בסיומו של דו קרב מותח, זכתה סטפני קומפנייץ במקום השני באליפות ישראל בקשתות באולם, שנערכה ב-6 בפברואר. קומפנייץ, לשעבר מתעמלת אומנותית בנבחרת ישראל, עברה רק לפני שנה לענף הקשתות וכבר באליפות ישראל הראשונה שלה הצליחה למתוח את הקשתית האולימפית, מיכאלה משה, בקרב צמוד – שהוכרע רק בחץ האחרון.

בראיון ל'דבר' אומרת קומפנייץ: "קמתי בבוקר, כשאני יודעת שאני רוצה להגיע לגמר מול מיכאלה. כל כך רציתי להגיע איתה למאץ' (דו קרב), ואמרתי לעצמי לא משנה מה, אני מגיעה לגמר מולה!".

קומפנייץ (17), היא חלק מתהליך 'טאלנט טרנספר' של מכון וינגייט, ומשה (לשעבר מתעמלת אומנותית) הייתה הראשונה שעברה להתחרות בענף הקשתות. ההצלחה המדהימה והמהירה שלה, שכללה הופעת בכורה במשחקים האולימפיים בפריז אחרי שנתיים בלבד בענף, הובילה את המכון – בעזרתה של רחלי ויגדורצ'יק, ראש התחום ביחידה לספורט הישגי – להציע מסלול דומה למתעמלות נוספות.

קומפנייץ סיימה במקום השני בשלב המוקדמות, עם משה במקום הראשון. בחצי הגמר ניצחה קומפנייץ את מישל מוניץ, שגם עשתה את המעבר מהתעמלות אומנותית לקשתות. לדבריה, "המאץ' מול מישל היה מלחיץ, אבל החלטתי שאני עושה הכול כדי להגיע לגמר".

"כל הגוף שלי רעד מלחץ"

בשלבי הנוקאאוט בקשת 'ריקרב', יורה כל מתחרה שלושה חצים בכל סט, כשהניקוד המקסימלי האפשרי בסט הוא 30 נקודות. המתחרה עם הניקוד הגבוה זוכה בשתי נקודות; במקרה של שוויון, כל מתחרה מקבל נקודה. המתחרה הראשון שמגיע לשש נקודות מנצח. אם בסיום הקרב יש תיקו 5:5, המתחרים יורים חץ אחד מכריע – והחץ הקרוב ביותר למרכז קובע מי המנצח.

בקרב הגמר, הלחץ החל לתת את אותותיו, ולדברי הקשתית הצעירה, "הרגשתי שאני הולכת ליפול, כל הגוף שלי רעד מלחץ". בניגוד לשאר השלבים בתחרות שבהם המתחרות עומדות בשורה ארוכה של יורים, בגמר רק שתי המתחרות האחרונות עומדות לבד מול המטרות: "לא הייתי אף פעם במאץ' כזה, לא ידעתי מה עושים", אומרת קומפנייץ, "קראו למיקה ואז אני הלכתי טיפה, ורק אז הבנתי שמציגים כרגע אותה ואז אותי. השופט עשה לנו אחת ושתיים, ואני לא הבנתי מה הוא מנסה לסמן. אף אחד לא הסביר לי, ורק אז אני מבינה, שאחד זה מיקה שמתחילה ושתיים זאת אני".

עם זאת, במהלך המאץ' קומפנייץ הצליחה להתגבר על הלחץ: "זה הכול בראש, כי על הטכניקה כבר עבדתי והייתי צריכה, למרות הלחץ, להמשיך לפגוע הכי טוב שאני יכולה במטרה. התחלתי עם שמונה, ואז נכנסתי לזה. אני פוגעת בעשר וגיא (מצקין, מנכ"ל האיגוד; ל.ב.) מתלהב וצועק לי, אבל אני כבר לא שומעת אף אחד, אני בהתחלה בכלל לא הייתי בפוקוס ולא שמתי לב שאני פוגעת בעשר".

בסט האחרון התוצאה הייתה 4:4. משה ירתה ראשונה וסיימה עם 30 נקודות. התור עבר פעם נוספת לקומפנייץ, שבירי מושלם קבעה תיקו 5:5. הדו-קרב עבר לשלב "שוט אוף", כשהמטרה היא לירות את החץ הכי קרוב למרכז המטרה. הפעם הניסיון עשה את שלו, ומשה זכתה באליפות ישראל.

"בחיים לא יריתי כך, לא חשבתי שאני אסיים סט עם שלושים נקודות", אמרה קומפנייץ, "בסיום הקרב כולם באו והחמיאו לי. זה היה כיף". אך הספורטאית המנוסה, שלא נתנה להתרגשות לבלבל אותה, מדגישה: "יום אחד מתלהבים, ואז בשאר הימים ממשיכים כאילו זה לא קרה".

