סגירת מיצר הורמוז, בהם עובר כ-20% מהנפט בעולם, מטילה אימה על שוק האנרגיה העולמי והביאה להתייקרות חבית נפט מ-67 ל-100 דולר. ד"ר עילי רטיג, מומחה לאנרגיה ויחסים בינלאומיים ממרכז בגין סאדאת באוניברסיטת בר אילן, מטיל ספק בעוצמת המגמה ומציע זווית ראייה אחרת ולשיטתו – מחוברת יותר למצב הקונקרטי של תחום הנפט.

"המחירים של הנפט עולים, זה נכון, אבל מדובר בתנודות קדימה ואחורה של סוחרי נפט, לא במחסור ממשי" אומר רטיג. "האמת היא שיש מספיק נפט, וסערת התמחיר היא עניין פסיכולוגי, לא לוגיסטי. אין משבר אנרגיה. וגם המחירים לא מזנקים בקצב שחשבו שיזנקו".

את הטענה הזו מבסס רטיג על שלושה טיעונים עיקריים: כמעט לכל כלכלה גדולה בעולם ישנם מאגרי נפט שיכולים לצלוח אפילו הפסקה נפט כוללת; המיצר אינו חסום הרמטית; וכיום יש למעשה עודף של נפט.

מאגרים ל-90 יום לפחות

"קודם כל חשוב להבין שזה לא כמו חרם הנפט הערבי, או המלחמה עם רוסיה. העולם התכונן לרגע הזה הרבה" אומר רטיג. "זה כבר לפחות חודשיים שארה"ב אוספת כוחות צבאיים במפרץ. עוד מאז המלחמה הקודמת מדינות אסיה קנו המון נפט זול ושמו במאגרים אסטרטגיים".

"באירופה הבעיה היא קטנה יותר, כי הם פחות תלויים בנפט מפרצי, אבל גם שם יש מאגרים גדולים. כל מדינה שחברה ב-IEA, סוכנות האנרגיה העולמית, חייבת בהגדרה להחזיק מאגרים ל-90 יום במינימום", הוא מסביר. "היות שהיא הוקמה כחלק מלקחי חרם הנפט הערבי, כל מדינה שחברה בסוכנות מחויבת להחזיק אצלה רזרבה גדולה ולמכור אותו לחברות האחרות במצב של מחסור לאחת מהן. וזה רק המינימום כן? לארה"ב לדוגמא יש רזרבה למשהו כמו 200 יום".

"באסיה, הצרכנית המרכזית של הנפט האיראני, המצב יותר מורכב, אבל גם שם מרבית המדינות אגרו נפט בכמויות מאז המלחמה הקודמת. מבין המדינות הגדולות באיסה, הודו היא היחידה שלא אגרה המון, כי היא זיקקה המון נפט איראני ומכרה אותו ברווח גדול, אבל גם לה יש מאגרים. לסין, שהיא צרכן הנפט המרכזי, יש גם מקורות נפט מגוונים מאוד, לא רק מאיראן, וגם מאגרים עצומים, ל-200 יום לפחות. כלומר, כל הכלכלות הגדולות בעולם עם עתודות להמון זמן, גם במצב של מאה אחוז פגיעה באספקה, ולא רק 20%."

חסימה חלקית בלבד

על כך מוסיף רטיג נתון נוסף: למרות שכחמישית מהנפט והגז בעולם עברה בהורמוז, בפועל לא נחתכה חמישית מהאספקה. "קודם כל ישנם צינורות עוקפים. בסעודיה יש צינור מהמפרץ הפרסי לים האדום, בקוטר של כחמישה מיליון חביות בים, שזה כרבע מאספקת הנפט שעברה במפרץ. אם הם יחליטו להפסיק להעביר דלקים בצינור הסמוך אליו, יוכלו להעביר גם בו עד שני מיליון חביות. גם לאיחוד האמירויות צינור קטן יותר, בפוג'איירה, שעוקף את המפרץ, ומעביר כ-1.8 מיליון חביות".

האיראנים הפציצו את מתקני הנפט בפוג'איירה בימיה הראשונים של המלחמה, אולם על פי רטיג, הצינור עוד פעיל לחלוטין. "גם למדינות אחרות יש צינורות קטנים, אבל הם זניחים יחסית. כלומר, בסך הכל עוברים כרגע משהו כמו 7 מיליון חביות מתוך 20 דרך צינורות, ואפשר גם להגיע ל-10 אם המדינות במפרץ יתאמצו. אבל חשוב להגיד שגם המפרץ עצמו לא באמת חסום".

רטיג גם מציין כי בפועל התנועה דרך מיצר הורמוז לא הופסקה כליל. "איראן נותנת פה ושם לכמה ספינות מכל מיני מדינות לעבור, ככל הנראה בתמורה לכל מיני טובות, כמו לנזוף בשגריר הישראלי". זאת, בנוסף לספינות האיראניות עצמן, שגם הן עוברות מעת לעת. "כלומר בפועל, אין באמת חסימה הרמטית".

