הבשורה המרה על פגיעת הטיל במקלט בית הכנסת בבית שמש גבתה מחיר כבד וקטעה חיים צעירים. "כשהבנתי במי מדובר, חשכו עיניי. הצטערתי שאין לי מספיק תיעוד מהקשר שלנו, שלא שמרתי מספיק". אומרת בכאב הודיה גומרי (33), המנטורית לשעבר של גבריאל ברוך רווח ז"ל, שנהרג באסון. יחד עם רווח נהרגו באירוע אביגיל, יעקב ושרה ביטון, יוסף כהן ואימו ברוריה כהן, שרה אלימלך ובתה רונית אלימלך.

רווח, רק בן 16, למד בשנה שעברה בכיתה ט' בבית הספר "אמית טכנולוגי" בירושלים ולקח חלק בתוכנית המנטורים הבית-ספרית. במסגרת התוכנית, המנטורים – המורים המקצועיים בבית הספר – מקבלים רשימת תלמידים איתם הם נפגשים לשיחה אישית שבועית לאורך תקופה, בה הם מגדירים מטרות ויעדים לחיי התלמיד ומלווים אותו בהליך השגתם. גומרי, שלימדה שיעורי לשון בכיתתו של רווח, הייתה כאמור המנטורית שלו.

למרות האתגרים, רווח בלט בנחישותו. "לגבריאל היו קשיים לימודיים מאובחנים והוא הגיע אלינו עם תחושות קשות מאוד על עצמו, אבל הוא התאמץ מאוד להצליח", משחזרת גומרי ומדגימה: "אחד היעדים היה שיעור אנגלית. סיכמנו שעליו כל שבוע ללמוד חמש מילים ולשאול שתי שאלות, והוא עמד בזה". המאמץ השתקף גם בנכונותו להגיע מרחוק מדי יום. "הנסיעה לכאן, סדר גודל של שעה וחצי כל יום הלוך וחזור הייתה מאתגרת עבורו, אבל הוא התאמץ כי הוא הבין מה המקום הזה נותן לו. אני שמחה שהספקתי לשבח אותו בפני אמא שלו ביום ההורים בבית הספר, והיא סיפרה גם היא כמה טוב לו בבית הספר".

מעבר למאמץ הלימודי, גומרי מתארת נער אהוב שהשפיע באופן חיובי על סביבתו. "גבריאל הסתכל על כולם, על החברים והמורים שלו בעין טובה. לדוגמא הוא היה אומר בזכות המורה הזה שנותן לי חמש דקות להירגע בתחילת שיעור או בזכות העובדה שמורים שואלים אותי למה לא הגעתי לבית ספר, אני יודע שרואים אותי כאן. והוא גם תמיד היה מחייך. למדתי ממנו לחייך גם כשקשה".

נדבך מרכזי נוסף בחייו של גבריאל היה החיבור העמוק למסורת, שכן האמונה וקיום אורח החיים הדתי היו משמעותיים עבורו. "בבית ספר שלנו לומדים תלמידים יהודים ולא יהודים יחד, ואצל גבריאל האמונה והערכים עליהם הוא גדל היו נוכחים בכל שיחה", מסבירה גומרי. "הוא היה פעיל בקבוצות לימוד שונות של בית הכנסת, על פרשת השבוע. הוא לא היה מוותר עליהן למרות שחזר מאוחר מבית הספר".

גומרי נזכרת כי רבים מהמפגשים ביניהם התנהלו באווירה משוחררת ששילבה את אהבתו לספורט. "הרבה מהשיחות שלנו התקיימו בזמן שגבריאל התאמן על מתקני הכושר בחצר בית הספר כי גם זה היה תחום שהוא רצה להתקדם בו", היא מסכמת, וחותמת את דבריה בפרידה כואבת: "אני חשה צער עמוק עבור המשפחה והחברים שלו. הוא אהב אותם מאוד והפיץ סביבו אור".