סין היא בעלת בריתה של איראן והיעד המרכזי לייצוא נפט ממנה. עם פרוץ המלחמה, עלתה השאלה כיצד הכלכלה הגדולה בעולם (במונחי כוח קנייה) תתמודד עם הנזקים הכלכליים השונים כמו פגיעה באספקת הנפט ועליות מחירי תובלה. הפעולות שנקטה הממשלה הסינית מעידות שהאיום אמיתי: בין היתר, זימנו הסינים מנהלים בכירים בשני תאגידי התובלה הימית הגדולים בעולם והזהירה אותם מפני העלאות מחירים; הכריזו על חבילת תמרוץ ממשלתית; והשהו ייצוא מוצרי גז ונפט מבתי הזיקוק הגדולים במדינה.
אולם העובדה שהממשלה הסינית אינה אדישה, לא בהכרח מצביעה על חולשה עמוקה. במשך שנים בנתה סין מאגרי נפט וסחורות חיוניות נוספות שישמשו אותה בדיוק למצבים כמו המלחמה באיראן. לפי הערכות, רזרבות הנפט יספיקו ליותר מ-100 ימים.
אף על פי כן, מצב הכלכלה הסינית הוא מהקשים שהייתה בהם זה זמן רב. יעד הצמיחה שהוצג הוא הנמוך מזה עשורים, הניסיון להגביר את הצריכה המקומית נכשל שוב ושוב וההשקעות בייצור עודפות ובלתי יעילות.
מ-60 ל-100 דולר לחבית נפט
האיום המרכזי על הכלכלה הסינית נובע מעלייה במחירי האנרגיה ומפגיעה באספקת האנרגיה לסין. מחירי הנפט החלו לעלות בחודשיים הראשונים של השנה לאור ההכנות והאיומים האמריקאים על מלחמה. מכ-60 דולר לחבית בתחילת 2026, עלו המחירים ליותר מ-70 ב-27 לפברואר, ערב המלחמה.
עם פרוץ המלחמה המחירים זינקו. ב-9 למרץ הם הגיעו לכמעט 100 דולר לחבית. ביום שלישי, ה-10 למרץ חלה ירידה במחירים, כנראה בעקבות דיווחים על שימוש ברזרבות נפט שהוסכם במסגרת דיונים של חברות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה. ב-11 למרץ ארה"ב פרסמה שתשחרר 172 מיליון חביות נפט, אבל מאז המחירים חזרו לעלות וחצו שוב את רף ה-100 דולר.
בנוסף לעליות המחירים, סגירת מצר הורמוז תפגע באספקת הנפט לסין, עליה מסתמך המגזר התעשייתי הדומיננטי במדינה. כשליש מאספקת הנפט לסין וכרבע מאספקת הגז שלה עוברות דרך מצר הורמוז.
המחירים עולים, התובלה משובשת ומתייקרת גם היא
אל עליית מחירי האנרגיה מצרפים עליות מחירים ובעיות אספקה נוספות של סחורות הדרושות לתעשייה הסינית וכן עליות מחירי התובלה.
השיבושים בכלכלה העולמית בעקבות ההפסקה הכמעט מוחלטת של תנועת ספינות במצר הורמוז צפויים להשפיע על אספקה ומחירים של שורה של סחורות הנדרשות לתעשייה הסינית. מדינות המפרץ מייצאות יותר משליש אספקת האוריאה העולמית, 30% מאספקת האמוניה, יותר מחמישית מאספקת הגופרית, שליש מאספקת המתנול, 15% מאספקת הפוליתלן, 9% מאספקת הפוליפרופלן, 9% מאספקת האלומיניום וכמעט 4% מאספקת הפוספטים.
הגופרית חשובה במיוחד. סין היא הצרכנית הגדולה בעולם של גופרית, שמחירה זינק ב-25% מפרוץ המלחמה וביותר מ-80% מאז אוקטובר האחרון. כ-40% מייבוא הגופרית של סין מגיע ממדינות המפרץ. הגופרית משמשת ליצירת חומצות לכרייה ולייצור דשנים. החומצה המופקת מגופרית משמשת גם לתעשיית הכימיקלים, זיקוק נפט, ייצור סוללות ותעשיות נוספות.
גם אספקת המתנול, החיוני למגוון רחב של תעשיות, נפגעה. מחיריו עלו בכ-30% מפרוץ המלחמה כשחלק ניכר מייבוא המתנול לסין מגיע מאיראן.
לסין הסכם עם איראן שבו היא מחויבת לקבל תשלום ברנמניבי, המטבע הסיני, לייצוא הנפט ומוצרים אחרים כמו מתנול. האיראנים משתמשים ברנמניבי לרכישת ייבוא מסין, בין השאר תשומות לתעשיית הנשק האיראנית.
