מחיר הנפט זינק היום (שני) בחדות ועבר לראשונה מזה כארבע שנים את רף 100 הדולרים לחבית. לאור העובדה שלא נראה סיום באופק למלחמה עם איראן, החוזים העתידיים על הנפט עשויים להמשיך לעלות עוד יותר. השאלות הבוערות שעל הפרק הן מהן ההשלכות של העלייה הזאת על האזרח האמריקאי? כמה זמן מוכן הנשיא דונלד טראמפ להמשיך במלחמה שמשפיעה על שוקי האנרגיה הגלובליים ועל האזרחים בארה"ב – ומהי המטרה האמיתית שלו?
מחירי הנפט הגיעו במהלך הלילה לכ-120 דולר לחבית, לפני שהתמתנו על רקע דיווחים שמדינות במערב ידונו בצעדים למתן את מחיר הדלק הגבוה. הבוקר, החוזים על הנפט הגולמי מסוג טקסס מתוק עלו ל-99 דולר לחבית, והחוזים על הברנט זינקו ל-101 דולר לחבית. הפעם האחרונה שחבית נפט נסחרה במחיר של יותר מ-100 דולרים הייתה במרץ 2022, כשרוסיה פלשה לאוקראינה.
הסיבות לעלייה במחירי הנפט היא סגירת מצרי הורמוז על ידי איראן והאטה בתפוקה במזרח התיכון: בנתיב המים הצר עוברים 20% מייצוא הנפט הגלובלי, אך איראן איימה לתקוף כל מכלית שתעבור במצר. האיום הוביל לעצירת התנועה ולהפסקת משלוחי הנפט מהאזור החוצה.
על פי נתונים של חברת האנרגיה רפידן אנרג'י גרופ, השיבוש שנוצר כעת באספקה של 20% מהנפט שנצרך בעולם חמור פי שניים מהשיבוש שנוצר במהלך משבר סואץ ב-1956-57.
בשל חוסר היכולת לייצא את הנפט, סעודיה ואיחוד האמירויות נאלצו לצמצם את תפוקת הנפט בשדות הנפט שלהן – מה שפוגע ביכולת שלהן להגדיל את תפוקת הנפט באופן מידי (Spare Capacity), ובפועל מנתק אותן משוקי הנפט הגלובליים. התוצאה היא שאין כרית ביטחון לשוקי האנרגיה, או מה שמכונה בענף "יצרנית נדנדה" (Swing Producer) – יצרנית סחורות דומיננטית בעלת כושר ייצור עודף משמעותי, שמאפשר לה להגדיל או להקטין את התפוקה במהירות כדי לאזן את השוק ולייצב מחירים, על פי המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה.
מכליות הנפט לא ממהרות לחדש את המשלוחים באזור המפרץ הפרסי כל עוד האיום של איראן נותר על כנו. משום שהנפט אינו מיוצא, ליצרניות באזור לא נשאר שטח אחסון לשמור בו את המשאב – ולא נותרה להן ברירה אלא להאט את קצב התפוקה.
Strait of Hormuz traffic (cargo + tanker transits):
• Feb 28 148
• Mar 1 21
• Mar 2 10
• Mar 3 1
• Mar 4 2
• Mar 5 6
• Mar 6 6
• Mar 7 1Historical average: ~138 per… pic.twitter.com/j6tooY01YL
— Morning Brew ☕️ (@MorningBrew) March 9, 2026
המלחמה נמשכת זמן רב מהצפוי
למרות הזעזועים בשוקי האנרגיה והחששות, יש עדיין מספיק נפט בעולם. גם הקונצנזוס בקרב סוחרי הנפט הוא שהמחיר של 100 דולר לחבית לא יישאר על כנו לאורך זמן. החוזים העתידיים על הנפט ל-2027 ו-2028 נסחרים כעת במחיר הקרוב ל-70 דולר לחבית.
מנגד, המלחמה עם איראן כבר עתה נמשכת זמן רב יותר מהצפוי. חלק מהאנליסטים אף סבורים כי מחיר חבית נפט יזנק ל-150 דולר, אם עד סוף מרץ לא תתחיל שוב תנועת המכליות במצרי הורמוז.
ההשלכה החשובה ביותר של הזינוק במחיר הנפט – בעיקר לנשיא דונלד טראמפ ולאזרחי ארה"ב – היא העלייה הבלתי נמנעת במחיר הבנזין. האמריקאים היו עדים בשבוע האחרון לעלייה של 50 סנטים ל-3.48 דולרים לגלון – המחיר הגבוה ביותר של גלון בשתי הכהונות של טראמפ, על פי CNN.
החדשות אינן טובות מבחינת נהגי הרכבים הפרטיים בארה"ב שממלאים דלק בתחנות, אך מצבם עדיין טוב יותר מזה של נהגי המשאיות בארה"ב: מחיר הדיזל עלה בשבוע האחרון בקצב מהיר מהעלייה במחיר הדלק.
מאז תחילת הלחימה, זינק מחיר הדיזל ב-84 סנטים ל-4.60 דולרים לגלון – וחלק מהאנליסטים סבורים כי יגיע ל-5 דולרים לגלון עוד החודש.
הסיבה לקצב המהיר ביותר של העלייה במחיר הדיזל היא שהיצע הדיזל נמוך יותר מהיצע הבנזין. החורף הקפוא במיוחד יצר ביקוש אדיר לנפט לחימום בצפון מזרח ארה"ב, היכן שהוא משמש עדיין כמקור הנפוץ ביותר לחימום בבתים. משמעות העלייה במחיר הדיזל היא התייקרות בהוצאות של משקי הבית.
