ישראל תקפה מתחמים של מערך ביטחון הפנים במשטר האייתוללות באיראן, במתקפה של יותר מ-100 מטוסי קרב שהטילו יותר מ-250 פצצות, לפי בכיר בצה"ל ששוחח אתמול (רביעי) עם CNN ועם הוול סטריט ג'ורנל. לפי הבכיר, חיל האוויר תקף מתחם במזרח טהרן, שבו היו בין היתר מפקדות משמרות המהפכה, כוח קודס, מנהלת המודיעין, כוח הבסיג', יחידת הסייבר של איראן ו"יחידת ביטחון פנים האחראית על דיכוי מחאות".

היחידות שהותקפו אמונות על שימור משטר הרפובליקה האסלאמית מאז 1979, באמצעות אכיפת קוד לבוש, כללי התנהגות, ניטור ופגיעה במתנגדי משטר, אכיפת חוקי המשטר, דיכוי הפגנות וניסיונות התנגדות והטלת אימה בכל עיר וכפר במדינה. בגופים עובדים ומשרתים יותר ממיליון איש ואישה, והם כפופים ישירות למנהיג העליון.

מטרת התקיפות, באופן לא-מוצהר, היא הסרת מנגנוני הדיכוי הפנימיים באיראן, כדי לאפשר לקבוצות מורדים איראניים להפיל את המשטר, לאחר שלפני פחות מחודשיים אנשי המשטר רצחו לפי ההערכות בין 12 אלף ל-30 אלף מאזרחי איראן שהשתתפו במחאות עממיות גדולות נגד המשטר.

עלי ואאז, מנהל פרויקט איראן בקבוצת המשברים הבינלאומית, אמר לוול סטריט ג'ורנל:  ״אם ההימור הוא שתקיפות אוויריות יסיימו את העבודה מלמעלה והאיראנים ישלימו אותה מלמטה, זה הימור שאינו מבוסס על מודל היסטורי ברור. הוא גם מתעלם מחוסנן של מערכות סמכותניות מושרשות כמו הרפובליקה האסלאמית".

הדעה הרווחת בקרב חוקרי איראן היא כי לא ניתן להפיל משטר באמצעות תקיפות מהאוויר בלבד, וכי התארגנות מקומית תהיה חייבת לקחת את העניינים לידיה ולבצע הפיכה שלטונית מהירה.

אך מי שקיווה שהפצצת מטות ארגוני הדיכוי תפגע אנושות בארגונים ותוביל להפיכה המיוחלת, ככל הנראה יתאכזב, או לכל הפחות יצטרך להתאזר בסבלנות. כבר ביום שני דיווחים בקבוצות רבות מעלים כי כלל כוחות הבסיג' נטשו את המפקדות הקבועות ועברו לאוהלים ולשהייה ארעית ברחובות איראן ונטמעו באזרחים.

הסיבה למהלך המסתמן של הבסיג' הוא מה שנראה כשתי מטרות עיקריות: לעקר חלק משמעותי בהשפעה של הפצצה מהאוויר של המבנים של אנשי הבסיג'; ולהיות בין האזרחים במטרה להמשיך במנגנוני דיכוי המחאות, ולהבטיח שלא תפרוץ הפיכה.

גם הפצצת מערך הסייבר של משמרות המהפכה לא מסייע לאזרחים בהתחברות לאינטרנט, שמושבת כמעט כליל במדינה מתחילת הלחימה בשבת, וגם היום (חמישי) עומד על כ-1% שימוש באינטרנט לעומת השבוע שעבר.

מי יחליף את המשטר?

בעיה נוספת היא שלפי ההערכות, אין התארגנות מספיק גדולה באיראן כדי להצניח הנהגה חדשה למדינה ולהכניע צבאית את משמרות המהפכה. ה'מחנה' הגדול היותר הוא המלוכני שנמצא בעיקר מחוץ לאיראן; המחנה המאורגן ביותר הוא קומוניסטי ומיליטנטי, ופועל בתוך איראן ומחוצה לה; והמחנה השלישי הוא סקטוריאלי לחלוטין ומייצג רק כ-12% מאוכלוסיית איראן.

המחנה המלוכני, שמבקש להמליך מחדש את רזא פהלווי בתור השאה החדש של איראן, מאורגן ברובו מחוץ לאיראן. הוא זוכה לתמיכה רחבה גם בתוך איראן ושמו נישא על גלי ההפגנות בחודש ינואר האחרון. בפהלווי תומכים גופים מערביים רבים וערוץ התקשורת איראן אינטרנשיונל, אך הוא נמצא בגלות כבר 46 שנים.

ארגון MEK (מוג'אהידין א-ח'לק) הקומוניסטי שהוקם כבר ב-1965, הוא לפי ההערכות הארגון האופוזיציוני היחיד שפועל ארגונית בתוך איראן וגם מחוצה לה. מרבית הפעילות המאורגנת שלו מתבצעת באלבניה, שם הגולים מקיימים מעין 'ממשלת צללים', ובאיראן הוא מקיים בעיקר פעולות מחתרתיות קטנות. לפי חוקרי איראן מדובר בארגון שנוי במחלוקת בשל העבר המיליטנטי שלו כלפי השאה וכן בשל תמיכתו בסדאם חוסיין במלחמת איראן-עיראק בשנות ה-80.

קואליציית הכוחות הפוליטיים של כורדיסטן האיראנית היא ארגון שהוקם לפני פחות משבועיים, ומנסה לאגד בתוכו כ-10 מיליון איש, כ-12% מתושבי איראן שהם כורדים. הקואליציה כוללת בין היתר את מיליציות הפשמרגה ו-PDKI החמושות, שנמצאות על גבול איראן-עיראק ומחזיקות בנשק ובמיומנות צבאית, אך ספק אם יוכלו לבצע הפיכה שלטונית או להחזיק בחבל ארץ אוטונומי לחלוטין ללא תמיכה מערבית חזקה.