בבית המלון ג'רוזם גולד, הצמוד לתחנה המרכזית החדשה בירושלים, לנים כ-150 מתוך 500 מפוני שכונת רמת לח"י בבית שמש וחוסר הוודאות עדיין גדול. אף אחד, אפילו ראש העיר, לא יודע כמה זמן המדינה תרשה להם להישאר במלון. רבים מתקשים לקבל תשובות מאנשי מס רכוש לגבי עלויות השיפוץ ושאלה אחת חוזרת ועולה בצורות שונות: מי יעזור למי שאין ביכולתו לממן את הוצאות השיקום הראשוניות, בטרם יקבלו את ההחזרים ממס רכוש?

"מאיפה יש לאנשים 10,000 ₪ להחלפת חלונות?"

"רמת לח"י היא אחת השכונות הכי עניות במדינה", מסביר יושב ראש ועד השכונה, ניסים אדרי. "רוב התושבים פה חיים מקצבאות ביטוח לאומי. המדינה יודעת, העירייה יודעת ועדיין רוצים שנממן את עצמנו. מאיפה יש לאנשים את הכסף עכשיו לשים עשרת אלפים שקלים על החלפת חלונות?"

לטענת אדרי, השיח עם אנשי מס רכוש מתקיים בשטח, בבית שמש. נציגיהם טרם הגיעו למלון ומשום כך תושבים רבים עדין לא הצליחו ליצור קשר עם שמאי. רוב הפגיעות של התושבים מסתכמות בחלונות שנשברו ודלתות שעפו ממקומן ויכולות להיות משולמות על ידי מסלול הפיצוי המהיר של קרן הפיצויים – אך המסלול דורש הוצאה כספית ראשונית שיכולה להגיע עד 30 אלף שקלים. "אנשים מתים לצאת מפה ולחזור הביתה אבל השיפוצים הפשוטים האלו יכולים לקחת עכשיו שבועות כי אין גוף שעוזר", אומר אדרי, "אין מי שילווה אותנו צמוד והעירייה נראית חסרת אונים מול המצב".

"המדינה מניחה שאדם יכול מרגע לרגע לממן את חייו מחדש"

"אין לי טענות למלון – קיבלו אותנו מצוין. אותי מטריד רק איך תראה החזרה", אומרת ציפורה ועקנין, שכנתו של אדרי. כל חלונות ביתה יצאו ממקומם ולמרות ששמאי נתן לה אישור לצאת להליך לשיפוץ עצמאי היא חוששת – שהרי מדובר בהוצאה הגדולה ולא צפויה והיא מפחדת שמא המדינה לא תפצה אותה באמת. "אין עם מי להתקשר ואין עם מי לדבר", היא אומרת. "אמרו לי שזה יכול לעלות אלפי שקלים, מאיפה יש לי להביא אותם? ואיפה הוודאות שהם יחזרו?"

"אמרו לי לשים את הרכב במוסך ולחזור עם חשבונית. איך אני אמור לכסות הוצאה של 15 אלף שקלים?", אומר ג'ניה קרצינוביץ', שהתפנה למלון עם משפחתו. למרות שהוא צריך את הרכב לעבודה – הוא החליט להשאיר אותו לסוף רשימת ההוצאות הכספיות. "כרגע מדאיג אותי בעיקר איך ואיפה נחיה וכמה זמן זה ייקח. הלחץ על הכסף שזה יעלה לי לא נותן לי מנוחה", הו מסביר בכבדות. "מרגיש שהמדינה לוקחת כמובן מאליו שבנאדם יכול מרגע לרגע לממן את חייו מחדש".

עוני, תשתיות במצב ירוד וחשדנות כלפי המוסדות

למרות שאין תיעוד לכך שהמדינה לא החזירה למפונים שרכושם נפגע הוצאות שיפוץ שהוגשו במסלול המהיר, אך מפוני השכונה עדיין חוששים. הפחד שלהם קשור בחוויית חייהם עוד טרם המלחמה – עם מעט כסף זמין להוצאות, הוצאות שוטפות והתחייבויות מהעבר (בעיקר רפואיות), ויחס חשדני מקדמי לרשויות.

