התקיפות של ישראל וארה"ב באיראן גרמו נזק כבד לעשרות אתרי מורשת עולמית, שנבנו לפני מאות שנים ומהווים סמל עבור בני העם האיראני – גם בקרב אלו המתנגדים למשטר האייתולות. גם אם זאת לא היתה מטרת התקיפות, הפגיעות במבנים נוגדות אמנות בינלאומיות להגנה על נכסי מורשת תרבותית, שישראל וארה"ב חתומות עליהן – מה שעלול לפגוע בהן בזירה העולמית.
"תומכי מלחמה אומרים שמה שייהרס, נבנה אחר כך טוב יותר", כתב ברשת X חוקר איראן מוג'תבא נפאג'י, המתגורר בפאריס ומתנגד למשטר האיראני, "אוקיי, נבנה עלי קאפו, צ'הל סותון וארמון גולסתאן חדשים. בשבילי, מונומנטים עתיקים חשובים כמו חיי אדם. כי הם מחברים אותי לעברי. וההרס שלהם, פירושו שהזיכרון שלי נהרס. חייו האבודים של אזרח לא ניתנים לבנייה מחדש".
בעיני נפאג'י, הנזק שנגרם אינו קשור רק לאבנים, עתיקות ומפוארות ככל שיהיו, אלא לאובדן עמוק של הזהות האנושית שלו כאיראני, ושל העם האיראני כמכלול. אתרי המורשת התרבותית האלה מייצגים את ההיסטוריה הפרה-איסאלמית, האיסלאמית והמודרנית של המדינה ושל עמה – ולדבריו, יש להתייחס אליהם כאוצרות לאומיים וגלובליים, ולא כיעדים לגיטימיים לפגיעה במהלך מלחמה, מוצדקת או לא.
ה'הספד' של נפאג'י מבליט לא רק את הקשר הרגשי העוצמתי שיש לאיראנים רבים להיסטוריה הייחודית שלהם, אלא גם את ההשפעה העמוקה והנרחבת יותר של הפגיעה בסמלי היסטוריה ותרבות, בכל מקום שבו אלה נקלעים לסכסוכים בתקופה המודרנית, על האנושות.
בהכרזת המלחמה על איראן, סביר להניח שישראל, וכנראה גם ארה"ב, לא תכננו לגרום להרס מסוג זה. עם זאת, נכון לאמצע מרץ 2026, דיווחים באיראן מצביעים על כך שכמה מהאתרים התרבותיים וההיסטוריים – חלקם כלולים ברשימת אתרי מורשת העולמית של אונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם) ואמורים להיות מוגנים במסגרת מלחמות, נפגעו באופן משמעותי במתקפות האוויריות של שתי המדינות על הרפובליקה האסלאמית.
ברשימת הנפגעים: פניני תרבות
ארגון הצלב האדום האיראני דיווח לאחרונה כי מתחילת המלחמה ב-28 בפברואר, כעשרת אלפים מבנים אזרחיים נהרסו או ניזוקו במתקפות אוויריות. מתוכם, 7,493 היו מבני מגורים; 1,617 מסחריים, 32 רפואיים, 65 בתי ספר, ו-13 מבנים של הצלב האדום.
הרשימה כוללת כמה פניני תרבות: כיכר נקש-א-ג'האן, הידועה בשם מיידאן-י אמאם; מסג'ד-י ג'אמע, מתחם שנבנה, הורחב ושופץ לאורך מאות שנים, החל מהמאה ה-8 ועד למאה ה-20, ארמון עלי קאפו וארמון צ'הל סותון שנבנו במאה ה-17 – שלושתם בעיר אספהאן; ארמון גולסתאן, שמתוארך למאה ה-16, בבירה טהרן; ומצודת פאלק-אול-אפלאק בעיר ח'ורמאבאד, שנבנתה בתקופה הסאסאנית לפני כ-1,800 שנים, ונחשבת לאחת מהיצירות האדריכליות החשובות באיראן.