קומפנייץ, שגרה ברמת גן, גדלה בבית שבו ספורט הוא דרך חיים. אימה, אוקסנה, הגיעה מעולם האתלטיקה ואחיה, סרפים, היה אלוף ישראל בג'ודו במשקל מעל 100 ק"ג, זכה במדליית הארד הקבוצתית באליפות העולם 2022 ובמדליית הארד האישית באליפות אירופה עד גיל 23.

בגיל שלוש עשתה קומפנייץ את צעדיה הראשונים בענף ההתעמלות אומנותית, שם למדה מהי משמעת אמיתית. לדבריה, "מגיל קטן ראיתי מה זה לקום גם כשקשה, ומה זה לא לוותר". היא הייתה חלק מהסגל הרחב של נבחרת ההתעמלות וזכתה בגיל צעיר במדליות ובגביעים: "הייתי שם עד גיל 16 ואז הגעתי לתקרה זכוכית כזאת, מיציתי את הענף, היו דברים שלא תלויים בי".

בסיומה של קריירת ההתעמלות האומנותית, עמדה בפני הספורטאית הצעירה החלטה גורלית. היא מספרת:  "ישבתי בבית וחשבנו מה לעשות. האם להתחיל להיות ילדה רגילה או לנסות ענף אולימפי אחר". ויגדורצ'יק הציעה לה לנסות את הענף הקשתות, וקומפנייץ החליטה ללכת לאימון ניסיון.

הניסיון הראשון הפך במהרה להתאהבות: "בהתחלה זה היה מלחיץ, נכנסתי וכולם הסתכלו עליי. הביאו לי קשת מעץ וחצים, והתחלתי לירות למטרה במרחק של שלושה מטרים. המאמן ריצ'רד פריסטמן וגיא מצקין ראו והתלהבו, ואני בהתחלה לא הבנתי שהייתי בכלל טובה. אהבתי את זה, והם אמרו שיש עם מה לעבוד".

השנים שבהן התעמלה ממשיכות ללוות את קומפנייץ גם בענף הקשתות. "זה בנה לי אופי, בנה אותי כבן אדם. התחזקתי פיזית ומנטלית", אמרה אך הדגישה כי המעבר כן דרש התאמות: "בהתעמלות אנחנו רגילות לבוא לאולם, להיות בשקט מוחלט, להיות מושלמות ולעבוד על מאה אחוז כל הזמן. כשהגעתי לקשתות הייתי בטוחה שצריך לירות חמש מאות חצים ביום ואז הבנתי שאפשר להיפצע מזה. אמרו לי: 'תירגעי קצת, הכול טוב, את יכולה גם לנוח'. ואני כזה – אה, אוקיי".

"רק את והמחשבות שלך"

קומפנייץ מתארת את ההבדלים בין שני הענפים: "בהתעמלות הכול הרבה יותר פיזי. כוח, סיבולת, עומס על הגוף. בקשתות צריך כושר, אבל הוא פחות אינטנסיבי. זה ענף הרבה יותר מנטלי". האתגר המרכזי, לדבריה, הוא שליטה בלחץ: "את חייבת להיות רגועה. אי אפשר להיות עם אדרנלין גבוה. צריך לדעת להתמודד עם לחץ, וזה דבר קשה. בניגוד להתעמלות, שם במהלך התחרות אדרנלין גבוה זה דבר טוב, את זזה והתנועה מעיפה אותך, את עושה הכול מדויק וחד יותר. לעומת זאת, בקשתות הכול קורה בעמידה סטטית. זה רק את והמחשבות שלך, צריך לנשום ולהירגע".

בסיומה של עונת תחרויות ה'אינדור', קומפנייץ עוברת לאתגר הבא שלה – ללמוד לירות למרחק האולימפי של 70 מטר. "אני עולה בהדרגה במרחקים, כרגע אני יורה ל-50 מטר", היא אומרת, "לאט לאט עולה ל-60 מטר ואז ל-70 מטר. עוד לא יצא לי לירות ל-70 מטר. מכינים אותי שזה יותר קשה, אז אני מקווה בסופו של דבר לטוב".

בטווח הקרוב המטרה של קומפנייץ ברורה: להתבסס בירי במרחק האולימפי ולהמשיך להתקדם בתחרויות בארץ ובעולם: "המטרה הגדולה בטווח הרחוק היא להגיע למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028, אבל כרגע אנחנו עובדים צעד צעד, כדי שאהיה הכי מוכנה".