10,000 תלמידים לא שובצו למסגרות חינוכיות במאי 2024 ,שבעה חודשים לאחר פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', כך חושף היום (שלישי) מבקר המדינה. עוד נחשך בדו"ח כי מלבד תלמידים אלו, למשרד לא היו נתונים על שיבוץ תלמידים שפונו באופן עצמאי. בנוסף המשרד לא עקב בצורה מספקת אחר נוכחות התלמידים במסגרות החינוכיות.

לפי המבקר, למשרד החינוך לא הייתה תוכנית חירום למתן מענה חינוכי פורמלי לטווח הארוך במקרה של פינוי תלמידים לזמן ממושך, דבר שגרם לליקויים בתפעול מערך החינוך לתלמידים המפונים.

הקושי העיקרי בבניית מערכת חינוך חלופית לתלמידים המפונים מביתם לזמן ממושך נעוץ בהחלטה לפיזור הערים והרשויות המקומיות המפונות למספר רב של רשויות ומרכזי למידה. למשל תלמידי קריית שמונה למדו ב-52 מרכזי יחד (מרכזי הלמידה של משרד החינוך) ב-17 רשויות מקומיות ותלמידי מועצה אזורית אשכול למדו ב-33 מרכזי יחד ב-13 רשויות מקומיות.

בדו"ח מואר זרקור על שיבוץ תלמידים בחינוך המיוחד. למרות חשיבות שיבוץ תלמידים  בחינוך המיוחד, אחוז שיבוץ התלמידים המשובצים בחינוך המיוחד עמד על 41% לעומת 43% בקרב החינוך הרגיל.

בעיה נוספת שנוצרה בעקבות הפינוי המפוזר היא המחסור בצוותי חינוך. כך עלה מסקר שנעשה על ידי ראמ"ה (רשות המדידה הארצית) בשבוע השני והשלישי בקרב 151 מרכזי יחד כי ל-16% מתוכם חסרים אנשי צוות חינוכי בכל הקטגוריות שנבדקו. המחסור החמור ביותר היה גננות (75%), מורות בבית ספר יסודי (71%), מורות בבית ספר על יסודי (67%), ויועצות חינוכיות (52%). מרכיב נוסף הקשור בחוסר המוכנות של משרד החינוך הוא היעדר הסכמי שכר ייעודים לזמן חירום. בנוסף כ-66% מהמרכזים דיווחו על מחסור במרחבים פיזיים וכ-79% דיווחו על מחסור בציוד למטרות הפגה.

חלק מהבעיות שנוצרו בעקבות הפינוי קשורות לחוסר הסדרה של חלוקת האחריות בין הרשויות המקומיות הקולטות והנקלטות. לדוגמא, הסעות של תלמידים למסגרות חינוך: לא היה ברור באחריות מי מהרשויות הקולטות או הנקלטות, להעמיד הסעות ולתקצב אותן.

רוב התלמידים המפונים היו תלמידים מבתי הספר היסודיים (16,800) לאחר מכן קדם יסודי (15,800) ולאחר מכן על יסודי (15,200). זרם החינוך הגדול ביותר ממנו התלמידים הגיעו היו הממלכתי (18,300), ממלכתי-דתי (10,400), חינוך התיישבותי (7,700) וחינוך חרדי (2,600). בנוסף עשרים ותשעה גני ילדים וחמישה בתי ספר מהחינוך המיוחד פונו.