נזק למצודת פאלק-אול-אפלאק
התקשורת האיראנית הממסדית דיווחה בחמישי האחרון כי בתקיפות הישראליות והאמריקניות על טהרן, נגרם נזק לאתר מורשת נוסף – ארמון סעדאבאד, שנבנה בסוף המאה ה-19 על ידי בית המלוכה הקאג'ארית ושימש גם את בית המלוכה הפהלווי – ומשמש כמוזיאון מהמהפכה האסלאמית ב-1979.
התקיפות האוויריות וההשלכות שלהן על אתרי התרבות היקרים מפז עוררו דאגה בינלאומית והובילו לאזהרות של מומחים מפני הרס של תרבות בת אלפי שנות היסטוריה. אונסק"ו פרסמה באותו יום הצהרה שמאשרת כי הארמון אכן ניזוק בתקיפה אווירית, והביעה דאגה מחוסר ההגנה על אתרי מורשת תרבותית "על רקע האלימות הגוברת במזרח התיכון".
הארגון ציין כי הוא עוקב מקרוב אחר אתרי המורשת הרבים שנמצאים באזור, והעביר לכל הצדדים המעורבים את המיקומים הגיאוגרפיים של אלה מהם שכלולים ברשימת אתרי המורשת העולמית, ואתרים נוספים בעלי חשיבות לאומית, "כדי למנוע נזק פוטנציאלי". מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, גינה אף הוא את התקיפות של ארה"ב וישראל.
תמונות וסרטונים של הנזקים שנגרמו לאותם אתרים הועלו לרשתות החברתיות ושודרו בטלוויזיה המקומית האיראנית – מה שעורר את זעמם של אזרחים רבים, תומכי משטר ומתנגדים כאחד. חלקם תהו כיצד המלחמה שהכריזו ישראל וארה"ב לכאורה נגד הממשלה והצבא האיסלאמיסטיים הורסת בסופו של דבר אתרים שבנו את הזהות התרבותית של העם האיראני, ואין להם כל קשר למשטר הדתי הפונדמנטליסטי.
מאקמה סוהראבי, פרופסור להיסטוריה של המזרח התיכון ומנהל מחקר במרכז קראון ללימודי המזרח התיכון של אוניברסיטת ברנדייס, אמר ל'ניו יורק טיימס' כי האתרים האלה "אפופים בזיכרון היסטורי שמתעלה על אידיאולוגיה". לדבריו, אלה הן אנדרטאות חיות ונושמות של יופי ויצירה, לא רק עבור האיראנים "אלא עבור העולם כולו".
מושל העיר אספהאן, מהדי ג'מאלינג'אד, כתב בפוסט כי התקיפות פוגעות ב"סמלים העתיקים ביותר של הציוויליזציה עם הנשק המתקדם ביותר". לדבריו, הפגיעה באתרי המורשת התרבותית, ההיסטורית והלאומית של איראן היא "הכרזת מלחמה על הציוויליזציה": "אויב שאין לו תרבות אינו מתייחס לסמלים של תרבות. מדינה שאין לה היסטוריה אינה מכבדת סימני היסטוריה. מדינה שאין לה זהות אינה מציבה ערך לזהות".
אחד מתושבי טהרן תהה בתמימות: "מה קרה לטענות שלהם כי המלחמה היא נגד המשטר, ולא נגד איראן והעם האיראני. הם משקרים".
נזק נלווה
ארמון גולסתאן וארמון צ'הל סותון ספגו עד כה, על פי דיווחים, את הנזק הכבד ביותר. בסרטונים שהועלו לרשתות אפשר לראות כי המבנים ההיסטוריים אמנם לא נפגעו ישירות במתקפות, אך גלי ההדף מפיצוצים של יעדים סמוכים להם היו עוצמתיים דיים כדי לגרום למראות שבאולם המראות המפורסם בארמון גולסתאן להתנפץ לרסיסים, ולאריחים מעוטרים ואבנים מסותתות להישבר.
