אל הכניסה המתפוררת והשבורה של המקלט נכנס שמואל טובול עם עניבה וכובע, כמנהג פורים. הוא לא היה כאן מאז הפגיעה הישירה של הטיל מאיראן שהביאה להריגתם של תשעה מתושבי ותושבות השכונה. הוא מדליק את המצלמה בפלאפון ומתעד את הירידה במדרגות מלאות שברי טיח וברזלים.

כשהוא מגיע לחלל המקלט, עם ערימות הכיסאות האדומים והתקרה שקרסה למחצה, הוא לא מאמין שהוא עומד בזירה המדממת ביותר עד כה במערכה הנוכחית. "שלא יצליחו לשבור לנו את הרוח, שלא יצליחו לשבור את עם ישראל. בתוך האבל הגדול, צריך לשמוח".

זירת הפגיעה בבית שמש (צילום: יהל פרג')

שמואל טובול. "שלא יצליחו לשבור את עם ישראל, צריך לשמוח" (צילום: יהל פרג')

"שאגת הארי" הוא מבצע עמוס בסמלים לאומיים, דתיים ורוחניים. מערכה משולבת נגד איראן שהחלה בי"א באדר, יום נפילת תל חי, ממשיכה בפורים, אז ניצלו היהודים בפרס מהשמדת עם בזכות מרדכי, אסתר ואחשוורוש. יום פורים, לפני סעודות החג ואחרי קריאת המגילה, הוא שיאו של הרגע ההיסטורי, של הצטלבות עבר ועתיד, חיבור טעון עם אין סוף משמעויות. "בתוך האבל לשמור על הרוח, זה מה ששמר עלינו אלפי שנים", אומר טובול.

על רקע הזירה האפורה עובדים עשרות מתנדבים ומתנדבות בווסטים צבעוניים. מתנדבים מהרבעון הרביעי, השומר החדש, לב אחד ושלל ארגונים חברתיים. הם מפנים חלקי קיר, מצילים חפצים ודברי ערך, מנקים. אנשים מכל הגילים, המוצאים הגיעו כדי לתת יד למי שמעולם לא פגשו, בלי שום תמורה, רק כדי שידעו שהם שם.

זירת הפגיעה הישירה בבית שמש. "לשמור על הרוח, זה מה ששמר עלינו אלפי שנים" (צילום: יהל פרג')

מתנדבים בזירת הפגיעה הישירה בבית שמש. "עושים הכול כדי להוציא כל פיסה מהבית" (צילום: יהל פרג')

"יש פה מתנדבים, אני לא יודעת מה היינו עושים בלעדיהם", אומרת אדוה זכריה, אם לחמישה. ביתה צמוד לבית הכנסת שנהרס מעוצמת הפגיעה הישרה. בערך באותו הזמן, מתנדב מחלץ זוג נעליים שהיה עדיין בקופסה. "הם עושים הכול כדי להוציא כל פיסה מהבית, ביקשתי שיוציאו לי תיק עם דרכונים ומישהו מהמתנדבים עשה הכל כדי למצוא אותו ומצא. אני מורידה בפניהם את הכובע, זה מדהים בעיני".

זכריה החליטה להשאיר את הילדים אצל הוריה בעיר, ולא להתפנות לבית מלון. "אנחנו מנסים לקחת מה שאפשר מהבית. פיזית אנחנו מאוד מאוד טוב, נפשית, אפשר לראות. חיים של 8 שנים שאנחנו צריכים להקים הכל מחדש. אני בהודיה לבורא עולם שזה ברכוש ולא בחיים שלנו".

תחקיר האירוע הסופי עוד לא הושלם. הדיווחים הראשונים על כך שהמקלט לא עמד בפני הטיל האיראני וההרוגים נפגעו בממ"ד עשו את שלהם. בפיקוד העורף חוששים שהציבור הרחב ייחלש במשמעת ההתמגנות. "כמה חשוב להיות בממ"ד", קובעת זכריה נחרצות. "הפגיעה היתה פחות מ-15 מטר, ולא קרה לנו כלום. בבית שלנו שנהרס אין ממ"ד, עברנו לשכנים, ובחסדי השם בנס גדול יצאתי רק עם פגע קל בראש".

יעקב טובול הגיע עם ילדיו לאזור הפגיעה. "אנחנו מאמינים שכמו אז גם עכשיו, בזמן פורים נהפך מאסון לשמחה". הוא מספר שהגיע כדי שהילדים יראו בעיניים את ההרס, וזה ישכנע אותם להגיע למרחב המוגן. "יש פחד, וצריך לחזק את עצמנו".

יעקב טובול וילדיו. "יש פחד, וצריך לחזק את עצמנו" (צילום: יהל פרג')

"אני חווה שקרה לנו נס גדול בפורים", אומרת זכריה, אוחזת בסיפור המגילה ומקרבת אותו אליה כסמל חי. "הילדים הכינו היום משלוחי מנות לחברים שלהם, עשינו מה שאפשר כדי לתת להם את המקום לחגוג. אנחנו המבוגרים נחגוג פה, בשנה הבאה, בבית שלנו".

"גבריאל (רווח, י"פ) כיפר במותו על כל בית שמש, הוא היה ממש צדיק", אומרת בהתרגשות סימה עובדיה בסעודת פורים מתחת לביתה בבית שמש, כשעל השולחן כל טוב. "עד אתמול בכיתי, עד אתמול לא חשבתי שנחגוג. היום נכנסה הקדושה והחלטנו להתגבר על הכל". יוסף, בעלה, הוא רב השכונה. "שאלו אותי איך אפשר להיות שמח כשאתמול קברנו את טובי בננו. זה עם ישראל, נהפוכו מכל העצבות".

סימה עובדיה (במרכז) וחברותיה סמוך לזירת הפגיעה הישירה בבית שמש. "עד אתמול בכיתי, עד אתמול לא חשבתי שנחגוג" (צילום: יהל פרג')

בחצר האחורית בביתה של אסתר בלילתי כל השכנים עושים על האש. המוזיקה שמחה וחזקה, והאלכוהול נמזג לכוסות. "הבית של אמא שלי, אישה עם דמנציה, נהרס כליל. היא והמטפלת הלכו למרחב מוגן וניצלו. הן מפונות, וגם אחי שגר סמוך. חברות ילדות שלי נהרגו, אנחנו מכירים אותם, זה קשה".

במקלט שנהרס בילתה חלקים גדולים מהילדות שלה. "קראנו לו מועדון הלבבות, היה שם פינגפונג, והיינו שם הרבה", מספרת בלילתי. "כל הילדות שלי ביליתי ברחוב הנשיא. עם כל העצב בחרנו להמשיך את החג. גם בגלל המסורת וגם כדי להחליש את האויב, ובחרנו לעשות מסיבה כמו שתכננו. אני מבקשת מעם ישראל להיות מאוחדים. זה הכוח של העם שלנו, ככה ננצח את האויב".