בנוסף, מדובר בעלויות גבוהות יותר של שינוע המוצרים הבסיסיים שהצרכנים האמריקאים קונים מדי יום – כמעט כל מוצר משונע באמצעות משאית בשלב כלשהו של שרשרת האספקה – ומשאיות מונעות בדיזל.
UPS, מחברות השילוח הגלובליות הגדולות בעולם, כבר הספיקה להעלות את היטל הדלק (Fuel Surcharge) – תוספת תשלום משתנה במחירים של שירותי השילוח במטרה לפצות אותן על תנודות בעלויות הדלק. היא ומתחרותיה ימשיכו להעלות את היטל הדלק ככל שמחיר הדיזל ימשיך לעלות – והתוספת הזאת עשויה להתגלגל לכיסם של הצרכנים האמריקאים.
חברות השילוח והמשאיות אינן היחידות שמעלות מחירים. גם חברות שילוח המכולות וחברות תובלה אווירית אחרות (כגון פדאקס), שמשתמשות בדיזל, התחילו להוסיף היטלי דלק.
דיזל הוא גם הדלק העיקרי שבו משתמשים במגזר החקלאות, ועל רקע עונת האביב הקריטית המתקרבת, שבה זורעים את היבולים העתידיים, החששות גוברים בקרב החקלאים האמריקאים שמסתמכים על דיזל להנעת הטרקטורים והקומביינים שלהם, ומשתמשים בדיזל כדי לספק את הסחורה שלהם לשווקים. מחירי סחורות כגון תירס, חיטה ופולי סויה כבר החלו לטפס, גם אם לא בקצב המהיר של מחירי הדלק. נשאלת השאלה עד מתי יימשך השיבוש בשוקי האנרגיה – כלומר עד מתי תימשך המלחמה?
"זאת הכלכלה, טיפש"
טראמפ אמר בשבוע שעבר כי ארה"ב לא תסיים את המלחמה עד שאיראן תיכנע ללא תנאים, והוסיף כי אינו מודאג מעליית מחירי הדלק: "אם הם יעלו, הם יעלו", הוא סיכם בנונשלנטיות. אבל לא בטוח שהעלייה הצפויה בהוצאות משקי הבית תתקבל בכזאת נונשלנטיות בקרב האזרחים. מחיר הדלק הנמוך יחסית עד כה השנה סייע לריסון האינפלציה בארה"ב – מחירי דלק גבוהים, משמעם גם עלייה באינפלציה.
בינואר עלה מדד המחירים לצרכן בארה"ב ב-2.4% לעומת החודש המקביל בשנה שעברה – שפל של שמונה חודשים. תחזית הכלכלנים הייתה כי בהמשך השנה הנתון הזה יירד עוד. עלייה דרמטית במחירי הדלק תשנה את התחזית החיובית הזאת: עלייה בדלק המטוסים עשויה להוביל לעלייה במחירי כרטיסי הטיסה; התייקרות בעלויות התחבורה יכולה לגרום לעלייה במחירים בסופרמרקט השכונתי; גם המחירים של מוצרים מבוססי נפט, כגון פלסטיק, פוליאסטר, צמיגים, דשנים, קוסמטיקה, חומרי ניקוי ותרופות, ככל הנראה יעלו – וכל אלה ישפיעו על הכלכלה האמריקאית בטווח זמן ארוך.
"עלייה מ-3 דולרים ל-3.25 דולרים לגלון היא דבר אחד", אמר מארק זנדי, הכלכלן הראשי במוד'יס אנליטקס ל-CNN. "אך עלייה מ-3 דולרים ל-4 דולרים עלולה לפגוע באופן משמעותי בביטחון הצרכנים. האמריקאים נמצאים בכוננות גבוהה כשמדובר בכל דבר שקשור ליוקר המחיה שלהם".
לדבריו, "ההשפעה על האינפלציה תהיה גדולה יותר ככל שמחירים יעלו, והנזק לכלכלה יתעצם. אין פה שום השפעה חיובית על הכלכלה".
השתלטות על הנפט האיראני
טראמפ אמר שוב היום בראיון ל-'NBC ניוז' כי אין סיבה להילחץ והוסיף כי אינו שולל את האפשרות של השתלטות על הנפט האיראני. זאת במסגרת מלחמה, שמטרתה המוצהרת, אליבא דטראמפ, היא להותיר את איראן ללא נשק גרעיני ולרוקן מתוכן את האיום שהיא מהווה על שכנותיה במזרח התיכון.
הנשיא האמריקאי אמר כי אינו מעוניין לדון בסוגייה, אך הוסיף: "כמובן שאנשים דיברו על האפשרות הזאת". הוא הזכיר את ונצואלה, שנשיאה ניקולס מאדורו נחטף בינואר על ידי כוחות אמריקאיים והוטס לארה"ב. מאז המבצע במדינה הדרום אמריקאית, הממשל האמריקאי נקט בצעדים שיבטיחו לו את עתודות הנפט שלה, ואף החל להשתמש בהן – בנאום מצב האומה שנשא בחודש שעבר, אמר הנשיא כי ארה"ב כבר קיבלה יותר מ-80 מיליון חביות נפט מוונצואלה.
יכול להיות שזאת הייתה המטרה הסופית של טראמפ לאורך כל הדרך, וכל השאר הן מלים גבוהות שמיועדות לאוזני הקהילה הבינלאומית. השתלטות על מאגרי הנפט של איראן ושל ונצואלה היא שאיפה שקשה לדמיין כי את הצלחתה – אך סביר להניח שאם הנשיא האמריקאי מאמין שהיא עשויה להתגשם, לא תהיה לו בעיה להמשיך במלחמה עם איראן זמן רב ככל שיידרש – גם במחיר של עלייה מתמשכת במחירי הנפט ושל שיבוש העולם כולו.