נזק לארמון גולסתאן בטהרן
בנייתו של ארמון גולסתאן החלה בהוראת שאה תהמאספ הראשון משושלת הספאווים (1501–1736). הארמון הורחב בתקופה הקאג'ארית (1794–1925), לאחר שהשליט אע'א מוחמד ח'אן קאג'אר הכריז על טהרן כבירתו. הוא שימש מרכז של אירועים וטקסים מלכותיים במהלך שלטונו של רזא ח'אן, מייסד שושלת פהלווי – וב-1969 אף נערך בו טקס ההכתרה של מוחמד רזה פהלווי, השאה האחרון של איראן.
הארמון משלב אמנות ואדריכלות פרסית עם סגנונות אירופיים מאוחרים הרבה יותר. המתחם שבו הוא נמצא כולל שמונה מבנים עיקריים של הארמון, וגנים שמוקפים בחומה חיצונית משובצת שערים.
הארמון בן 400 השנים ממוקם סמוך לכיכר ארג, הכיכר הוותיקה ביותר בטהרן, שממוקמת באזור עתיק שראשיתו בתקופת שושלת זנד (שושלת איראנית שנוסדה על ידי קארים חאן זנד 1751–1779). בכיכר המרכזית נמצאים מוסדות אזרחיים כגון סניף הבנק הלאומי, בניין בית המשפט ותחנת הרדיו, שהתקיפות נועדו ככל הנראה לפגוע בהם. עם זאת, הארמון ספג נזק נלווה מטיל שהתפוצץ לידו.
בתקשורת המקומית שודרו תמונות שבהן נראה המתחם, שמשמש גם כמוזיאון, מלא באבנים שבורות; דלתות העץ המעוטרות של הארמון ניזוקו. חלונות הגג האיראניים המסורתיים ('חלונות אורסי') – עבודות עץ בדוגמאות גיאומטריות מורכבות בשילוב עיטורי זכוכית צבעונית ומראות ייחודיות – מנופצים. חלונות אלה נחשבים מאפיין מרכזי במתחם האדריכלי, ועל פי אתר 'ארט ניוזפייפר', שימשו כגשר בין המסורת הפרסית לאמנות המאה ה-19.
נזק לארמונות צ'הל סוטון ועלי קאפו
"אנחנו נוהגים להשוות את הארמון הזה לארמון ורסאי בצרפת", אמר לזארה אלונדו אסומו, מנהל מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו, לסוכנות הידיעות 'רויטרס'. "למרבה הצער, הוא ספג נזק מסוים. אנחנו לא יודעים כרגע את היקף הנזק המדויק".
הרשויות בטהרן שהתכוננו למתקפה הקרבה מזה זמן מה, הצליחו להציל את הנברשות השבריריות שהיו תלויות בארמון, בנוסף למאפיינים דקורטיביים אחרים שהועברו לאחסון בטוח מבעוד מועד, דיווח אתר "ארט ניוזפייפר".
על פי סוכנות הידיעות 'סאדא ניוז' גם פריטי אמנות ממוזיאונים אחרים בעיר – כולל המוזיאון הלאומי של איראן, ומתחמי הארמונות סעדאבאד וניאווארן — פונו בזמן. מבצעי הצלה ופינוי דומים בוצעו ברחבי המדינה, כולל במוזיאון פרספוליס במחוז פארס, ששוכן באתר המורשת העולמית פרספוליס – מהעתיקים במדינה.
