משרד האנרגיה והתשתיות עדכן היום (שניI גם במהלך המלחמה, הזרמת הגז למצרים נמשכת. המשמעות היא שלפחות בחלק משמעותי מהזמן, ישנו מספיק גז על מנת להפעיל את המשק הישראלי ביעילות, ולצמצם זיהום ועלויות גבוהות. זאת ניתן להסיק בשל טיב ההסכמים עם מצרים, על פיהם גז מחצבים מועבר למצרים רק בשעות שבהן הוא מספיק לכל צורכי המשק הישראלי.
מדובר בנתון מעודד יחסית, משום שהוא מגיע על אף סגירתן החלקית של חלק מאסדות הגז הישראליות עם פתיחת המערכה מול איראן, בשל החשש כי ייפגעו בעודן פעילות, דבר שעלול לגרום להשמדתן לצמיתות. היות שכ-70% מייצור החשמל בישראל מתבסס בשגרה על הגז הטבעי שמופק באסדות, השבתתן עשויה לגרום למחסור בגז. במצב כזה קודם כל מקוזזת הזרמת הגז למצרים, ורק לאחר שקוצצה לחלוטין, מוחלף השימוש בגז בישראל פנימה בדלקים מזהמים ויקרים יותר, כגון פחם או מזוט (נפט).
במשרד האנרגיה והתשתיות לא יכלו לפרט, בשל המצב הביטחוני, אילו אסדות פעילות ומתי במהלך המלחמה, וכמו כן הסירו מאתר 'נגה' את פילוח ייצור האנרגיה בישראל עם פרוץ המערכה, כך שלא ניתן לדעת עד כמה הופרעה. עם זאת, ביקשו להבהיר כי בעוד שאכן, בחלק משעות היום, בעיקר בשעות העומס, הזרמת הגז למצרים מצטמצמת ואף נקטעת לחלוטין, בחלק מהזמן נמשכת הזרימה למצרים. ובכל זמן שזורם גז למצרים – המשמעות היא כי בהכרח ישנו מספיק גז לצרכי המשק בישראל.
כלומר, אף שבחלק משעות היום נגררת ישראל לשימוש בדלקים יקרים ומזהמים יותר, ישראל אינה נסמכת עליהם לחלוטין, ובחלק משעות היום משתמשת בתמהיל האנרגיה הרגיל שלה. במשרד גם הבהירו כי כמות הגז שמועברת למצרים אינה תלויה רק בכושר ההפקה, אלא גם בניהול ביקושי החשמל בישראל פנימה ביחס לשעות השיא של האנרגיה הסולארית, שעות השיא של הצריכה ועוד.
בשבוע האחרון נשמעו מספר תלונות של תושבים באזור המרכז לגבי ריחות לא נעימים של דלק. בעוד שלתופעה הוצעו כמה הסברים, לדוגמה שריפת פסולת בשטחים או דלק מטוסים, ייתכן שהסבר חלקי לבעיה הוא הגברת השריפה של דלקים חלופיים בשל שיבושים באספקת הגז. כך, לדוגמה, תושבים באזור השרון אמרו ל'דבר' כי העשן מתחנת הכוח אורות רבין – שמכילה את כמות היחידות הפחמיות הגדולה ביותר בישראל – נפלט לאחרונה בכמויות שלא נראו מזה זמן רב.
