"ראש מועצת עראבה נתקל באיום שכל ראש רשות ערבית היום נתקל בו – ארגוני פשיעה", מסבירה ל'דבר' האנתרופולוגית ד״ר אילת מעוז, העוסקת בכלכלה פוליטית של פשע ואלימות מאורגנת. מעוז ליוותה את פעילותו של ראש המועצה אחמד נסאר, שנורה לצד סגנו אנואר יאסין לפני כשבועיים. היא מספרת כי מאז היבחרו לראשונה במרץ 2024, היה נתון ללחצים מצד ארגוני פשיעה מכיוון שביקש לפתור את בעיית פינוי האשפה בעראבה.

לדבריה, השיק נסאר שישה מכרזים שונים למציאת קבלן לפינוי אשפה. חלק מהמכרזים היו מטעם המועצה, וחלקם מטעם החברה למשק וכלכלה (משכ"ל). אך בכל המכרזים שב ועלה שמו של הקבלן שביקש להחליף – ואין זה מקרה מקומי. "זה קבלן מקומי שמגבה אותו ארגון פשיעה, אבל הוא מחובר לרשת הרבה יותר ענפה ומורכבת של קבלנים ראשיים, שתחתיהם עובדים קבלני משנה, שאותם מגבים ארגוני פשיעה. הקבלנים הראשיים קשורים למטמנות. זו מערכת שלמה".

"ברגע שארגון פשיעה שולט בטריטוריה – הוא המונופול"

מאמציו לפתור את בעיית פינוי האשפה הובילו לכך שהמועצה ביקשה להפעיל משאיות לפינוי אשפה בעצמה, אך אלו נפגעו מירי לעברן, וארגון הפשע איים על בעלי המטמנות ועל מובילי האשפה. "יש כאן עניין שיטתי – חלוקת הטריטוריות בין הקבלנים השונים, שאותם מארגנים ארגוני הפשיעה בשטח. הם שומרים על המרחבים, כל אחד מהם מגדיר מי יהיה הקבלן שיעבוד ביישוב, ולא ניתן להחליף אותו".

היא מסבירה כי שליטת הארגון חזקה ובלתי מעורערת. "ברגע שארגון פשיעה שולט בטריטוריה מסוימת, הוא המונופול, הוא מחליט מי יעבוד ומי לא יעבוד. כל מי שעובד בטריטוריה חייב לשלם להם מיסים, דמי חסות. מצד אחד זו שחיתות גמורה, הם סוחטים את הקבלנים. מצד שני, ברגע שקבלן נמצא תחת חסותו של ארגון הפשע, אף אחד אחר לא יכול להתחרות בו".

מעוז מסבירה כי במצב זה הקבלן יכול לסחוט את הרשות המקומית ולהעלות מחירים, לצמצם עלויות או לספק שירות גרוע, והרשות המקומית מנועה מהחלפתו ואף משינוי ההסכם עימו. "המערכת כל כך מבוססת, וכשמישהו כמו אחמד נסאר מנסה לייעל את התהליך, להחליף קבלן, לפקח על כמויות הפסולת, מגיעים האיומים והירי. ניסיון החיסול של ד"ר חוסיין טרביה, מנהל האיגוד הסביבתי בסח'נין, בספטמבר 2024, היה על אותו רקע – הניסיון לייעל את הטיפול בפסולת".

בחסות ההפרטה: "היישובים הערביים הרבה יותר פגיעים"

והתופעה אינה נעצרת בתחום הפסולת. "המנגנון דומה בהרבה מאוד תחומים של שירותים חברתיים ותשתיות, שבהם יש מערכת של שרשור קבלנים, בחסות ההפרטה והסרת אחריות של הממשלה.

"זה קורה גם ביישובים יהודיים הרבה פעמים, אבל היישובים הערביים הרבה יותר פגיעים, כי התשתיות מאוד חלשות, והרשויות עצמן חלשות. אין מספיק כוח אדם לפקח, אבל בראש ובראשונה – המשטרה לא נוכחת".

מעוז מציעה להתמודד עם הבעיה מתוך הבנה שמדובר במאפיה. "ההבחנה שאני מציעה היא בין גישה ששמה במרכז את ארגוני הפשיעה, עבריינים מקצועיים, לבין מארג יחסים, מערכת שלמה, שהיא מערכת של משילות מקבילה שמעורבים בה לא רק ארגוני הפשיעה, אלא גם אנשי עסקים ולפעמים פוליטיקאים מהעולם הלגיטימי או על גבול הלגיטימי".

"המדינה נותנת צ'ק פתוח כדי לשמור בעקיפין על השקט"

"כשאנחנו מסתכלים על המערכת כולה", מסבירה מעוז, "ניתן לראות שלא רק ארגוני הפשע מרוויחים מהשיטה הזו. זו מערכת שממירה את חולשת הרשויות המקומיות, ומערך התלות שלהן בשלטון המרכזי, ואת חוסר העניין של מערכת אכיפת החוק, לרווחים כלכליים בראש ובראשונה, שמתחלקים בין כל מיני עסקנים, וגם לרווחים פוליטיים. אלה אנשים שמממנים מועמדים בפריימריז של מפלגות השלטון".

לדבריה הקבלן הופך למתווך משאבים לרשויות שאין להן נגישות למוקדי הכוח. "הקבלן תרם כסף למועמד, והוא הופך להיות מי שדואג לצרכים של הרשות באופן לא פורמלי. הוא ידאג לכל מיני פרויקטים".

לדעת מעוז, המקרה על עלי סלאם, ראש עיריית נצרת המודח, מדגים את האינטרס השלטוני. "גורמים בתוך המדינה, משיקולים ביטחוניים או פוליטיים, נותנים 'צ׳ק פתוח' לראשי ערים או עסקנים שמאפשרים להם לשמור בעקיפין על 'השקט' בחברה הערבית".

חברות לגיטימיות למראית עין: "האכיפה הפלילית אינה מספיקה"

כדי להילחם בארגונים האלה, האכיפה הפלילית אינה מספיקה. "הם עבריינים, האכיפה הפלילית אינה מרתיעה אותם. מערכת המשפט נועדה להרתיע את האזרח הנורמטיבי. צריך לאכוף מול הגורמים הנורמטיביים העובדים על גבול הלגיטימי, אנשי העסקים ופוליטיקאים שמרוויחים מהעסקאות האלה".

היא מבהירה כי ארגוני הפשיעה מתבססים על שלושה ממדים של ההפרטה בישראל – הפרטת השירותים החברתיים, הפרטת הביטחון והפרטת השירותים הפיננסיים. "ארגוני הפשיעה מקימים חברות, אם זה ניקיון, אם זה לוגיסטיקה, אם זה ניהול בתי אבות, אם זה שירותי חינוך, ונכנסים באופן לגיטימי למכרזים. קשה לתפוס את זה, כי כל המערכת כל כך מבוזרת.

"הם מקימים חברות שמירה לגיטימיות, ומוסיפים דמי חסות, כדמי שמירה לגיטימיים לגמרי. זה תחום מאוד לא מפוקח. ההבחנה בין ארגוני פשיעה רגילים לבין מאפיה, הוא שמאפיה מתמחה בפרוטקשן ובשירותי משילות. הן מספקות שירותי אלימות, גבייה ואכיפת חוזים".