"הטרגדיה של האופוזיציה האיראנית היא שהרוב המאורגן שלה נמצא מחוץ לאיראן כבר הרבה שנים", אומרת ל'דבר' שרה לרך זילברברג, חוקרת איראן וחברה בפורום דבורה. לרך זילברברג, שריכזה את תוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS וכיום חוקרת עצמאית, לא אופטימית במיוחד בנוגע ליכולת של גורמי האופוזיציה באיראן להצליח להפיל את המשטר.

שרה לרך זילברברג (צילום: המכון מחקרי ביטחון לאומי – INSS)

כורדים, באלוצ'ים, מלוכניים וההמון שיצא לרחוב

לאחרונה דווח על הפצצות נגד מתקני ביטחון הפנים של משמרות המהפכה במערב טהרן – מטות הבסיג', המודיעין והסייבר. המטרה המוצהרת של המערכה נגד איראן היא נטרול היכולות הבליסטיות והגרעיניות ההתקפיות. עם זאת, ברור שמטרת התקפת גורמי ביטחון הפנים, גם אם אינה מוצהרת מסיבות משפטיות, היא להחליש את יכולת הדיכוי של המשטר כדי להקל על הפיכה משטרית – בין אם היא תגיע מלב הציבור האיראני או מכוחות חמושים כורדים או באלוצ'ים.

"צריך לזכור שבאיראן יש המון קבוצות אתניות שונות", אומרת לרך זילברברג, "בתוכם יש את הקבוצות שמאוד מתנגדות למשטר כמו הכורדים והבאלוצ'ים, כשלאחרונה באמת המיליציות הכורדיות התאחדו לקבוצה אחת. הכורדים הם 12-10 אחוז מאוכלוסיית איראן שזה לא המון אבל גם לא מבוטל, אבל מצד שני רובם תחומים באזור מסוים באיראן, כך שזו התארגנות יותר סקטוריאלית".

לוחמת ממפלגת חופש לכורדיסטאן – PAK. "לאחרונה המיליציות הכורדיות התאחדו לקבוצה אחת" (צילום: REUTERS/Thaier Al-Sudani/File Photo)

כורדים איראניים ממפלגת חופש לכורדיסטאן (PAK) באימון סמוך לעיר ארביל בעירק (צילום: REUTERS/Thaier Al-Sudani/File Photo)

לגבי הבאלוצ'ים, מסבירה לרך זילברברג: "זו שאלה גדולה כמה מהם יש בתוך איראן, כי לא יותר מחצי מתושבי חבל באלוצ'יסטן שבאיראן הם באלוצ'ים, וגם נתונים באיראן זה דבר עם הרבה מניפולציות. יש קבוצה חמושה מאורגנת שנמצאת בעיקר מחוץ לאיראן, שנקראת 'צבא שחרור באלוצ'יסטן', כי בתוך איראן הבאלוצ'ים הם קבוצה מאוד מסכנה שהאיראנים די מתעללים בהם וכמעט ולא מספקים להם תשתיות, חשמל, חינוך, רפואה, דברים בסיסיים".

אנחנו רואים גם הרבה מעורבות חיצונית בניסיונות להפלת משטר הטרור, אבל האם קיים בכלל כוח שמסוגל לבצע הפיכה כזו ולתפוס את השלטון?
"זו שאלת מיליון הדולר. הטרגדיה של האופוזיציה האיראנית היא שהרוב המאורגן שלה נמצא מחוץ לאיראן כבר הרבה שנים. אמנם היה את חומייני שהיה בגלות והצליח להנהיג מהפכה, אבל הייתה לו רשת מטורפת שתמכה בו בתוך המדינה. כולם שמעו את הקלטות שלו, אפילו החילונים, כי הוא היה סמל המהפכה; הם פשוט לא העלו בדעתם שהם מביאים על עצמם מדינה דתית. כיום, המצב שונה".