Golestan Palace in the center of Tehran, has some of the most beautiful mirror mosaics in the world. Iranpic.twitter.com/UDaa9Z6AmK https://t.co/tPmaJnuNlG
— Muse (@xmuse_) March 2, 2026
"אספאהן היא מוזיאון ללא גג"
העיר אספהאן נקראה פעם נסף-א-ג'האן ('חצי עולם'), כי תושביה האמינו שהיא מכילה חצי מיופיו של העולם. כצומת דרכים של אמנות ומסחר, איספהאן הייתה בעבר אחת הערים הגדולות והחשובות במרכז אסיה הודות למיקומה המרכזי על דרך המשי. שורשיה נטועים במאה ה-11 לספירה, והיא פרחה במיוחד במאות ה-16 וה-17, תחת השושלת הספווית – אז הפכה תחת שלטונו של השאה עבאס הגדול, לבירת פרס בפעם השנייה בתולדותיה.
"אספהאן אינה עיר רגילה, היא מוזיאון ללא גג", אמר לאחרונה המושל ג'מאלינז'אד. העיר נחשבת גם בירת התרבות של איראן הודות לארמונות, הגנים ופלאי האדריכלות שבה, שכמה מהם הללו ספגו נזקים בשבועות האחרונים, ובהם מסג'ד-י ג'אמע ('מסגד יום השישי').
בנייתו של המסגד החלה ב-841 לספירה, המשיכה בתקופה הסלג'וקית במאה ה-11 ובתקופה הספווית שנמשכה מהמאה ה-16 עד למאה ה-18. המסגד שימש אבטיפוס למסגדים מאוחרים יותר שקמו במרכז אסיה, והוא המבנה האסלאמי הדתי הראשון שכלל ארבע חצרות – עיצוב אדריכלי שאפיין את הארמונות של האימפריה הסאסאנית (224–651 לספירה), האימפריה הפרסית הפרה-אסלאמית האחרונה. האתר כולל גם פרטי קישוט יוצאי דופן שמבטאים התפתחות סגנונית לאורך יותר מאלף שנים של אמנות אסלאמית.
אונסק"ו הוסיפה ב-2012 את המסגד לרשימת 'פלאי עולם תרבותיים וטבעיים חדשים' ברשימת אתרי המורשת העולמית בשל הערך האוניברסלי יוצא הדופן שלו וחשיבותו למין האנושי.
מבנים חשובים אחרים שנפגעו באספהאן כוללים את ארמון עלי קאפו ('השער הרם'), מבנה מלכותי מפואר בן שש הקומות שנבנה במאה ה-17 על ידי שאה עבאס הראשון, ונודע במרפסת העץ הגבוהה שלו ובציורי קיר מרהיבים; וארמון צ'הל סותון ('ארבעים עמודים') גם הוא מהמאה ה-17, שממוקם בפארק בקצה בריכה ארוכה. שמו ניתן לו בשל עשרים עמודי עץ שעליהם נשענת תקרתו של ביתן הכניסה ('טאלאר'), שמשתקפים במי הבריכה. גם ארמון זה הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
המבנים האדריכליים ההיסטוריים האלה מקיפים את כיכר נקש-א-ג'האן ('כיכר האימאם') – אחת הכיכרות הגדולות בעולם ואתר מורשת עולמית. בדומה לכיכר ארג בטהרן, גם כיכר האימאם הותקפה מהאוויר, לדברי גורמי ממשלה איראנים, ככל הנראה כדי לפגוע בבניין המושל הסמוך. ובדומה לארמון גולסתאן בטהרן, גם מבנים אלה היו קורבנות של נזק נלווה.
כיכר נקש-אה ג'האן, לפני ההפגזות
בסרטוני וידאו ובתמונות שצולמו בתוך המבנים נראו ציורי קיר סדוקים, אריחים פרחוניים מרוסקים, לוחות עץ מגולפים שבורים ומראות קטנות מעוצבות בצורת כוכבים מנופצות על הרצפה. מבחוץ אפשר לראות את ענני העשן המיתמרים לאחר הפצצות אוויריות סמוכות.
