נשיא ארה"ב דונאל טראמפ הודיע אמש (שלישי) שארה"ב תבטח את הסיכונים של העברת נפט במיצרי הורמוז, ובמידת הצורך תלווה צבאית מיכליות נפט שיעברו בהם – זאת בתגובה להודעת איראן על סגירת המיצרים.

לדברי הנשיא טראמפ ברשת TRUTH, "הוריתי באופן מיידי לתאגיד מימון הפיתוח של ארצות הברית (DFC) לספק, במחיר סביר מאוד, ביטוח סיכונים פוליטיים וערבויות לביטחון הפיננסי של כל הסחר הימי, ובמיוחד אנרגיה, העובר דרך המפרץ. ביטוח זה יהיה זמין לכל קווי הספנות. במידת הצורך, חיל הים של ארצות הברית יתחיל ללוות מכליות דרך מצר הורמוז, בהקדם האפשרי".

טראמפ הדגיש כי "לא משנה מה, ארצות הברית תבטיח זרימה חופשית של אנרגיה לעולם. עוצמתה הכלכלית והצבאית של ארצות הברית היא הגדולה ביותר עלי אדמות – פעולות נוספות יבואו".

לצד סגירת המיצרים, איראן פוגעת גם בדרכי העברה חלופיות של נפט. על פי רשת החדשות הסעודית אל-עראביה, בשעות הבוקר פרצה שריפה משמעותית בשדה-הנפט בפוג'ייארה שבאיחוד האמירויות. מדובר בשדה נפט משמעותי ששוכן באמירות באותו השם. אולם חשיבותו העיקרית של השדה היא בכך שהוא מהווה נקודה חשובה ב-ADCOP (ראשי תיבות: Abu Dhabi Crude Oil Pipeline), צינור הנפט המרכזי של האמירויות, שמהווה את אחד המעקפים היחידים לנפט שלא דרך מיצרי הורמוז.

עורק האנרגיה המרכזי לדרום מזרח אסיה

מיצרי הורמוז הם השם למעבר הימי הצר שבין איראן לחצי האי הערבי, שמחבר את המפרץ הפרסי (או הערבי, כפי שמעדיפים לקרוא לו במדינות המפרץ) אל האוקיינוס ההודי, ומשם ליתר העולם. בשל ריכוז מאגרי הגז והנפט הגדול שנמצא במימיו ולחופיו של המפרץ הפרסי, קיבלו מיצרי הורמוז משמעות כלכלית עצומה על זרימת האנרגיה בכלכלה העולמית. על פי מקורות שונים, למעלה מ-20% מתפוקת הנפט העולמית, ואחוז דומה מתפוקת הגז העולמית, עוברים במצרי הורמוז, משם הם זורמים בעיקר למזרח אסיה.

בשל כך, היוו תמיד מיצרי הורמוז מעין 'עורק ראשי' של הכלכלה העולמית, ואיום בסגירתם נחשב ל"נשק יום הדין של איראן".

המנגנון שמאפשר לחסום את המיצרים גם אם הצי האיראני יושמד

איראן הודיעה על חסימת המיצרים לפני כשבועיים, בזמן שיחות המו"מ בז'נווה, לצורך "תרגיל צבאי". בימים האחרונים הודיע השלטון האיראני שיפעיל את 'נשק יום הדין', ויתקוף כל ספינה שתעבור בהם. בפועל, מספר הספינות האיראניות באזור המפרץ הצטמצם במהלך המלחמה, עקב תקיפות של צבא ארה"ב. אך למרות זאת, לאיראן אין צורך אפילו בספינה אחת במימי המיצר כדי לחסום אותו.

המנגנון שמאפשר את החסימה הכמעט הרמטית הזו בפועל קשור למחירי הביטוח. עצם האיום האיראני, עוד לפני שנאמר במפורש, כי יתקפו ספינות שעוברות במיצרים, גרם להתייקרות כמעט מיידית במחירים שגבו חברות הביטוח על ביטוחן של ספינות שעברו במפרץ. המחיר זינק עוד יותר עם האיום המפורש.

על אף שאיראן ככל הנראה תקפה ספינות מועטות, אף חברה כבר לא מסכימה לבטח יותר את המעבר במיצרים. מצב זה מוביל להתייקרות אוטומטית במחירי הנפט, למרות שבפועל אין עדיין מחסור בו: כלל השווקים בעולם מבינים כי יתכן שמחירו של הנפט צפוי לטפס, ורוכשים נפט.

כך, לדוגמא, חבית נפט מסוג ברנט, בחוזה לאספקה בתוך חודש, עלתה ביום חמישי עם סגירת המסחר בבורסה כ-67.28 דולר. ביום ראשון, יום לאחר פרוץ המלחמה, כבר עלה מחיר החבית ל-70.70 דולר, ואתמול (שלישי) בשעות הבוקר כבר עלה מחירה ל-75.30, ובשעות הצהריים כבר הגיעה ל-77.20 דולר.