מה לגבי ארגון ה-M.E.K (מוג'אהדין ח'לק)? הם נראים כמו גוף עם ממדים משמעותיים, אבל קשה להבין את האפקטיביות או את התמיכה הפנימית שהם יכולים לקבל.
"המוג'אהדין ח'לק הם גוף קומוניסטי דתי, שזה שילוב מאוד מסוכן. הם גולים ונמצאים כיום בעיקר באלבניה עם ה'אלילה' שלהם, מרים רג'אווי, שיש להם ממש פולחן אישיות לגביה. יש כלפיהם שנאה מאוד גדולה בתוך איראן. במלחמת איראן-עיראק הם הצטרפו לעיראקים ולסדאם חוסיין כדי להילחם באיראן, והעם האיראני לא שוכח להם את האחריות להרג של לא מעט איראנים. אני לא בטוחה שזה יהיה להיט אם הם יתפסו את השלטון; קומוניזם ודת מעולם לא הולידו אהבת ישראל גדולה".

בהפגנות שמענו קריאות להחזיר את שלטון השאה שהיה עד 1979. מה לגבי יורש העצר רזא פהלווי והמחנה המלוכני? נראה שיש לו הרבה יחסי ציבור במערב וסנטימנט חיובי בתוך המחאות האחרונות.
"פהלווי מעולם לא הוכיח שיש לו כוח. הוא ניסה להרים ממשלת אופוזיציה ולאחד את הגולים, אבל הם לא הצליחו. הייתי בכנס בוושינגטון לפני כמה חודשים, והיו שם שלוש דוברות איראניות, של כורדים, בלוצ'ים ומלוכנים. הלכו שם מכות וצעקות אחד על השני ברמה כזו שהזמינו את כוחות הביטחון למקום.

יורש העצר הגולה רזא פהלווי כנס הביטחון במינכן. "מעולם לא הוכיח שיש לו כוח" (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)

"באותו כנס, הכורדים ישבו איתנו הישראליות כל הלילה כדי שנשכנע את ישראל לשלוח צבא לעזור להם, כאילו שאני מחליטה. לגבי הקריאות להחזרת השאה בהפגנות באיראן – כשרע לנו, אנחנו נזכרים בדברים רעים מפעם והם פתאום נראים טובים. הצעירים שכחו שהשאה היה דיקטטור ורודן".

מפגינים מחזיקים את תמונתו של פהלווי בהפגנה בלונדון (צילום: AP Photo/Kin Cheung)

משמרות המהפכה וכלכלת הצל

בתוך איראן קיימת מערכת כפולה: משמרות המהפכה, שהוקמו עם המהפכה האסלאמית ב-1979 ונותרו הגוף שנאמן אך ורק למנהיג העליון, מקבילות בהרבה מתפקידיו למדינה. הגוף מחזיק צבא חזק ומודרני יותר מצבא איראן, שולט במקורות כלכליים עצומים ובעיקר בגורמי המודיעין של המדינה.

נראה שמשמרות המהפכה הם מוקד הכוח האמיתי באיראן. איך הם מצליחים לשמר את הכוח הזה למרות הסנקציות?
"משמרות המהפכה הם הגוף הכי חזק באיראן, ומעבר לכוח הצבאי שלהם, הם מחזיקים בכל הנושא הכלכלי. ב-1979 חומייני הבין שהוא הולך לעולם של סנקציות ובנה מראש 'כלכלת צל'. אומרים שפרסים יודעים לעשות עסקים, ומשמרות המהפכה לקחו את זה לקצה: הם יצרו מערכי חברות קש והלבנת הון ברמה שקשה לדמיין. הם מוכרים נפט לסין דרך חברות קש, והסינים קונים אותו בזול כי הם לוקחים סיכון נגד החוק בגלל הסנקציות".

מצעד של משמרות המהפכה מחוץ לטהרן (צילום ארכיון: AP Photo/Ebrahim Noroozi)

עד כמה הרשת הכלכלית הזו עמוקה ורחבה?
"זה מגיע עד דרום אמריקה. הם מחזיקים במחצבים כימיים ובסמים שעוברים מאפגניסטן לכל העולם, איראן היא כנראה יצרנית וחלפנית הסמים הכי גדולה בעולם. משמרות המהפכה זה טייקון שמחזיק חברות הנדסיות שאחראיות על תשתיות המים, החשמל, הכבישים והגשרים של מדינה של 90 מיליון איש.

"מעל מיליון איש חיים באופן ישיר ממשמרות המהפכה, ועוד רבים תלויים בהם בצורה עקיפה. המנהיג העליון ובעיקר הבן שלו מחזיק מיליארדים כי הוא למעשה ה'בעלים' של משמרות המהפכה, אבל במנגנונים כאלה זה קשה מאוד לדעת כי הכל מאוד מוסתר ומסועף".

