פרה לא יודעת שיש מלחמה, עגל לא מחכה לשקט ביטחוני והציבור עדיין מצפה לפתוח את הבוקר עם חלב לקפה. תחת כטב"מים, יירוטים ושברי טילים שנופלים מהשמיים, הרפתנים ממשיכים לחלוב, להאכיל ולטפח פרות ולספק חלב טרי לעם ישראל. "אנחנו חיילים של הרפת", אומר אסף דמלין, רפתן בן 45 ממושב מצליח, "אין אופציה אחרת".
"אנחנו יוצאים לחלוב ולטפל בפרות בכל מצב", הוא אומר. "משאירים את הילדים הקטנים בבית עם האישה. אי אפשר לא לחלוב את הפרות וחייבים לספק מזון למדינת ישראל. יוצאים גם כשיש אזעקות".
דמלין מנהל במקביל רפת במושב מצליח, שגדלה בזכות שותפות של מספר משקים, ואת הרפת בקיבוץ רבדים. שתיהן רפתות גדולות, כל אחת מייצרת כ-3.5 מיליון ליטר בשנה. לפנות בוקר הוא כבר במכון החליבה. לא בשירות תפיסה כלכלית כזו או אחרת, לא כי שמאל או ימין ולא כמחאה, פשוט כי הפרות לא מחכות להפסקת אש. גם בימים שבהם האזעקות מפירות את השקט, סדר היום לא משתנה.
חולבים גם באזעקה
כשנשמעת אזעקה באמצע חליבה, אין זמן לדיונים. "משתדלים להגיע למיגונית ליד מכון החליבה. רצים יחד עם העובדים הזרים, ממתינים, נזהרים שלא ייפול עלינו שבר של יירוט ואז ממשיכים בחליבה. אם אנחנו בשדה באמצע קציר, משתטחים על האדמה ונושאים תפילה לשמיים".
ברפת במושב מצליח עובדים ארבעה ישראלים ושישה עובדים מתאילנד. גם הם חיים את המתח. "לא קל להם. הם מבינים מה קורה, אבל יש להם משפחות מודאגות בתאילנד. בעבודה כולנו הולכים יחד למיגונית. במגורים יש להם ממ"ד מסודר. אנחנו מסבירים, מרגיעים ועובדים בשיתוף פעולה עם לשכת כוח האדם, שם מסבירים להם בשפה שלהם".
דמלין מעדיף לקחת על עצמו יותר סיכון כדי לצמצם את החשיפה שלהם. בעיתות מלחמה הוא והעובדים הישראלים לוקחים על עצמם יותר אחריות ומנסים להרחיק את העובדים מתאילנד מסיכון. "אתמול, אחרי האזעקה השנייה, שחררתי אותם הביתה ואני ועובד ישראלי חלבנו במקומם, כדי לא לסכן אותם. באופן אישי, לא אוכל לחיות עם זה שחלילה עובד שלי, שנמצא רחוק מהבית, יפגע. אני מעדיף להיות בעצמי בכל חליבה. אני רפתן, וזאת המשמעות". בבית מודאגים, אבל מבינים. "אשתי והילדים, בני 11 ו-7 יודעים שאין הנחות. הם דואגים, אבל סומכים עליי".
ברמת הגולן, במושב גבעת יואב, מתנהלת שגרה דומה. ברפת של צביקה ורפל, בן 75, שמנוהלת כיום בידי בתו הדס נזרי (40), נשמעים מעל הראש מטוסי קרב ויירוטים לאורך כל שעות היום והלילה. "בשלוש לפנות בוקר יוצאים לחליבה. אם יש אזעקה, או שרצים למרחב מוגן, או שמשתטחים על רצפת מכון החליבה. כבר שכבנו שם לא פעם. קצת רטוב, לא נעים, אם אין פגיעה ממש ישירה, זה סך הכל מחסה טוב", אומר ורפל.