הדבר יוצר גם תגובה הפוכה בשווקים מרכזיים, של ירידה של המדדים המרכזיים ברבות מהבורסות הגדולות בעולם. זאת משום שהנפט והגז הם רכיבים מרכזיים מאוד בעלויות הייצור של כמעט כל כלכלה, והתייקרות של כל אחד מהם משמעותה כמעט בוודאות עלייה בהוצאותיה של כמעט כל חברה במשק. החסימה תפגע גם בייצוא הנפט והגז האיראני, שרובו עובר דרך המיצרים – פגיעה שהמשטר מוכן לספוג כדי לפגוע בכלכלת ארה"ב והעולם.

ההודעה של טראמפ נועדה להתמודד עם תגובת השרשרת של ההודעה האיראנית – יצירת ביטוח סיכונים במחיר סביר, ואף הבטחה לליווי צבאי במידת הצורך.

סעו בדרכים חלופיות? גם צינור יבשתי נפגע מתקיפה איראנית

עם חסימתם של מיצרי הרמוז, נכנסים לתמונה צינורות הגז הגדולים האחרים של מדינות המפרץ. אולי הבולט ביניהם הוא הצינור הסעודי שזכה לכינוי "east-west", או צינור ה"פטרוליין", שסעודיה בנתה בין חופה המזרחי, מעט מצפון לקטאר, לחופה המערבי, שם הוא מסתיים בעיר הנמל ינבוע.

על פי הערכות, סעודיה מסוגלת להעביר דרך הצינור כ-5 מיליון חביות נפט ביום. על אף שמדובר בכמות נאה, מדובר בלא יותר מרבע מכמות החביות היומי שעוברת במיצרי הורמוז. כמו כן, על אף שסעודיה ללא ספק כבר החלה בהעברתו של נפט דרך הצינור, הרי שגם בימים כתיקונם עוברת כמות נפט גבוהה דרך הצינור, כך שלכל היותר מסוגלת סעודיה להעביר כך חלק קטן מהנפט שנתקע במיצרים.

גם לעיראק, ספקית נפט קטנה יותר אך משמעותית, ולאיראן, יש צינורות נפט יבשתיים, המכוונים בעיקר לטורקיה, ובמקרה של עיראק גם לסוריה, אולם מדובר בצינורו קטנים יחסית.

צינור נוסף שעוקף את המפרץ הוא צינור פוג'איירה של איחוד האמירויות. צינור הנפט, שמתחיל במרכז המדינה, וזורם לפוג'יירה שלחוף האוקיינוס ההודי, מעט מדרום למיצרים הורמוז, הינו אחת מהנקודות דרכן יכולות מיכליות נפט לזרום החוצה מהמפרץ הפרסי מבלי לחלוף במיצרים. על אף שגם הוא אינו פנוי לחלוטין, נראה שהוא מסוגל לאפשר להעביר מעט יותר נפט דרך חיבורו לצינורות הנפט הסעודיים, ומשם החוצה בכדי להקל על המחסור העולמי בנפט.

אלא שכאמור, שריפה גדולה התחוללה הבוקר בשדה הנפט פוג'איירה, שקרוב לקצה המזרחי של הצינור. על פי רשת 'חדשות המפרץ' האמירתית, השריפה פרצה כתוצאה משרידיו של רחפן שיורט בידי כוחות איחוד האמירויות, והושגה עליה שליטה בתוך שעות בודדות. היקף הנזק עדיין לא ברור לחלוטין, אולם ניתן להעריך שגם אם האמירתים אכן מדייקים, הנזק שנגרם הוא לא רק פיזי, אלא צפוי להגביר את הבהלה העולמית סביב מחיר הנפט.

שותפים לבהלה הזו הם גם הבנקים הגדולים, שכמה מהחשובים שבהם הזהירו כי אם לא ימצא פתרון בקרוב, צפוי מחיר הנפט להוסיף ולעלות משמעותית. בסוף פברואר העריכו בבנק ברקלי כי במצב של סגר איראני, מחיר החביות עלול לעבור את ה-100 דולר. בג'יי-פי מורגן בתורם העריכו כי במצב של סגירה הרמטית של המיצר, יש בעולם אספקה לבערך 25 ימים בטרם יחלו עליות חדות עוד יותר, אפילו למחיר של 120 דולרים לחבית.

אם תרחיש כזה אכן יתממש, הוא צפוי לייצר גלים של התייקרויות ברחבי העולם, ולפגוע במיוחד במדינות עתירות תעשייה. אחת הנפגעות המרכזיות ממצב כזה עלולה להיות סין, שכבר הביעה את דאגתה בנושא מספר פעמים.

המבחן כעת הוא האם ההצהרה של טראמפ תיושם בפועל, והאם ארה"ב אכן תוכל כדבריו להבטיח את המעבר במיצרים.