סגירת מצר הורמוז משפיעה גם על תובלה של סחורות שאינן מיוצרות במדינות המפרץ. 30% מתשומות הדשנים העולמיות, החיוניות לחקלאות, עוברות במיצר. גם במקרה הזה, ביטחון המזון הסיני עלול להיות בסכנה. מדד המחירים לתובלת מכולות עלה אף הוא בכמעט 30% מאז פרוץ המלחמה.
ביקוש מקומי הנמוך ותלות בייצוא
לסכנה לכלכלה הסינית ממד ישיר וממד עקיף. המחסור באספקה ועליות המחירים ישבשו את שרשראות האספקה ויקשו על התעשייה הסינית. השיבושים יקשו על ייצור לייצוא וגם עלולים להביא למחסור במצרכים לשוק המקומי הסיני.
אבל ההשפעות על הכלכלה העולמית חשובות לא פחות. עליות המחירים ואי היציבות הכללית עלולות לפגוע ברמות הביקוש בכלכלה העולמית וכתוצאה מכך בייצוא הסיני. לצד זאת, אם המלחמה תימשך, ואיתה עליות המחירים, הבנקים המרכזיים צפויים לעלות שוב את שיעורי הריבית, מה שיוסיף לנטל על הכלכלה העולמית.
הפגיעה האפשרית בייצוא מסוכנת במיוחד נוכח הקושי המתמשך של הסינים להגדיל את הביקוש המקומי. רמת הצריכה הסינית נמוכה בהשוואה לכלכלות אחרות, ולכן הכלכלה הסינית תלויה בייצוא ובהשקעות. רמת ההשקעות גבוהה במיוחד, ולפי הכלכלן מייקל פטיס, מומחה לסין, מדובר בהשקעות עודפות ובלתי יעילות, שממשיכות להתקיים כדי לפצות על המחסור בצריכה המקומית.
ב-2024, הצריכה הפרטית בסין עמדה על כ-40% מהתוצר. לשם השוואה, בארה"ב באותה השנה עמדה הצריכה הפרטית על 67.9% מהתוצר. לאור המחסור בביקוש מקומי התוצרת האדירה מההשקעות הנרחבות זקוקות למענה בשוק העולמי, כלומר בייצוא. מיתון עולמי יקשה על הייצוא להמשיך לפצות על הצריכה המקומית החלשה.
בחודשיים הראשונים של 2026 נרשמה החרפה בצריכה החסרה ובייצוא הנרחב. לפי בלומברג, הצריכה בחודשיים האלו גדלה ב-2.1% בהשוואה ל-2025, כשיעד הצמיחה הסיני עומד על לפחות 4.5% בשנה (יעד הצמיחה הנמוך ביותר מאז שנות ה-90). מדובר בצמיחה השנתית הנמוכה ביותר מאז הרישום השיטתי משנת 2000, למעט 2020, בעקבות מגפת הקורונה. הייצוא, מנגד, זינק בחודשיים ב-19.8%, בהשוואה לינואר-פברואר 2025.
מאגרי נפט וסחורות חיוניות
לצד שורה של צעדים שננקטו בתגובה מיידית לפרוץ המלחמה, לממשלה הסינית מדיניות ארוכת שנים שנועדה לבודד את הכלכלה הסינית מחוסר יציבות גלובלי. לפי הפייננשל טיימס, ב-2022 הנחה נשיא סין שי ג'ינפינג בכירים בממשל לבנות מאגרי חירום של סחורות חיוניות, ובכללן נפט. זוהי אינה מדיניות חדשה של הנשיא שי, אבל בתחילת כהונתו השלישית הוא החליט להרחיב את היקפה, אולי בעקבות השיבושים בזמן מגפת הקורונה ב-2020 ו-2021.
לפי ההערכות בפיינשל טיימס, הרזרבות הסיניות עומדות על בין 1.1 ל-1.4 מיליארד חביות נפט. זו עתודה ששווה בהיקפה לנפט שמגיע למדינה ביותר מ-100 ימים של ייבוא. בחודשיים הראשונים של 2026, כשנבנה המתח לקראת המלחמה, הסינים האיצו את הצבירה. בתקופה זו הייבוא של נפט גולמי גדל ב-16% בהשוואה לחודשיים האחרונים של 2025.
ב-2026, תקציב צבירת הרזרבות הסיני עומד על יותר מ-110 מיליארדי רנמניבי שהם כ-16 מיליארד דולר. הוא גדל ב-8.1% בהשוואה ל-2025, כחלק ממגמת גידול מהירה בשנים האחרונות. סין מחזיקה גם במאגרים של גופרית ודשנים, ושל שורה של סחורות חיוניות לייצור הסיני. הכמויות המוחזקות במאגרים סודיות אבל התקציב הגדול מצביע על היקף רחב.
המענה שהרזרבות מספקות אינו מתבטא רק ביכולת להמשיך ייצור חרף שיבוש באספקה. הגבלת עליות המחירים של סחורות חיוניות הוא תפקיד חשוב לא פחות של הרזרבות. הן יוצרות מעין חיץ בין לחצי מחירים גלובליים לכלכלה הסינית.