"לריג'אני הוא כבר כמה חודשים האיש הכי חזק באיראן"

זמן קצר לפני תחילת המתקפה הישראלית-אמריקאית על איראן דווח שהמנהיג העליון דאז, עלי ח'אמנאי, העביר חלק משמעותי מהסמכויות שלו לעלי לריג'אני, שכבר מאוגוסט האחרון מחזיק בתפקיד מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי. אחרי מותו של ח'אמנאי, לריג'אני יזם את כינוס הועדה הזמנית שמחליפה את המנהיג העליון עד לבחירת המנהיג החדש.

בתוך המבנה המשולש של המנהיג העליון, הממשלה ומשמרות המהפכה – איפה עומדות הדמויות החזקות כמו בנו של המנהיג העליון, מוג'תבא ח'אמנאי, או עלי לריג'אני?
"לריג'אני הוא כבר כמה חודשים האיש הכי חזק באיראן. אנשים שיש להם כוח לא תמיד אוהבים להחזיק אותו בגלוי ובטח שלא למסור אותו. למוג'תבא ח'אמנאי יש המון קשרים עם משמרות המהפכה, אבל קשה לדעת מה באמת קורה מאחורי הקלעים. מה שחשוב להבין הוא שתהליך הרדיקליזציה שם נמשך; הדור הצעיר של משמרות המהפכה הוא אפילו יותר קיצוני מהדור הוותיק".

עלי לריג'אני, ראש המועצה העליונה של לביטחון לאומי (באמצע), בהגיעו לנהל את משא ומתן עם האמריקאים בפברואר האחרון. "אנשים שיש להם כוח לא תמיד אוהבים להחזיק אותו בגלוי ובטח שלא למסור אותו" (צילום: Erfan Kouchari/Iran's Supreme National Security Council Office via AP)

למה הכוונה?
"הצעירים במשמרות המהפכה מבקרים את ההנהגה על הנסיגה מסוריה או על זה שלא החזירו לישראל 'מנה אחת אפיים' כפי שהם ציפו. הם משתמשים בשפה הרבה יותר רדיקלית, ולכן הסיכוי שנראה מהארגון הזה שינוי לכיוון של שלום הוא קלוש".

"מנהיג יחיד יכול להיות חלק מהתהליך לעבר דמוקרטיה"

בשיח המערבי בולטת השאיפה לראות דמוקרטיה ליברלית ופלורליסטית באיראן, אבל נראה שההיסטוריה של המדינה ב-70 השנים האחרונות אינה מעידה על פוטנציאל שכזה. בין אם זה השאה, הרפובליקה האסלאמית או החלופות העתידיות של מוג'אהדין ח'לק או פהלווי – הממשל תמיד נסוב סביב הנהגה של יחיד, ללא מערכות דמוקרטיות.

"איראן דומה במובן הזה לסין או לרוסיה, מדינות שמעולם לא חוו דמוקרטיה באמת", מסבירה לרך זילברברג. "במקומות כאלה, מי שהנהיג ויצר תהליכי ענק ושינויים זה בדרך כלל המנהיג היחיד. אני לאו דווקא חוששת ממנהיג יחיד; זה יכול להיות חלק מתהליך.

"דמוקרטיה היא דבר שמאפשר להמון תנועות להבשיל. תסתכל למשל על הודו – גם היא הייתה מדינה שלא חוותה דמוקרטיה, והיום היא יחסית כזו, למרות המעמדות והעובדה שיש שם המון קבוצות: נוצרים, סיקים, סונים והינדים. הם הצליחו ליצור מערכת דמוקרטית.

"אבל במקרה של איראן השורה התחתונה נשארת: כל עוד אתה לא מוציא את המנגנון הקיים, אין לך אפשרות ליצור משהו חדש ובטוח".

אז הדרך היחידה לשינוי היא דרך ריסוק משמרות המהפכה?
"כל עוד משאירים את משמרות המהפכה על הרגליים, לא יהיה שינוי. ו'לא להשאיר על הרגליים' זה לא רק לחסל את ההנהגה. אם נוריד 1,000 איש מההנהגה, יבואו אחרים להחליף אותם. הפתח היחיד שאני רואה הוא פיצוח של האירוע הכלכלי וטיפול שורש במשמרות המהפכה כגוף. בלי להוציא את המנגנון הפוגעני הזה, אין אפשרות ליצור משהו חדש באמת".