מבוא
הזכות לביטחון אישי היא זכות יסוד של כל אזרח. אולם במציאות הביטחונית של ישאל מתברר כי דווקא ציבור האזרחים הוותיקים – דור המייסדים, הבונים, המגינים והנכים של המדינה – הם לעיתים מהפגיעים ביותר בשעת חרום.
האחריות להגנת האוכלוסייה האזרחית מוטלת על המדינה ועל מערכותיה: מדינת ישראל, צה״ל, פיקוד העורף והשלטון המקומי. אולם כאשר בוחנים באופן מעשי את המציאות בשטח, מתגלה פער מדאיג בין ההצהרות על אחריות המדינה לבין רמת ההגנה בפועל הניתנת לאזרחים הוותיקים.
אנו מניחים כאן כתב אישום ציבורי. מטרת מסמך זה היא להציג מבט אמין, נוקב וביקורתי על סוגיה זו, ולהציע מסגרת מעשית לבחינת המדיניות הקיימת ולתיקונה.
הסתדרות הגמלאים בישראל סבורה כי סוגיית ביטחונם של האזרחים הוותיקים לא זכתה עד היום למענה מערכתי הולם. אין מדובר בכשל נקודתי, אלא בפער עמוק בין צורכי הזקנה לבין האופן שבו מתוכננת ומופעלת מערכת ההגנה האזרחית בישראל.
המציאות מעלה שאלות קשות:
- כיצד ייתכן כי מאות אלפי אזרחים ותיקים מתגוררים בדירות ללא מרחב מוגן?
- כיצד ייתכן כי קשישים רבים אינם מסוגלים להגיע למקלט בזמן התרעה?
- כיצד ייתכן כי אין מיפוי מלא ושיטתי של אזרחים ותיקים החיים לבדם בעת חירום?
כאשר מערכת ההגנה האזרחית אינה מותאמת למגבלות הניידות, הבריאות והבדידות המאפיינות חלק גדול מהאוכלוסייה המבוגרת – נוצרת למעשה פגיעה בזכותם הבסיסית לביטחון.
הבעיה איננה רק תפעולית – היא ערכית ומדינית. חברה נבחנת ביחסה לדור הוותיק. מדינה שאינה מבטיחה את ביטחונם של אזרחיה המבוגרים בשעת חירום פוגעת בחוזה המוסרי שבין המדינה לבין אזרחיה.
ממצאים מרכזיים – טענות עובדתיות
להלן תמצית ממצאים העולים מבדיקות, נתונים ציבוריים וניסיון השטח של ארגוני הגמלאים:
- פערי מיגון חמורים: מאות אלפי אזרחים ותיקים מתגוררים בבניינים ישנים שנבנו לפני תקני המיגון ואינם כוללים ממ״ד.
- קושי להגיע למרחב מוגן בזמן התרעה: מגבלות ניידות, מדרגות, היעדר מעליות או מרחק למקלט מקשים על אזרחים ותיקים להגיע בזמן למרחב מוגן.
- בדידות כמכפיל סיכון: אחוז משמעותי מהאזרחים הוותיקים חיים לבדם, ללא אדם זמין שיסייע להם בעת אזעקה או מצב חירום.
- היעדר מיפוי מלא של אוכלוסייה פגיעה: ברשויות רבות אין מיפוי עדכני ושיטתי של קשישים החיים לבד או במצב בריאותי מורכב.
- פערי מידע והסברה: חלק גדול מההסברה בעת חירום מתבסס על פלטפורמות דיגיטליות שאינן נגישות לכלל האזרחים הוותיקים.
- מקלטים שאינם מותאמים לגיל: מקלטים רבים אינם מותאמים לניידות מוגבלת, לכיסאות גלגלים או לצרכים רפואיים בסיסיים.
- תלות בתרופות ובציוד רפואי: מצבי חירום עלולים לפגוע ברציפות אספקת תרופות וטיפול רפואי עבור אזרחים ותיקים.
- פערי היערכות בין רשויות מקומיות: יש רשויות המפעילות מערכי תמיכה מתקדמים, בעוד אחרות אינן ערוכות כלל.
- היעדר מדיניות ייעודית לזקנה במערך החירום: מערכת ההגנה האזרחית בישראל אינה מבוססת על תפיסה מערכתית המותאמת במיוחד לאוכלוסיית הזקנים.
- גילנות סמויה בתכנון: תכנון מדיניות ביטחון אזרחי נעשה פעמים רבות מנקודת מבט של אוכלוסייה צעירה ובריאה, תוך התעלמות ממגבלות הגיל.
מבט לאומי בסיסי למיגון אזרחים ותיקים
להלן מערכת קריטריונים המאפשרת לבחון את המדיניות בתחום.
- ביטחון אזרחי בזיקנה: היכולת של אזרח ותיק לחיות בסביבה המבטיחה הגנה פיזית ונפשית גם בעת מצבי חירום.
- פגיעוּת בזיקנה: מצב שבו מגבלות בריאות, ניידות, בדידות או עוני מגבירים את הסיכון של האזרח הוותיק בעת משבר ביטחוני.
- נגישות למרחב מוגן: יכולת להגיע למרחב מוגן בזמן התרעה, בהתחשב במרחק, במצב הבריאותי ובמבנה הבניין.
- מיפוי אוכלוסייה פגיעה: מערכת נתונים עירונית המזהה אזרחים ותיקים החיים לבדם או הזקוקים לסיוע בעת חירום.
- רציפות טיפול רפואי: יכולת להבטיח אספקת תרופות, טיפול רפואי וסיוע סיעודי גם בזמן מלחמה או משבר.
- מוכנות קהילתית: היערכות של קהילה ורשות מקומית לאיתור, סיוע ותמיכה באזרחים ותיקים בעת חירום.
- גילנות ביטחונית: מצב שבו מדיניות ביטחון אזרחי מתוכננת מבלי להביא בחשבון את צורכי הזקנה.
- אחריות המדינה: החובה המוסרית והחוקית של המדינה להבטיח את ביטחונם של כלל אזרחיה – ובכללם האזרחים הוותיקים.
סיכום
האזרחים הוותיקים בישראל אינם קבוצת שוליים. מדובר בציבור אזרחים – דור שבנה את המדינה, עבד, שילם מיסים ושירת בביטחונה. הם אינם מבקשים חסד. הם דורשים וראויים שהמדינה תעמוד בחובתה להגן גם עליהם.
חברה המכבדת את עצמה אינה יכולה להשלים עם מצב שבו דווקא האזרחים המבוגרים וציבור הנכים הם הפגיעים ביותר בעת חירום. זהו אתגר מוסרי, חברתי ומדיני – והגיע העת להתמודד עמו באומץ, באחריות ובדחיפות.