איזבלה ובר, כלכלנית שהתפרסמה בעקבות מחקריה על אינפלציה ועל תהליך הפיתוח הסיני בעשורים האחרונים, הזהירה מהתעוררות אינפלציונית נוכח המלחמה באיראן. ובר סבורה שבזכות הרזרבות שלה, הכלכלה הסינית תצליח להגן על עצמה. בעקבות משבר הקורונה, הציעה ובר כי מדינות המערב יאמצו מדיניות דומה לזו של סין וייצברו מאגרי רזרבה כאמצעי למיתון לחצים אינפלציוניים בעקבות שיבושים זמניים. מגפת הקורונה והמלחמות באוקראינה ובאיראן, הן דוגמאות מובהקות לכך.
המענה המיידי
מאגרי החירום מהווים צעד מדיניות אסטרטגי המגדיל את עמידות הכלכלה הסינית לזעזועים גלובליים, אבל הם לא מחליפים את הצורך בצעדים משלימים הננקטים בעת הצורך.
צעד משמעותי אחד שננקט נוכח המשבר האנרגטי שהביאה המלחמה, הוא הגבלה כמעט מלאה של ייצוא מוצרי נפט וגז מזוקקים. מכיוון שסין רוכשת נפט וגז גולמיים ומזקקת אותם ברמה מקומית, קיים ענף ייצוא של מוצרים מזוקקים. סין ההשהתה את הייצוא של המוצרים הללו למעט מספר החרגות כדי להבטיח שהמוצרים ישמשו את התעשייה המקומית.
בצעד נוסף כדי למנוע את הפגיעה בייבוא, פנתה סין לאיראן, לפי הדיווחים, כדי לאפשר תנועה של ספינות משלוח לסין דרך מצר הורמוז. בנוסף מעריכים אנליסטים שהממשלה הסינית פנתה לרוסיה להגדלת אספקת הגז כפיצוי על הפסקת האספקה ממדינות המפרץ.
בנוסף, נוכח המצב במשק הנפט, הממשלה העלתה את המחיר המפוקח של דלק לצרכן, אך בשיעור נמוך מעליות מחירי האנרגיות העולמיים. המשמעות היא שהממשלה מגבילה את השפעת העליות העולמיות על כלכלה המקומית, אך כן משיטה חלק מסוים מההתייקרות על הצרכן.
הסינים גם זימנו מנהלים בכירים משתי חברות ההובלת הימית הגדולות בעולם – מארסק ו-MSC – כדי להזהירם מפני העלאת מחירים מופרזת.
צעדים שקדמו למלחמה מקבלים משנה חשיבות
נוסף למהלכים אלו, נקטה הממשלה צעדים לחיזוק הביקוש המקומי והחלשת המטבע הסיני, אולם צעדים אלו אינם תגובה למלחמה אלא חלק מהמדיניות הכלכלית גם בשגרה.
עוד לפני פרוץ המלחמה, הבנק המרכזי הסיני שינה את הרגולציה שלו באופן שמקל על רכישת דולרים באמצעות רמנימבי. המהלך נעשה בתגובה לעלייה בשער הרמנימבי שהטיל לחץ על היצואנים הסינים. היחלשות מטבע מקלה על יצואנים, שההכנסה שלהם בדולרים וחלק ניכר מההוצאות שלהם ברמנימבי. לא ברור עד כמה המתחים לקראת המלחמה היו גורם משמעותי בהתחזקות המטבע הסיני.
הממשלה הסינית גם הכריזה על תוכנית תמרוץ ממשלתית שנועדה להגדיל את הביקוש המקומי. גם במקרה הזה, התוכנית היא חלק ממדיניות עקבית של תמיכה ממשלתית בהגדלת הביקוש המקומי ואינה תוצאה של המלחמה. אולם היא מקבלת משנה חשיבות נוכח המלחמה שעלולה לפגוע בביקוש לייצוא סיני. ייתכן שהממשלה הסינית הרחיבה אותה נוכח אי היציבות שנוצר בעקבות המלחמה. ההשקעות בסך כ-7 טריליון רמנימבי (כטריליון דולר) יגיעו לתשתיות ושירותים ציבוריים. הממשלה גם תמשיך את תכנית הטרייד-אין שלה להגברת צריכה, בסך 250 מיליארד רמנימבי (36 מיליארד דולר).
גם במקרה הנוכחי, הממשלה הסינית מראה את השונות הניכרת שלה ממשלות המערב בכל הנוגע למדיניות כלכלית. לצד כלכלת שוק, הממשלה מעורבת בשלל היבטים בניהול הכלכלה, ובכלל זה מעורבות ישירה במחירי סחורות חיוניות, תמיכה מובהקת ומוצהרת בביקוש המקומי, ומעורבות מוצהרת בשער המטבע לטובת הייצואנים.
