ברגעי חירום מתרחב כוחו של הצבא, ולעיתים מצטמצם מרחב השייכות האזרחית. אלא שהטילים האיראניים אינם המבחן היחיד של ישראל בימים אלה. לאט ובהדרגה מחלחל שיח המטיל ספק, מבקש הוכחות ומרמז כי יש אזרחים שצריכים להצדיק את מקומם יותר מאחרים.
עבור אזרחים ערבים, התחושה הזו אינה תיאורטית. כאשר טילים נורים לעבר אוכלוסייה אזרחית, מדינה ריבונית מחויבת להגן על אזרחיה. פעולה צבאית שנועדה להסיר איום כזה אינה עמדה אידיאולוגית, אלא אחריות בסיסית. אך ההגנה מבחוץ אינה פוטרת את האזרחים מן האחריות לשמור על גבולות הדמוקרטיה מבפנים.
כמי שחיה ופועלת בתוך החברה הערבית בישראל, אני רואה בימים האחרונים שני תהליכים מקבילים: חרדה אמיתית מפני ההסלמה, ואחריות אזרחית ברורה. הנהגות מקומיות שקוראות לריסון ולהימנעות מהסתה; רשויות שמארגנות מרחבים מוגנים; יוזמות אזרחיות שמספקות מידע ושירותים לקהילה. אלו תגובות של שותפות גורל.
בכל זאת, לצד האחריות הזו, מתרחב גם שיח המטשטש את ההבחנה בין איום חיצוני לבין זהות פנימית. שיח שמרמז כי בעת מלחמה יש אזרחים שצריכים להוכיח את נאמנותם. יש מי שממהרים לנצל כל רגע של מתיחות ביטחונית כדי לחדד קווי הפרדה אזרחיים, לא בשם ניתוח ביטחוני מפוכח, אלא בשם רווח פוליטי קצר טווח. אלא שהפיכת קבוצה שלמה לחשודה אינה אסטרטגיה ביטחונית כי אם אסטרטגיה של קיטוב.
הטיל אינו מבחין בין יישוב יהודי ליישוב ערבי. הימים האחרונים מלמדים זאת. הטילים לא ריחמו, לא על בית שמש ולא על מזרח ירושלים. גם האינטרסים הביטחוניים אינם שונים. כאשר אזרחים ערבים מוצאים את עצמם נדרשים להצהיר שוב ושוב על שייכותם כדי להיחשב חלק לגיטימי מן המרחב הציבורי, נשחק עקרון האזרחות השווה, ועמו נשחק גם הביטחון עצמו.
ביטחון אינו רק מערכות יירוט ומודיעין איכותי. ביטחון הוא גם יציבות אזרחית. הוא הידיעה שהמדינה מגנה על אזרחיה מבלי להטיל ספק מובנה בחלק מהם. כאמא, אני יודעת שהילדים שיושבים במקלטים, ערבים ויהודים, אינם שואלים מי צריך להוכיח נאמנות. הם רוצים לחזור לשגרה בטוחה. כחברה, עלינו לשאול אם נוכל להעניק להם גם הגנה פיזית וגם מרחב אזרחי שאינו מותנה בזהות.
מלחמות אינן בוחנות רק מערכות הגנה ויכולות צבאיות. הן בוחנות גם את גבולות האזרחות. העימות הנוכחי, אם כך, הוא מבחן כפול: יכולתה של ישראל להתמודד עם איום חיצוני, ויכולתה לשמור על עקרונותיה כחברה דמוקרטית גם בעת מלחמה.
הכותבת היא מטפלת רגשית, מייסדת הפורום העממי למאבק בפשיעה בחברה הערבית ופעילה בארגונים אין לנו ארץ אחרת, נשים עושות שלום ועוגן לעתיד