מערכת החליבה היא אוטומטית וכשהאזעקה תופסת את הפרות באמצע, נותנים לה לעבוד והולכים למרחב מוגן. "אחר כך חוזרים וממשיכים כרגיל", הוא מוסיף. הפרות שסיימו לחלוב יוצאות ממכון החליבה ומכניסים חדשות. "אם האזעקה תופסת אותנו בהמלטה, העברה של פרות או טיפול ביונקים, מנסים לשמור על החיים עד כמה שאפשר".
השמים מעליהם רועשים. "נופלים אצלנו שברי יירוט. חתיכות פח שנראות כמו עלים, אבל כשהן נופלות מהשמיים זה מסוכן. זה קורה בכל הארץ, עם הבדל קטן, שאנחנו עובדים חיוניים אז אנחנו לא נשארים בבית".
את עובדי החקלאות מתאילנד הוא משבח: "מגיעות להם הרבה מילים טובות על זה שהם איתנו. אנחנו עובדים שכם לשכם. אין דבר כזה שעובד חולב לבד, תמיד עובד איתו מישהו מבני המשפחה: הבת שלי, חתני או אני".
נלחמים בשתי חזיתות
ורפל לא מסתיר את כעס שלו מהמאבק הכפול שנכפה על הרפתנים. "לצערי, אנחנו נאבקים בשתי חזיתות. בחזית אחת מי שתוקף את מדינת ישראל. בחזית השנייה, מי שתוקע לנו סכין בגב, אני לא יכול להגיד את זה במילים יותר עדינות, ומנסה לפגוע בענף החלב דרך הרפורמה".
לדבריו, הדיונים בוועדת המיזמים הציבוריים בראשות ח"כ אוהד טל מתנהלים באווירה עוינת. "מרגיש שיו"ר הוועדה מנהל את הדיון בצורה מאוד מוטה, לא הוגנת ואפילו אגרסיבית. זה לא רק עניין מקצועי, זאת עזות מצח. אני מרגיש שעומד מולי אדם שאין לו בעיה לשקר, העיקר שהרפורמה תעבור".
ובכל זאת, החליבה נמשכת. "אין שאלה אם לצאת או לא. יש פרות שצריך לחלוב ואספקת חלב שצריך להעמיד. צריך לעבוד ואנחנו עושים את העבודה", הוא מסביר ומוסיף: "אנחנו סוג של צבא שאתה אף פעם לא משתחרר ממנו, כי אנחנו מספקים תוצרת טרייה. אני חייל של הרפת, שמשרת את אזרחי המדינה."
הוא מציין כי לרפתנים יש לנו שתי תכונות משותפות עם הפרות: "הראשונה היא באופי, אנחנו אוכלי עשב. זה אומר שאנחנו לא נלחמים באחים שלנו. אנחנו אנשים אדיבים, מנומסים ורגועים. אמנם במלחמות ישראל כולנו לוחמים, אבל בהיבט המקצועי, אנחנו אנשים שקטים ושלווים. התכונה השנייה, בדומה לפרה, היא שאנחנו יצורים חזקים. כשפרה רוצה ללכת עליך, אתה חייב לזוז. לא צריך לבחון את החוזק שלנו. כדאי מאוד לזרום איתנו. שלא יוציאו אותנו מכלינו".
לא רק הרפתנים, כלכלה שלמה
לצד הרפתנים מגיעים לרפת מידי יום גם נותני השירותים: מזריעים, וטרינרים, נהגי מכליות וספקי מזון. "אני מצדיע להם", אומר דמלין, "גם הם מתייצבים בלי לשאול שאלות. למרות שחלק מהווטרינרים גויסו למילואים, במקרי חירום מגיע רופא ומטפל בפרות. גם הנהגים, מובילי החלב, האספקה והמזון. כולם איתנו. השרשרת הזו לא נעצרת".
החשש הגדול שלו הוא מסגירת נמלי הים. "הרבה מהאוכל מגיע באוניות. כמעט בכל מלחמה זה קורה, שהאוניות לא מתקרבות לנמל, נשארות בלב ים ואז עלולה להיווצר בעיה".