העולם נמצא בעודף של נפט-ורוסיה מרוויחה

המשתנה האחרון הוא העובדה שהעולם למעשה מוצף בשנה האחרונה בנפט. "בתחילת השנה העריכה ה-IEA שיש עודף הפקה עולמי של 3.6 מיליון חביות ביום. זה קורה בעיקר בגלל הרוסים והאיראנים, שהציפו את השוק, בכדי למכור לאנשים בזול נפט תחת סנקציות. ככה נוצר מצב של מיליוני חביות שפשוט צפו בים וחיכו. חשוב להגיד שהרבה מהנפט הזה בכלל לא נספר בשום מקום, הוא מחוץ לחישובים הרגילים, אבל הוא שם, ועכשיו קונים אותו כחלק מההיסטריה הנוכחית. ככה אגב יצא גם מצב שהרוסים מרוויחים פעמיים- גם קונים את הנפט שלהם, וגם קונים אותו יקר יותר."

עליית המחירים: "פסיכולוגיה, לא לוגיסטיקה"

אז למה בכל זאת מחיר הנפט מזנק?
"סוחרי הנפט הימרו שתהיה עלייה, ולכן הייתה עליה, אבל לא נוראית. תמיד דיברו על מיצר הורמוז כנשק יום הדין, אבל מחירי הנפט לא מגיבים בכזו פאניקה, ונעצרו בדיוק באזור המאה, מה שמראה לך שזה עניין מאוד פסיכולוגי, לא לוגיסטי. מאה דולר לחבית זה לא מטורף, בשנות האלפיים היה עשור שזה היה המחיר הסטנדרטי, וכשזה היה עולה ל-140 היו נרגעים כשזה חוזר ל-100".

ובכל זאת, מה בלם את המחירים באזור ה-100?
"מה שרואים עכשיו בטוויטר עם סוחרי נפט, זה שהם לא מבינים מה קורה פה. ראיתי ציוץ של מישהו שכותב זה 'זה היום הכי מטורף שראיתי בעולם הנפט מאז שנכנסתי לעולם הנפט, לפני שבוע'.

"יש ויכוחים בין מי שטוענים שעוד שבועיים המחיר יהיה 60 דולר, ואחרים שהוא יהיה 150 דולר. אבל יש פה פרדוקס, כי אנשים אומרים-'אם המחיר יעלה, טראמפ יהיה חייב לסיים את המלחמה. אבל אם טראמפ יסיים את המלחמה, אז המחיר של הנפט יצנח – ואז אין לי למה להשקיע'.

איך אתה רואה את זה ממשיך?
"יש מדינות שהעלייה במחיר פוגעת בהן מאוד, אבל לא נראה שהמחיר יעלה המון. גם בתרחיש קיצוני יותר, בגלל שהכל זה סיפור פסיכולוגי, אז כל צעד או הודעה של איראן מעלה את המחיר, ואז טראמפ עושה משהו שמוריד את זה. לאיראנים חשוב להעלות את המחירים, אז הם מחכים לראות מה טראמפ יעשה."

ומה טראמפ יעשה?
"אני לא יודע מה טראמפ חושב, אבל לדעתי הוא לא לחוץ. יש את המונח הזה של טראמפ- טאקו (קיצור של 'טראמפ תמיד משתפן', א.פ), שסוחרים המציאו אותו. והוא כאילו מראה שטראמפ מאוד רגיש לשווקים ומחירים. אני לא יודע אם זה נכון, אבל זה מה שאיראן בונה עליו. שזה ילחץ עליו, יגרום לו לסיים את המלחמה."

הם יצליחו לדעתך?
"אני לא חושב. בדיוק לפני כמה ימים היה מהלך שבו הודיעו מדינות ה-G7 שהן ישחררו 400 מיליון חביות, בין 2 ל-4 מיליון ביום. זה גם בעיקר עניין תודעתי, להשפיע על העולם לא להילחץ מהאיראנים. אבל כרגע העולם לא שם- כלומר הוא לא בפאניקה.

"האיראנים בונים על זה שהאמריקאים רגישים למחירי הדלק, אבל זה דלק, לא נפט. יש כזה מיתוס שכשהאמריקאי הדלק שלו יקר, אז הנשיא מפסיד את הבחירות. אבל לדעתי טראמפ לא דואג. יש לו עוד הרבה זמן עד בחירות האמצע, וברגע שהמלחמה תגמר, אז מחירי הנפט יקרסו. ואם הוא ישתלט על איראן כמו על ונצואלה, אז בכלל הוא ישלוט במחירי הנפט. חוץ מזה, הוא יכול לשלוט גם במחיר. האמריקאים אפילו לא חייבים לסבסד דלק, הם יכולים פשוט להורות למדינות להוריד את המס, ולהוזיל את מחיר הדלק מלאכותית."