מחלקת החנינות במשרד המשפטים ממליצה לדחות את בקשת החנינה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואף סבורה כי לנשיא אין סמכות לדון בבקשה, מכיוון שאין כל תקדים במשפט הישראלי לכך שנאשם קיבל חנינה מבלי להיות מורשע ומבלי להודות באשמה.

במסמך שפרסם אתמול (חמישי) השר עמיחי אליהו (עוצמה יהודית), שהתמנה על ידי שר המשפטים יריב לוין להיות האחראי על העיסוק בבקשת החנינה של נתניהו, מפרטת מחלקת החנינות את השתלשלות העניינים במשפט נתניהו ובבקשת החנינה שלו.

למרות שבמסמך מובעת הבנה מסוימת לטענות בדבר סיום ההליך המשפטי בעקבות טענותיו של נתניהו, מחלקת החנינות דוחה את האפשרות הזו; מעבר לתקדימיות שבהחלטה כזו, מכיוון שנתניהו כלל לא מוכן להודות ברלוונטיות של אישום כלשהו, לנשיא כלל אין על מה לחון את נתניהו.

פגיעה בדמוקרטיה ובשלטון החוק

המחלקה מתייחסת גם ליחסי הכוחות שבין ראש ממשלה לבין שאר גורמי אכיפת החוק: "מאחר שלפנינו שילוב ייחודי וחריג של משפט פלילי הנמצא בעיצומו של שלב שמיעת הראיות ונאשם שהינו האישיות המדינית הבכירה ביותר במדינה, הבקשה מעלה שאלות יסוד ביחס לעקרונות שלטון החוק במשטר דמוקרטי, על כל רבדיו".

המחלקה מעלה חשש כבד מפגיעה במבנה הדמוקרטי של המדינה אם המשפט ייעצר על ידי הנשיא. "עצירת המשפט טרם הכרעה שיפוטית מהווה הפקעה מעשית של התיק הפלילי מידי הרשות השופטת, ובהכרח נלווית לכך פגיעה חריפה בעקרון הפרדת הרשויות, ובסדרי המשטר הדמוקרטי", נכתב במסמך. עוד צוין כי מתן חנינה כזו "עלול להעביר מסר של תמריץ לנאשמים בעלי כח פוליטי לנהל את משפטם לאורך שנים עד להבשלה של תנאים פוליטיים שיאפשרו חנינה".

אחד החששות המרכזיים שמעלים כותבי המסמך הוא כי לחנינה יהיה "אפקט מצנן" שיפגע בנכונות של גורמי אכיפת החוק לפעול נגד בעלי כוח. "מתן חנינה בשלב כה מתקדם בתיק שנשמע מזה מספר שנים בבית המשפט, בו הושקעו משאבים רבים", נכתב, "עלולה ליצור "אפקט מצנן" של מאבק בשחיתות שלטונית".

תקדימים שלא היו

הטענה המשפטית שעליה נסמכים תומכי החנינה היא פרשת קו 300, שגם בה ניתנה לעובדי השב"כ חנינה מבלי שהורשעו. עם זאת, בתשובתה כותבת מחלקת החנינות כי "למעט העובדה ששתי בקשות אלו הוגשו בטרם הרשעה, השונה ביניהן עולה על הצד השווה". בפרשת קו 300 מבקשי החנינה הודו במעשי העבירה וביקשו כי יחונו אותם. לעומת זאת, נתניהו "כופר באשמתו ואף עומד על כך שהמשך משפטו יוביל לזיכוי מלא", לפי המסמך.

בנוסף, בפרשת קו 300, הנשיא התנה את החנינה בכך שראש השב"כ יפרוש. לעומת זאת, אצל נתניהו, "מתבקש נשיא המדינה להפעיל את סמכות החנינה על מנת להקל על המשך תפקודו וכהונתו של מר נתניהו כראש ממשלה".

כללי החנינה ופגיעה בשוויון

בהתייחסות למהות מוסד החנינה, נכתב במסמך: "חנינה ניתנת עם הודאה בצידה, או לכל הפחות סממנים ברורים שלה, בדמות הכאה על חטא, תובנה ולו חלקית לפסול שבמעשה או לדפוסים שליליים שהביאו לביצוע מעשי העבירה, התחייבות לשינוי דרך וכיו"ב". עוד מוסבר כי "נוהג זה, הוא ה"מפתח" הנתון בידי מבקש החנינה, לעבור את מפתן שערי החסד והרחמים לעבר החלטת נשיא המדינה על חנינה". במקום נוסף מודגש כי "המסורת היהודית קושרת לא אחת בין חנינה לבין תשובה. ללא הודאה במעשה, ללא וידוי, אין משמעות למחילה".

"במקום בו אין הכרעה שיפוטית, היעדרה של הודאה עלול לשמוט את הקרקע מתחת לעצם הבקשה", נכתב במסמך. "שכן, בעצם העמידה על חפות מלאה, הבקשה דוחקת את עצמה אל מחוץ למרחב ההכרעה של מוסד החנינה, ואינה מספקת לנשיא המדינה "אובייקט" (מעשים) שניתן לחון את המבקש ביחס אליו".

במסמך מתייחסים לבקשת החנינה ככזו שפוגעת גם בערך השוויון, מכיוון שישנם נאשמים נוספים בפרשה שלא ביקשו חנינה. "מצב זה עלול להקים לנאשמים טענות של אכיפה בררנית, ודאי בהיותם בעלי מעמד נמוך יותר בהיררכיה של המעשים המתוארים בכתב אישום", נכתב במסמך. "כתוצאה מכך, עלול להיווצר מצב שבו אף נאשם אינו נותן את הדין".

לסיכום ההמלצה נכתב: "על יסוד התשתית העובדתית והמשפטית ומערכת הנסיבות הכוללת המונחת ביום בפנינו לא נוכל לקבוע כי סמכות החנינה הקבועה בחוק יסוד: נשיא המדינה חלה במקרה דנן. לא נוכל להמליץ לנשיא המדינה לנקוט בצעד חריג ומרחיק לכת של הפעלת סמכות החנינה על דרך הפסקת ההליך המשפטי המתנהל נגד מר נתניהו".