דבר נדיר קרה אתמול (שני) במליאת הכנסת: שר האוצר הפסיד. ברוב של 59 מול 25, החליטה הכנסת לבטל את הצו עליו חתם בצלאל סמוטריץ' וכבר נכנס לתוקף, שהרחיב את הפטור ממכס וממע"מ לייבוא אישי (כלומר – בעיקר קניות באתרים בחו"ל) לעד 150 דולר (במקום 75 דולר לפני כן).

נראה שלא מדובר בסוף הסיפור. סמוטריץ' כבר הודיע שבכוונתו לחתום על צו חדש, מה שיכול להביא לסיבוב נוסף. בכל מקרה, האירוע מלמד הרבה על הדינמיקה בין כלכלה ופוליטיקה בדמוקרטיה הישראלית.

כלכלה

מבחינת השר סמוטריץ', היתרון המרכזי של המהלך שנכנס לתוקף לפני כחודשיים הוא הישירות שלו: הוא מורגש על ידי ציבור רחב של אנשים באופן ישיר וניכר. אם עד עכשיו הם הגבילו את הקניות שלהם באינטרנט ל-75 דולר, כעת הם יכולים לקנות יותר. זאת הטבה לציבור מסוים – מעמד ביניים צעיר בעל אוריינות טכנולוגית (וזכות הצבעה).

אבל, הניסיון להתייחס לצעד כאמצעי למאבק ביוקר המחיה הוא לא רציני. בימים האחרונים טען שר האוצר שנעשו בדיקות והמהלך הוביל לירידת מחירים בישראל. קשה מאד לראות איזה בדיקה כלכלית אמיתית ניתן לעשות בחודשיים שחלפו מאז נכנס המהלך לתוקף. בכל מקרה, אם רוצים להיאבק ביוקר המחיה אפשר לתת הטבה שווה לכולם. אין הגיון או הוגנות בהטבה שנותנת ממשלת ישראל לעסקים בחו"ל על חשבון עסקים בישראל.

בניגוד לרטוריקה של סמוטריץ' על 'מלחמה בטייקונים', מדובר פשוט בהעדפה של טייקונים אחרים: ג'ף בזוס באמזון, ג'ק מא באלי אקספרס או שו יאנגטיאן משיין. והמפסידים הם לא רק הראל ויזל מפוקס הישראלית, אלא גם בעלי חנויות ועצמאיים רבים, שצבאו אתמול על הכנסת במטרה לעצור את המהלך. בשונה מג'ק מא, הם גם מעסיקים אלפי עובדים בישראל, ומוציאים את הכסף שהם מכניסים על הכלכלה הישראלית.

בהקשר דומה, השבוע חתם טראמפ על מכסים חדשים על הייבוא לארה"ב, כלומר התייקרות של מוצרים מיובאים – גם אלו שמזמינים באינטרנט, וגם אלו שנמכרים בחנויות. אפשר להתווכח על האם ניהול הכלכלה של טראמפ מוצלח, אבל לפחות בשונה מסמוטריץ', הוא מתייחס לתמונה המלאה.

דמוקרטיה

הדבר הנדיר שקרה אתמול קשור למושג שכמעט ולא נשמע בכנסת הישראלית: חופש הצבעה, והוא נוגע לחוסר האיזון המובנה הקיים בין הרשות המבצעת למחוקקת בישראל. בשיטה הישראלית, הכנסת נתונה באופן מוחלט למשמעת קואליציונית. זוהי בעיה מבנית: קיימת זהות כמעט מוחלטת בין הקואליציה לממשלה. גם הפעם, להצבעה קדמה החלטת ממשלה שהתקבלה בראשון השבוע, לפיה הממשלה תתמוך בהשארת הצו על כנו.

אז מה קרה אתמול? נראה שמנגנון דמוקרטי אחר נכנס לפעולה – הפריימריז בליכוד. ליבת ההתנגדות למהלך החלה מחברי כנסת בליכוד, מפלגה שבין תומכיה יש מספר רב של עצמאיים ובעלי עסקים, הנפגעים הישירים מהמהלך. הם הגיעו לכנסת, לחצו על חברי הכנסת שלחצו על ראש הממשלה נתניהו. הוא בתגובה החליט שלא לצאת למלחמה, ולתת להצעה ליפול.

זהו מקרה יחיד שמעיד עד כמה השיטה כולה עקומה. לראייה, אפשר לראות קרב אחר שמנהל בימים אלה סמוטריץ': הרפורמה בחלב. אין כמעט ספק שלרפורמה הזאת כשלעצמה אין רוב בכנסת. יש לה מתנגדים משמאל ומימין, בליכוד ובקרב החרדים, ומעט מאוד חברי כנסת שמוכנים לדבר בעדה. אלא שבשונה מהצו שבוטל אתמול – רפורמה זו צמודה לחוק ההסדרים, ולתקציב המדינה. ספק רב אם חברי הכנסת יסכימו להילחם בה כשעתיד הממשלה מונח על הכף.

פוליטיקה

התמיכה וההתנגדות לצו של סמוטריץ' (כמו גם לרפורמה בחלב) לא עוברת לפי הקווים המפלגתיים של שמאל וימין. סמוטריץ כינה את מתתנגדי הרפורמה 'השמאל הכלכלי בליכוד'. לא בטוח שזה כינוי קולע – בסך הכל מדובר בחברי כנסת שמחזיקים בעמדות ליברליות קלאסיות – אבל הוא משקף את קיומם של מתחים כלכליים בתוך הקואליציה.

כך גם אמירתו של ששון גואטה, אחד המתנגדים לצו ולרפורמה, שאמר ש"פורום קהלת הוא אחד הדברים המסוכנים ביותר במדינה".

מנגד, גם בתוך האופוזיציה המצב דומה. ליברמן ולפיד כבר אמרו שהיו תומכים ברפורמה בחלב, בעוד אלון שוסטר נלחם בה, ונעמה לזימי הציגה תכנית כלכלית הפוכה. אין מדובר במחנה נסתר חוצה מפלגות, אלא בצורות שונות של התנגדות לכלכלה הניאו ליברלית, שנובעות מעולמות ערכיים ומניעים שונים. בהקשר הזה, נראה שהחלוקה הנוכחית למפלגות לא בהכרח משקפת את קווי המחלוקת סביב אחת הסוגיות המכריעות לשנים הקרובות: תפקידו של השוק, ותפקידה של המדינה.