בצל המלחמה מרבית הרפורמות הכבדות יצאו מחוק ההסדרים, אבל סעיף משמעותי ויקר דווקא נשאר בפנים: ריווח מדרגות מס הכנסה. או בצורה ישירה יותר: תוספת של 400 שקל לשכרם של עשירונים 8 עד 10.

לפי הצעד, שאושר בתחילת השבוע בוועדת הכספים ויובא לאישור סופי עם התקציב בשבועיים הקרובים, מדרגות המס יהיו גבוהות יותר: מדרגת המס בה משלמים 20% תהיה בטווח השכר של 10-19 אלף שקלים במקום 10-16 אלף שקלים, ומדרגת השכר עליה משלמים 31%  תעלה לטווח של 19 עד 25 אלף שקלים במקום 16-22.5 אלף שקלים היום.

בעבור מי שמרוויח 17 אלף שקלים ההטבה לא משמעותית במיוחד – 1000 שקלים ממשכורתו ירדו מדרגת מיסוי אחת, אבל ככל שהשכר עולה – גם איכות ההטבה. מי שמרוויח מעל 25 אלף שקלים ונהנה מכל ההטבה – מדובר כאמור ב-400 שקלים בחודש תוספת שכר.

הצעד שמתגמל את החזקים ביותר לא זכה להתנגדות של ממש. אף אחד לא רוצה להתייצב נגד הורדת מס. אבל יש לקחת בחשבון שעלותו היא 5 מיליארד שקלים – פי 3 מהקיצוץ הרוחבי שנכפה על משרדי הממשלה.

מתנת הניחומים של סמוטריץ'

במבט ראשון מפתיע שההצעה היקרה יחסית לא ירדה מהפרק עם פרוץ המלחמה הנוכחית: מצד אחד גדל הצורך התקציבי מהוצאות הביטחון שזינקו בעשרות מיליארדי שקלים, ומצד שני דוחק השעה היה קרקע לביטולים של סעיפים גדולים בחוק ההסדרים שקידמו סמוטריץ' והאוצר כמו רפורמת החלב ומס הרכוש (שהיה אמור להיות לפי האוצר המקור התקציבי לריווח המדרגות). אך פה טמונה הסיבה שהצעד הצליח: השיח הציבורי והפוליטי הופנה לכספים הקואליציונים, מס רכוש שהיה עשוי לפגוע בחקלאים, ערבים ודרוזים, ובמשקי האנרגיה בישראל,  ורפורמת החלב שלפי הערכת האוצר הייתה גורמת לסגירה של מחצית מהרפתות.

כמעט ולא הגיעו אורחים לדיון בהצעת החוק הזו בוועדת הכספים, אולי כי אין ייצוג ספציפי למי שנפגעים מהצעד הזה: מי שלא בעשירונים הגבוהים, וביחוד עובדים בעשירונים 6-7 המכניסים 10-16 אלף שקלים, שמשלמים מס הכנסה ולא יהנו משום הקלה. חלק מחברי הוועדה בהם היו"ר חנוך מילביצקי (הליכוד) השמיעו תהיות מהוססות על העובדה שעובדים בעשירונים נמוכים יותר לא יהנו מההטבה.

בנוגע להיעדר ההתנגדות שווה גם לציין שחברי הכנסת עצמם נהנים מההטבה. חברי האופוזיציה בוועדה לא התנגדו להצעה, אולי בשל העובדה שציבור המצביעים שלהם מתבסס במידה רבה על מעמדות אלה. .

וכך הפך ריווח מדרגות לפרס ניחומים ראוי ונגיש בשביל סמוטריץ' שנאלץ לוותר על רפורמת החלב ומס רכוש, ויסתפק לצד הריווח במיסוי צנוע של רווחי היתר של הבנקים, ובפטור ממכס בהזמנה מקוונת מחו"ל שהכנסה כבר ביטלה פעם אחת ועשויה לבטל לו שוב. גם מילביצקי ואחרים בליכוד התיישרו כדי להשלים את העברת התקציב.

פתרון לבעיה מדומיינת

כשעלתה בכל זאת ביקורת בדיונים על הנידוי של עשירונים 6-7 מההקלה במס הכנסה האוצר הסבירו שעם ריבוי נקודות הזיכוי של עשירונים אלה לא תהיה עליהם הרבה השפעה עם הריווח יתחיל למשל משכר של 10 אלף שקלים. אם זה היה נכון, זה כנראה לא היה מפריע לאוצר לרווח את המדרגות הנמוכות כדי להקל עם אלה שהכל זאת יהנו מהמס. אך החיזור היה שמס שולי גבוה על מדרגות הכנסה גבוהות פוגע בתמריץ לעבוד בעשירונים העליונים, ולכן יש לצמצמו.

