מעיליא הנמנית על ישובי קו העימות שוכנת כ-6 ק"מ מגבול לבנון נתונה, כמו שכניה, לירי וחדירות כלי טיס עוינים מלבנון, לצד התרעות על ירי מאיראן. "השבוע האחרון היה טראומתי", מספר ל'דבר' איליא עבד, ראש מועצת מעיליא, ומתאר מצב של דריכות מתמדת. "יש לנו חמ"ל של הרשות שפתוח 24 שעות. הוא מאויש על ידי כיתת כוננות. מדי בוקר מתקיימת ישיבת הערכת מצב עם כוחות הביטחון, בה אנחנו ממפים את הצרכים ומנסים לפתור את כל הבעיות".
במהלך השבוע האחרון נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל ללבנון, ולדברי עבד, מאז הכניסה המצב נהיה קשה יותר. "אנחנו היום נמצאים באזור הכי קשה במדינה – הגליל המערבי. אנחנו נמצאים בשתי חזיתות, בחזית המזרחית של איראן ובחזית הצפונית של חזבאללה". לדבריו, לעומת הירי מאיראן, שלפניו ישנן התרעות מוקדמות המעניקות וטווח זמן סביר להיכנס למרחבים מוגנים, "בירי מלבנון אין התרעה מוקדמת, זה כניסה מיידית למקלט. אנחנו נמצאים באפס זמן התגוננות. צריך למצוא את המחסה הכי טוב באותו רגע".
מצב המיגון יחסית טוב, למעט באזור הכפר הישן
"במעיליא יש 15 מקלטים ציבוריים. אנחנו יחסית במצב טוב מבחינת מיגון. יש לנו גם 22 מיגוניות שאנחנו מציבים במקומות מרכזיים בכפר לפי הצורך", מסביר עבד, אך מדגיש שהוא מעריך את פערי המיגון ב-25%, כשעיקר הבעיה נמצאת באזור הכפר הוותיק. "זו בנייה ישנה, ללא מקלטים, ללא ממ"דים וקשה להכניס לשם גם מיגוניות בגלל הכבישים הצרים".
לדבריו, מצבם הנפשי של תושבי היישוב קשה מאוד, "יש המון חששות אצל האנשים. הם מרגישים חשופים ויש חרדות ופחדים. אנחנו מנסים לתת להם מענה". קושי זה מועצם, לדבריו, מפני שבמועצה אין מספיק אנשי טיפול. "אנחנו נעזרים גם באשכול" הוא אומר.
בכפר יש בית-ספר יסודי ובית-ספר תיכון אזורי וכמו ברוב הארץ, גם כאן מוסדות החינוך סגורים והלמידה מתבצעת מרחוק. "אין אצלנו בית ללא מחשב, או שלא מחובר לאינטרנט", אומר עבד ומוסיף כי בשנה שעברה חולקו בכפר עשרות מחשבים. אך לדבריו, הנגישות הגבוהה למחשבים אינה מקלה על הקושי החינוכי: "לדעתי, הילדים הצעירים לא לומדים הרבה בזום".
על תכנית 'תנופה לצפון': "שום דבר לא התקדם"
מעיליא נפגעה לאורך שלבי המלחמה השונים, ונדרשות עבודות רציניות לשיקום ולפיצוי התושבים, אך לדברי עבד, תכנית תנופה לצפון מתמהמהת. "הכספים לא מגיעים. מה שהגיע זה רק לתחום החינוך", מספר עבד ומסביר שהוא מקיים דיונים עם ראשי הרשויות האחרים באזור על מנת לקדם את התוכנית ואת נושא הפיצויים. "קיימנו ישיבות משותפות ועדיין בתחומים אחרים, שום דבר לא התקדם. בסופו של דבר זה תלוי בתקציב. אנו מנסים לראות איך מקדמים את האינטרסים והצרכים שלנו".
רבים מהעסקים במעיליא הם עסקים קטנים בענפי המזון והתיירות, אשר נפגעים באופן ישיר מהמצב הביטחוני. "העסקים האלה סובלים מבעיה רצינית פה. המסעדות נסגרו. אלה שיש להם מרחב מוגן מנסים איכשהו לפתוח בשביל קצת למזער נזקים, אבל זה לא עובד. אנשים לא מגיעים למסעדות. הצימרים ביישוב ריקים לגמרי".
רבים מבני הכפר, המונה 3,400 איש, עובדים במערך הבריאות מחוץ לכפר. לדברי עבד יש מעל 50 ילדים עם הורים במערך הבריאות, והכפר מנסה לתמוך בהוריהם: "פתחנו לילדים שמרטפייה, כדי לעזור למשפחות, להקל עליהם וקצת להוציא אותם מהשגרה".
עבד מתכנן עוד פעילויות במסגרת ההנחיות לקראת יום האם וחג הפסחא. "אנחנו חושבים על עוד דברים, בשביל להגיד להם שאנחנו איתם ובשביל לשפר את מצב הרוח. אנחנו רוצים להגיד: 'אנחנו אתכם, למרות ששאתם סגורים בבתים'".
"נבחרתי כראש רשות לחירום, לא לשגרה"
עבד נבחר לראשות המועצה במהלך המלחמה ומאז ההתמודדות עם המציאות תחת מתחי הטילים היא היומיום שלו. "אני בתפקיד שנתיים. התחושה שלי, שאני נבחרתי כראש רשות לחירום, לא לשגרה", הוא אומר. "אנחנו רק מנסים להתאושש ממלחמה אחת, ואז מתחילה תקופה אחרת, אין סוף לזה. אנחנו רק מנסים להתניע איזושהי שגרה, איזושהי עבודה שוטפת, ואז עוד פעם נתקעים עם מצב החירום.
"עייפנו מהמצב הזה, אבל אנחנו מצליחים להרים את עצמנו כל פעם מחדש, פשוט כדי לתת את המענה לתושבים בתקופת החירום. מבחינתי אני מוכן לעבוד 34 שעות, עד שהתושבים ירגישו טוב".
