"ירקנו דם עד שהצלחנו להגיע לכל הדברים האלה, יחד עם המועצה האזורית שלנו, מטה אשר", הוא מספר. לדבריו, הטיפול של נציגי מס רכוש לקח הרבה זמן בפעם הקודמת. "עד היום אנחנו מנהלים משא ומתן על הדברים ונזקי המלחמה".
"רק לפני שבוע פתחנו את המרכז הקהילתי, עשינו טקס קהילתי מאוד גדול, ופעילות לרמדאן. פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו חוזרים למציאות של אזעקות, פיצוצים ותחושת חוסר ודאות שמחזירה את התושבים אחורה לימים הקשים של תחילת המלחמה".
הודעת דובר צה"ל שלא יפנו יישובים מלחיצה את תושבי הכפר השוכן על הגבול עם לבנון. "זה יותר מלחיץ, משום שכל המדינה בטווח הטילים. אנחנו כפר צמוד גדר. יש כאן אנשים שבחרדה עוד מהמלחמה הראשונה, פתאום אין פינוי, אין כלום. הם חייבים להישאר בבית ולשמוע כל היום את הדי הפיצוצים ואת יריות הטנקים".
היישוב הבדואי ערב אל עראמשה בגליל המערבי (צילום ארכיון: נתי שוחט/פלאש90)
כניסת צה"ל לדרום לבנון מרגיעה את מזאל, "אבל קרבת צה"ל הופכת אותנו גם למטרה". הוא מספר כי מצב המיגון בכפר לא השתנה: מוסדות הציבור ממוגנים, אך בתי התושבים, במיוחד בגרעין הכפר, מרביתם ללא ממ"ד. "יש כמה אנשים שזכאים לבניית ממ"ד בעזרת המדינה. הם היו אמורים להתחיל לבנות תוך שבוע או שבועיים, אבל נראה לי שזה יתעכב, בגלל המלחמה".
מזאל מספר כי כיתת הכוננות של הכפר נמצאת במוכנות מלאה. "החבר'ה פרוסים כולם בעמדות ביישוב. הקהילה מגלה חוסן ואחריות, אבל אין ספק שהמצב משפיע רגשית. אנשים לא עובדים כבר כמה ימים, אני לא בטוח שיהיה פיצוי".
ביחס למערכת החינוך, מזאל בטוח כי הלמידה מרחוק אינה רלוונטית. "זה כדי לשמור על קשר רציף עם התלמידים. אי אפשר ללמד ילד בבית ספר יסודי מרחוק. למרות כל האתגרים האלו, אנחנו ממשיכים לפעול למען התושבים, לחזק את תחושת השייכות". הוא מוסיף כי המועצה האזורית מסייעת במתן טיפול רגשי לתושבים, ובמיוחד לוותיקים.
איך אתם רואים את ההמשך?
"אנחנו כהנהגת יישוב דורשים ביטחון אמיתי, וארוך טווח לתושבים שלנו. אנו לא רוצים פתרונות זמניים. אי אפשר לחזור למצב הזה כל שנה שנתיים. הילדים גדלים עם חרדות. עכשיו יש הזדמנות, לדעתי, וצריך לנצל אותה. צריך לגמור את הזנב האיראני הזה (חיזבאללה, י"ש), הרי בלי איראן הם לא קיימים. אנחנו מוכנים להמשך הלחימה. אם אין ברירה, אז אין ברירה".