בזמן שהשמיים מעל הרפתות מתמלאים בטילים, מתנהלת נגד הרפתנים חזית נוספת, שקטה יותר, אבל לא פחות מאיימת. האיום מבפנים, הוא רפורמה שמקדם שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שעלולה לטלטל את הענף כולו.
המציאות הזאת, הוא אומר, צריכה להדהד גם בדיונים על הרפורמה במשק החלב שמתנהלים בימים אלה בכנסת. "מצב חירום משליך ישירות על ייבוא. מוצרי חלב לא מביאים במטוס אלא באוניות. אם יש מלחמה ויש בעיה בנמלים, מה נעשה? אנחנו מדינת אי שחייבת לשמור על הייצור המקומי שלה. כל הזמן יש פה מבצעים, מלחמות, חרמות. משהו שלא אמורים לשכוח כל כך מהר".
"לימדו אותנו שמי ששוכח את ההיסטוריה אין לו עתיד", הוא מוסיף, "היו תקופות של אמברגו. אי אפשר לבנות ביטחון תזונתי על סיסמאות. רפת שנסגרת לא תקום מחדש בקלות. כנראה שעושים כאן משהו נכון אם הענף מחזיק כבר מאה שנה".
תפעול הרפתות מתבצע כמו שעון, בכל מצב. "יש לנו במושב מרכז מזון שמספק אלפי מנות לרפתות, במושב ובסביבתו. הכל עובד, כי הפרות חייבות לקבל את האוכל ובזמן". אומר ורפל. "כל אלה גם הם לא עוצרים. יהודים כערבים, כולם מגיעים, כמו שעון, לא מפספסים כלום", הוא אומר. לדבריו, כל רפת שתתחסל היא כמו אבן ראשה, שאחריה יפול כל המבנה. "רק במושב שלנו אנחנו מספקים 10 מיליון ליטר חלב בשנה. זה עובד כי יש לנו יכולת להתאגד ולעזור אחד לשני", הוא מוסיף.
מובילי הרפורמה מוזמנים להצטרף לחליבה
גם במושב תלמי יחיאל, אצל איציק אברמוביץ', השגרה דומה. "חולבים בכל מצב. רפת זה 24/7. ביום, בלילה, בחום, בקור. אם יש המלטה, מה נגיד לפרה? תחכי שהמלחמה תיגמר? כשיש אזעקה עוצרים, רצים לממ"ד, ואז חוזרים וממשיכים לחלוב. חלב הוא מוצר חיוני ולכן אנחנו עובדים חיוניים".
בשבוע שעבר ביקר ברפת של אברמוביץ', ח"כ אוהד טל (הציונות הדתית), יו"ר ועדת המיזמים הציבוריים בכנסת שבה מתקיימים הדיונים על הרפורמה במשק החלב. "אירחנו אותו בלב פתוח ובנפש חפצה, שוחחנו בצורה מכבדת על הרפורמה והעלינו בפניו את החששות שלנו". מיד לאחר הביקור, העלה ח"כ טל סרטון ברשתות החברתיות, שבו כינה את הרפתנים ״חברים במועדון אקסקלוסיבי״ ש-״נולדו להורים הנכונים״.
"אם סמוטריץ' ואוהד טל רוצים להצטרף אלינו ולחלוב איתנו עכשיו, הם מוזמנים", הוא אומר "אנחנו לא פריבילגים, אנחנו מחויבים רק לציבור בישראל, ואנחנו נספק חלב לא משנה מה המצב".
בין אזעקה ליירוט, בין המלטה לחליבה, בין אזעקה לדיון בכנסת, הרפתנים ממשיכים לעבוד. בלי מסיבות עיתונאים, ובלי סיסמאות. רק משמרת קבועה, שמתחילה בשלוש לפנות בוקר, גם כשהשמיים בוערים. בימים אלה, יותר מתמיד, הם שואלים: מי יבטיח שגם מחר יהיה כאן ייצור מקומי?
