רינת כרמל עומדת בפתח הממ"ד הבנוי למחצה של אביה, גדליה וייסמן. וייסמן בן ה-82, מראשוני מושב זרעית ליד גבול הצפון וכיום פנסיונר, נצמד בכל אזעקה למורד המדרגות בחלק הפנימי של ביתו במושב. כך כבר עשרה ימים.

וייסמן אולי התרגל לסוג כזה של חיים. כרמל מודה שלקח זמן לשכנע אותו לבנות את הממ"ד. אבל שנתיים וחצי לתחילת המלחמה, ושמונה שנים לאישור תוכנית מיגון הצפון, ברור לחלוטין: זה לא היה חייב להיות ככה.

מדרגות בדרך היחידה למקלט

התקנת ממ"ד אינה פרוייקט מורכב במיוחד: היא לוקחת בממוצע בין שלושה חודשים לחצי שנה. בבתיהם של רבים במושבים השכנים לזרעית יש ממ"דים חדשים מהשנה האחרונה. אך הממ"ד של וייסמן, שהחל להיבנות עם חזרת המשפחה למושב בצפון באביב האחרון, עוד רחוק מסיומו – וכמוהו ממ"דים רבים שנבנים באזור הוותיק בזרעית. כ-40 משכניו של וייסמן, בני גילו, מצאו את עצמם במערכה נוסף ללא מיגון, במושב הקרוב ביותר לגבול עם לבנון.

"על הגבול אין כזה דבר זמן התראה", אומרת כרמל, "ממ"ד זה עניין של חיים ומוות". היא עצמה נולדה במושב וחיה בו כיום עם משפחתה, בבית חדש שנבנה מראש עם ממ"ד. היא מסבירה שהבדל הזה בין הוותיקים לילדיהם אופייני, ושהעדר הממ"דים במושב הפך במידה רבה לעניין דורי. "ממ"ד הוא לא מותרות. הוא מאפשר חיים מכובדים במציאות קשה. אבא יכול לשבת שם במיטה שלו, בנחת מסוימת, קצת פחות לחוץ, ואיתו גם אנחנו פחות לחוצים".

מחוץ לביתו של וייסמן יש מקלט, אך הדרך אליו דורשת טיפוס במדרגות, והיא אינה רלוונטית לאדם בגילו. לטענת כרמל, תושבים זקנים שלא פינו את עצמם מהמושב ואין להם בני משפחה בבתים חדשים, נאלצים למצוא את הנקודה הכי בטוחה בביתם, "ופשוט לקוות לטוב".

"דרשנו שהוותיקים יהיו ראשונים, אבל שוב מפקירים אותם"

המדינה הבטיחה מיגון לכל תושבי היישובים צמודי הגדר (עד 1 ק"מ מהגבול) עם חזרתם לביתם. האוצר ביקש להפריט את מערך המיגון ולהעניק לתושבים מענק לבניית ממ"ד במימון פרטי, אך תוכנית זו נגנזה, והמדינה לקחה על עצמה אחריות לבניית כ-1,700 ממד"ים ב-21 יישובים.

נתוני הביצוע הציגו הצלחה משמעותית, אך לא בזרעית. המדינה הוציאה היתר לבניית 54 ממ"דים במושב בתחילת 2025, כש-50 מתוכם היו צריכים להבנות בידי משרד הביטחון וחברת עמיגור. שנה לאחר מכן רק 14 נבנו, וגם בהם השימוש אסור, כיוון שטרם עברו את כל הבדיקות הנחוצות. 20 נוספים אמורים להימסר בהמשך, ועל השאר העבודה טרם התחילה.

"זוגות של אנשים בשנות ה-80 ו-ה90 לחייהם מחכים 14 חודשים לממ"ד, מי שמע על כזה דבר?" אומר בכעס מזכיר המושב, ציון ארביב. "אנחנו דרשנו מההתחלה שהוותיקים יהיו הראשונים, אבל מצאנו את עצמנו שוב במלחמה שבה מפקירים אותם".

לדעת מזכירות המושב, קצב העבודה האיטי נובע ממחסור משמעותי בכוח אדם ומניהול כושל של הקבלנים. המושב ניסה מספר פעמים לדרוש מהמדינה שתתערב בנעשה ותחליף את הקבלנים, או לחלופין, תאפשר למושב למצוא קבלן, אך נמסר להם שהדבר אינו אפשרי.

האוצר עיכב את מיגון הצפון

במשרד הביטחון אומרים ל'דבר' שהם מודעים לביקורת ומבינים את חששותיהם של תושבי המושב, שנקלעו לסבב נוסף ללא ממ"ד. עם זאת, לפי המשרד לא מדובר במקרה חריג, וזהו קצב העבודה, פחות או יותר, בכל האזור. הסיבות להאטה לפי המשרד הן אתגרי הטופוגרפיה, התשתית וכוח העבודה באזור, כמו גם התייקרות חומרי הגלם בשנה האחרונה. במשרד הביטחון מאמינים שעד יולי יימסר לכ-80% מתושבי המושב הממ"ד שהובטח להם.

"קשה לי מאוד להאמין שדבר כזה יקרה", אומרת כרמל, "אני בכלל לא מבינה איך הגענו למצב שאנחנו שוב במלחמה ושוב אין מיגון". היא מסתכלת על הפיגומים ואתר העבודה של מה שאמור להיות מתישהו הממ"ד של אביה.

חוסר האמון שלה אינו נובע רק מתחושת בטן. כבר ביוני 2018 מדינת ישראל אישרה תכנית רב שנתית בעלות של כ-5 מיליארד למיגון יישובי הצפון. ערב מלחמת חרבות ברזל פחות מחמישית מהתקציב נוצל, כשמשרד האוצר באופן עקבי פוגע ביכולת של משרד הביטחון להעמיד פרויקטים. רק בזכות המלחמה המגמה השתנתה, אך גם במהלכה לקח למדינה כשנה וחצי להתחיל להניע את מערך המיגון.

לפי ההיגיון, זרעית היה אמור להיות המושב הראשון לקבל תקציב למיגון. ביתו של וייסמן, הנמצא במרחק של מאות מטרים מנקודה צה"לית מטווחת, היה צריך להיות הראשון שממוגן. בנקודת הזמן הנוכחית, קשה לראות בעיכובים רק ביטוי לקשיים אובייקטיביים: זו מראה לסדר העדיפויות של המדינה ביחס לתושבי הגבולות.