שבוע לאחר הסיבוב הראשון לבחירות לנשיאות – צרפת מתעוררת למציאות פוליטית מפוררת עד דק. הישגיה של 'החזית הלאומית' בראשות מארין לה-פן מעיבים על רוח האומה. אמנם זו הפעם השניה ב-15 שנים בהן זה קורה, אלא שאם עלייתו של ז'אן-מארי לה פן לסיבוב השני בשנת 2002 גרמה התנגדות נרחבת, והוציאה מיליוני מפגינים לרחובות, תחושת חורבן שולטת ברחוב ואף אחד לא מופתע. הקריאה ליצור חזית רפובליקנית ולהצביע למקרון תכפיל אולי את כוחו, אך לא תגדיל את האמונה בדרכו.

תשומת לבן של המפלגות הגדולות, שאף אחד מנציגיהן לא עלה לסיבוב השני, לראשונה בהיסטוריה הצרפתית, מופנה כעת למערכת הבחירות הבאה, בה יבחרו הצירים לבית המחוקקים. הבחירות לבית המחוקקים התחתון, שנחשב החשוב יותר במערכת הפוליטית הצרפתית, יערכו בשני סבבים בחודש יוני. בניגוד למפלגות הגדולות, החזית הלאומית נאבקת על מצביעיה, שמספרם בסבב הראשון היה נמוך ממה שחזו הסקרים. גם לאחר שדופון אניין, המועמד לנשיאות שזכה ב-4.7%, קרא למצביעיו לבחור בלה-פן, סיכוייה לנצח קטן. רק אם מיליוני מצביעים יוותרו על זכותם האזרחית לקבוע את דמותו של נשיא צרפת ב-5 השנים הבאות, בסיבוב השני לבחירות שיערך בשבוע הבא, תוכל לה-פן לנצח.

מצד הרפובליקנים, נדרש חשבון נפש עמוק. המפלגה הרפובליקנית מצויה במצב מסובך, רבים מבוחריה ההיסטורים עברו לחזית הלאומית ולמקרון. פרנסואה פיון זכה ב-1.3% פחות מלה-פן, וסיבוכיו הפליליים עדין תופסים מקום משמעותי בדימוי הציבורי שלו. יחסיו הסבוכים עם המערכת המשפטית השפיעו על הישגיו בבחירות לנשיאות, ועשויים להשפיע גם על הבחירות לבתי המחוקקים בחודשים הקרובים. הרפובליקנים יצטרכו להשקיע מאמץ רב בתיקון הדימוי הציבורי שלהם, ואף להתרחק מפיון, בתקווה לצמצם את הנזק, זאת בניגוד לתגובתם הראשונית – להפגין אחדות.

עבור המפלגה הסוציאליסטית, הבחירות הפכו לכשלון צורב. בנואה המון זכה במספר המצביעים הנמוך ביותר שידעה המפלגה מאז 1969 עם 6.4% מהקולות, אף על פי  שהמפלגה הסוציאליסטית נהנתה מאחיזה בכל דרגי השלטון ב-5 השנים האחרונות. בנואה המון נתפס כמו אג"ח זבל. למרות תוכניתו הכלכלית האטרקטיבית, הוא כשל בלמשוך את מצביעי השמאל המאוכזבים מהשלטון, וזאת בין היתר מפאת החבלות במסע הבחירות שלו, שגרם לו הנשיא פרנסואה הולנד בעזרת האגף הימני של המפלגה. רבים באגף השמאלי של המפלגה הסוציאליסטית העדיפו להצביע לז'אן-לוק מלנשון, בעוד אנשי האגף הימני הצביעו למקרון, המפלגה הסוציאליסטית נותרה עם הפירורים.

'צרפת המורדת', מפלגתו של ז'אן-לוק מלנשון, מחולקת בסנטימנט האמביוולנטי. מנהיגה הכריזמטי הצליח לשכנע 19.5% מהצרפתים להצביע לו, תוך שהוא סוחף אחריו אנשים מכל חלקי החברה. ההישג ההיסטורי מוכתם באכזבה גדולה; 600,000 מצביעים בלבד מפרידים כעת בינו ובין העלייה לסיבוב השני, פחות משליש מהקולות ש"בוזבזו" על בנואה המון.

שני מועמדי השמאל, מודעים כבר מתחילת מערכת הבחירות לדימיון הרב במצע הבחירות שלהם. הניסיונות הרבים לשכנע אותם לרוץ יחד כשלו, וכעת שניהם יצאו קרחים מכאן ומכאן. שאיפתם של אנשי תנועת המחאה השמאלית להשפיע על הפוליטיקה ירדו לטימיון. הזדמנות זו לא תחזור במערכת הבחירות לבית המחוקקים בחודש הבא. קולותיהם צפויים להתחלק בין המועמדים השונים של המפלגה הקומוניסטית, המפלגה הירוקה, מפלגת צרפת המורדת, והאגף השמאלי של המפלגה הסוציאליסטית. מפלגות אלה כבר הודיעו כי לא ישתפו פעולה בבחירות לבית המחוקקים. במצב שברירי זה, ז'אן-לוק מלנשון מהמר על כל הקופה כשאינו ממליץ לבוחריו עבור מי מבין המפלגות שהתאחדו מאחוריו להצביע בבחירות לבית המחוקקים. יתכן כי מטרתו ארוכת הטווח לפלג בין מפלגות השמאל, על מנת להחלישן, וכך להגביר את כוחו היחסי בתוך ביתו הפוליטי.

עמנואל מקרון הוא המנצח הגדול בסבב הבחירות שנערך לפני שבוע. בתור אסטרטג מבריק, הטיב לשחק את המשחק הפוליטי תוך שהוא מפריד בין יריביו וגורם להם לפגוע בעצמם. עם מצע בחירות חברתי-ליברלי, מעורפל דיו בכדי להתאים למירב המצביעים, ודימויו ציבורי של 'זה שמגיע מחוץ לפוליטיקה הרקובה על מנת להשיב לה חיים', זכה מקרון בניצחון גדול. למרבה האירוניה, דווקא בנקאי לשעבר, יועץ ושר הכלכלה של פרנסואה הולנד, שכישלונו הצורם מנע ממנו אפילו את האפשרות להתמודד בבחירות, הוא המנצח הגדול.

על מנת למשול בצרפת, מפלגתו החדשה של מקרון נדרשת לזכות במספר גדול של צירים בבית המחוקקים בו לא הייתה מיוצגת כלל עד כה. מוקדם מדי לאמר אם יצליח מקרון להכניס את אנשיו לבית הנבחרים או שמא "בועת מקרון" תתפוצץ לכולם בפנים.

נראה כי התפרקותה של המערכת הפוליטית לרסיסים, רק החלה את דרכה.


אנטואן לוי הוא פעיל חברתי משטרסבורג, צרפת