שליש מתושבי ישראל נמצאים ללא מיגון, כך על פי דו"ח מבקר המדינה בנושא מיגון ומקלוט ברשויות המקומיות מחודש דצמבר 2025. מבט מקרוב שמספק ארגון "יוזמות אברהם" חושף היום (שני) פערי מיגון מדאיגים בין הציבור הערבי ליהודי בישראל.

רק 37 מתוך 11,776 המקלטים הציבוריים בישראל (0.3%) נמצאים בשטחן של רשויות מקומיות ערביות. שמונה מהם לא כשירים. בעיר אופקים ישנם כ-150 מקלטים ציבוריים, בעוד שברהט הסמוכה ישנם שמונה בלבד.

"אין פה מיגון. אנו שומעים כאן את האזעקות והיירוטים. אני יושב בבית עם הבנות שלי ומגביר את הטלוויזיה כדי שלא תישמענה את הבומים", מספר מוחמד אבו קרינאת, מהכפר אבו קרינאת שבנגב.

מחקר של מרכז נגביה בפורום דו-קיום בנגב מפנה את הזרקור לחברה הבדואית בנגב. ישנם 51 ממ"דים ל-1,000 נפש ביישובים הבדואיים, ול-64.4% מהאוכלוסייה אין מיגון. מרכז נגביה מעריך כי חסרים כ-30,000 ממ"דים ביישובים הבדואיים.

בעבור חלק מהתושבים, ובמיוחד בעבור תושבי הכפרים הלא-מוכרים, המקלטים במבנים הציבוריים, ובמיוחד במוסדות החינוך, אמורים להוות פתרון בזמן אזעקה. אך מסקר שערכו בנגביה עולה כי ישנו מקלט ציבורי אחד לכל 53,825 תושבים בדואים בנגב, לעומת מקלט ציבורי אחד לכל 273 תושבים באופקים, ומקלט אחד לכל 1,667 תושבים במיתר.

על פי נתוני שנת הלימודים תשפ"ה (2025–2026), מערכת החינוך הבדואית בנגב כוללת כ-1,152 מוסדות חינוך (161 בתי ספר ו-882 גני ילדים), שבהם לומדים 117,423 תלמידים ומועסקים 10,006 עובדי הוראה. עם זאת, ישנם רק 780 מקלטים במערכת החינוך: 508 בבתי ספר ו-272 בגני ילדים.

אבו קרינאת מספר כי מאז החל מבצע "שאגת הארי" אף נציג רשויות לא הגיע לברר את מצבם. "אנו עושים אפטאר (ארוחה המסיימת את הצום, י"ש) בבית ושומעים את האזעקות והיירוטים. לאן נלך?". הוא חושש כי אם המלחמה תימשך, כפי שהודיע הנשיא טראמפ, "האנשים פה לא ישרדו".