אשרית איילו, שגרה בבניין צמוד למקלט שנפגע מספרת שבתי השכונה הישנים נמצאים במצב רע מאוד כבר שנים ויש חשש שפגיעת הרקטה רק החמירה את המצב. ראש העיר הבטיח לכל התושבים שאף תושב לא יחזור לפני שמהנדס יאשר זאת – אך לאשרית אין אמון. "זה בתים מקרטון", היא אומרת בכעס. "תוך כמה שנים קרסו לנו חלקים שלמים מהבניין. רוב הדירות בו הן של עמידר ומתישהו בעתיד צריך להיות פינוי-בינוי. אבל לחזור עכשיו? זה מפחיד!"

גם גורמים בעירייה שמנסים לסייע לתושבים שפונו מזהים את מצוקתם. "הבעיות הכלכליות הן הסוגייה המרכזית בחיים של תושבי השכונה גם לפני האירוע", מסביר אחד מהעובדים הרשותיים שמלווה את המפונים. "אנחנו מנסים לדאוג לכל מה שקשור בבירוקרטיה, בתרגום  עבור עולים חדשים ובעבודה מול המדינה, אבל יותר מכל יש פניות הקשורות ברווחה והכתובת היא בעמותות".

"מרגיש שאין מי שמנהל את האירוע"

בבית שמש, שכנים ומתנדבים הם כמעט היחידים שעוזרים לתושבים שמגיעים למספר שעות לשכונה לשוחח עם השמאים. במלון, המתנדבים עושים כמעט את הכל – מסידור ההסעות, ארגון החפצים, בדיקת מצבם של המפונים ועד ניהול הרישום – פעולה שהיו אמורות לעשות הרשויות.

"היה פה ועדיין יש פה – הרבה מאוד בלגן", מספרת אחת המתנדבות. לדעתה שתי העיריות, ירושלים ובית שמש, לא מצליחות לסנכרן ביניהן את המשימות והמתנדבים היו אלו שניהלו את רישום המפונים, שעד היום הרשויות לא יודעות את כל פרטיהם. "לא הייתה פה מוכנות של קליטה – לא היו מספיק חפצים והיה צריך לקנות למרות שכל החנויות היו סגורות. חסר כוח אדם. זה הגיע למצב שביקשו ממתנדבים לנקות חדרים".

היא מספרת כי בזמן שבו הם לא פועלים לסייע לתושבים, הם עסוקים בגיוס כספים וציוד לצרכים המיידיים שלהם ומנסים להבין איך אפשר לעזור לאלו שבמצוקה הכלכלית הכי קשה. "זו האוכלוסייה הכי מוחלשת בארץ שעברה אירוע קיצוני. צריך להיצמד אליהם, ללוות אותם. לעבור אחד אחד ולהבין מה הם צריכים", היא מסבירה. "זה דורש כוח אדם וארגון רציני אבל השטח זה מרגיש שאין מי שמנהל את האירוע".

ראש העיר: "יש עוד שיקום ארוך לפנינו"

"מה זה בלגן לא בלגן? זה אירוע חסר תקדים בהיסטוריה של העיר שלנו", מסביר ל'דבר' ראש העיר שמואל גרינברג, שהגיע לביקור כדי לשמוע את תלונות המפונים. "לקח כמה שעות לתכלל את האירוע ולהוציא את האנשים כי לעירייה אין יכולת לאפשר לכל מי שרוצה להגיע למלון למדינה יש קריטריונים קשיחים".

בימים הראשונים של מבצע 'עם כלביא' העיריות סיפרו שהן לבד באירוע. זו התחושה?
"אנשי רשות החירום הלאומית ישבו איתנו מהרגע הראשון וכיוונו אותנו. היו כמה פרוצדורות תקולות שהקשו על הפינוי והרישום לאורך הדרך, אבל בסופו של דבר התושבים הגיעו למלונות ואנחנו דואגים שלהם יהיה טוב ומנסים להבין איך מחזירים אותם הביתה הכי מהר וטוב שאפשר".

מה אתם צריכים מהמדינה?
"אנחנו עיר באשכול סוציואקונומי 2. קשה לנו להתמודד עם אירוע כזה משאבית. זה אתגר לעיר שלנו אבל משרד ראש הממשלה, משרד השיכון ומס רכוש מלווים אותנו צמוד. יש עוד שיקום ארוך לפנינו – עוד מיגוניות, חיזוק המיגון הקיים ושמונה מוסדות חינוכיים שנפגעו מהטיל שצריך יהיה לטפל בהם".