מה זה מס שולי? זה מחזיר אותנו לאופן בו עובדות מדרגות מס הכנסה: כל הכנסה (או כל שקל) אותו עובד מכניס עד למדרגת המס הראשונה של 7,000 שקלים לא ממוסה בכלל, ומשם על כל שקל במדרגת המס של 7-10 אלף שקלים העובד משלם 10%. ניקח עובד שמכניס 24,000 שקלים שיכול להחליט האם לעבוד קצת יותר בשביל שכר של עוד 100 שקלים. כיום המס השולי שלו על אותם 100 שקלים נוספים יהיה 35%. לאחר ריווח המדרגות המס השולי על אותם 100 שקלים יהיה 31% בלבד, כך שיהיה לו תמריץ גבוה יותר לעבוד. אם הקלת המס הייתה ניתנת על מדרגת המס של 10 אלף שקלים התמריץ של העובד להגדיל את עבודתו לא היה גדל.

על פניו, שימוש מושכל בתיאוריה כלכלית כדי למצוא מדיניות, חוץ מפרט אחד קטן – יש פה פתרון לבעיה שאינה קיימת:  אין שום סיבה לתמרץ עובדים בעשירונים 8-10 לעבוד יותר. ישראל היא אחת המדינות עם שעות העבודה השבועיות הגבוהות ביותר ב-OECD. פורום ארלוזרוב, מהמתנגדים הבודדים להצעה, הראו שהמדינות היחידות בארגון הבינלאומי עם יותר שעות עבודה מישראל (40.1 בממוצע) הן קולומביה, טורקיה, קוסטה ריקה, מקסיקו וצ'ילה.

בעשירונים העליונים. ממוצע שעות העבודה בעשירונים הגבוהים אפילו יותר גבוה, בין היתר בעקבות תרבות עבודה לא מיטיבה בענף ההייטק הרחב: הממוצע בעשירון 8 הוא 46 שעות, בעשירון 9 הוא 47 שעות, ובעשירון 10 הוא 48.8 שעות בשבוע, שהם כמעט 10 שעות עבודה ביום לפני הנסיעות, שגם הן מהארוכות ב-OECD. מחקרים רבים הראו שעם העלייה בשעות העבודה האפקטיביות יורדת ובהתאם הפריון לשעת עבודה בישראל נמוך. גם עשירונים 6-7 עובדים בממוצע הרבה ביחס ל-OECD, אבל בהם יותר עובדים במשרה חלקית.

מדד חדש למדיניות המשפחה של קרן ברל כצנלסון מצא שבכל הנוגע לזמן המשותף, הכולל זמן נסיעה לעבודה, שעות עבודה ופערים בחופשות בין ההורים לילדים, ישראל נמצאת במקום הלפני אחרון מתוך 33 מדינות מה-OECD.

כלכלת מלחמה וכלכלת בחירות

מה שהשינוי כן יעשה זה הקלה החל משכבות ההכנסה הבינוניות-גבוהות, תוך הגדלת הפערים החברתיים כלכליים בישראל, כשנטל המס בישראל נמוך מהממוצע. בתקציב 2026 אין בדיוק 5 מיליארד שקלים מיותרים, ובמקביל להטבה הזאת צפויה העמקה של הגירעון ונטל המס – הריבית על החוב. זאת כשהגירעון האמיתי – הפער בהוצאה החברתית ובתשתיות מה-OECD, רק גדל.

בינתיים מחירי המלחמה: כלל שכבות האוכלוסייה עדיין סוחבות את הקפאת מדרגות מס ההכנסה ונקודות הזיכוי, את ההגדלה של המע"מ ל-18%, והמגזר הציבורי עדיין סוחב הפחתה. יש קיצוץ רוחבי של 1.3 מיליארד שקלים, וגם בלעדיו רפורמות משמעותיות בחינוך, בבריאות וברווחה לא על הפרק. אבל אולי כל זה שולי. צריך להתמקד במה שחשוב באמת: לעקוף בשעות העבודה את מקסיקו וקולומביה.