לדברי המושל ג'מאלינז'אד, התקיפות לא פסקו גם לאחר שהקואורדינטות של האתרים ההיסטוריים נמסרו לאו"ם, ודרכו לישראל ולארה"ב.
Iran places Blue Shield emblems on cultural properties in accordance with the 1954 Hague Convention for the Protection of Cultural Property in the Event of Armed conflict. pic.twitter.com/acfN5sip28
— Iran's Today (@Iran) March 7, 2026
מטוסי הקרב התעלמו גם מהסמלים הכחולים שהוצבו באתרים, שמטרתם, על פי אמנת האג, לאותת לצד התוקף כי מדובר באוצרות היסטוריים שאמורים להיות מוגנים בעתות מלחמה. מצה"ל נמסר כי המטוסים לא שיגרו באופן ישיר טילים לעבר אתרי המורשת. עם זאת, עדיין לא התקבלה תגובה לשאלת 'ניו יורק טיימס' לגבי סיבת הנזק שנגרם להם.
ממלחמת העולם השנייה, דרך דאעש ואוקראינה: גם המורשת היא חזית
הפגיעה בנכסי תרבות ואתרי מורשת בזמן מלחמה אינה ייחודית רק למלחמה הנוכחית עם איראן, וזכתה לביקורת חריפה במערב. לפי מאמר מפברואר 2025 בכתב העת למשפט בינלאומי באוניברסיטת הרווארד, מורשת תרבותית אינה רק הערך החומרי של חפץ, אלא "המשמעות המיוחסת לו" על ידי כל אדם ועל ידי קהילות רלוונטיות.
כותב המאמר, פאהים אבראר עביד, עמית מחקר של מלגת האיחוד האירופי לזכויות אדם וראש ארגון לקידום זכויות אדם גלובליות בבנגלדש, מסביר כי המוטיבציה המסורתית לתקיפתה של מורשת תרבותית היא ההרס של מורל היריב. פעולה זאת משמשת ככלי לערעור זהותו ומורשתו, ובכך משקפת ביתר שאת את חשיבותה של המורשת התרבותית בחייהם של אנשים פרטיים.
ארגון המדינה האסלאמית (דאעש), למשל, ידע היטב מהן ההשלכות של הרס כזה על מורל האזרחים. חמושי הארגון ביצעו החל מ-2014, הרס שיטתי ומקיף של נכסי תרבות, אתרים היסטוריים ועתיקות בסוריה, לוב ובעיראק, כולל ניפוץ פסלים, פיצוץ מקדשים ומסגדים ובזיזת מוזיאונים.
אירינה בוקובה, מנכ"לית אונסק"ו דאז, אמרה על הרס העיר הסורית תדמור (פלמירה), אתר מורשת עולמי, על ידי דאעש כי מדובר ב"פשע מלחמה חדש ובאובדן עצום עבור העם הסורי והאנושות, וכי "הגנת המורשת היא בלתי נפרדת מההגנה על חיי אדם".
לדבריה, אחת הסיבות להריסתו של הטטרפילון (מבנה אדריכלי רומי עתיק בעל ארבעה פתחים ששימש כקישוט ואנדרטת ניצחון) הייתה עצם היותו סמל אדריכלי לגישה הפתוחה שאפיינה את תושבי תדמור. הצורה והמקום שבו הוצב המבנה היו ייחודיים בעולם האדריכלות העתיקה, והעידו על הייחודיות של זהות העיר כמקור לגאווה וכבוד של כל העם הסורי", היא הוסיפה וקראה לעולם כולו להתאחד נגד "הטיהור התרבותי האכזרי".
![הדמיה דיגיטלית של ההרס שנגרם לטטרפילון (אונסק"ו)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2026/03/Screenshot-2026-03-21-095237-1-768x448.jpg "הדמיה דיגיטלית של ההרס שנגרם לטטרפילון (אונסק"ו)")
גם רוסיה לא הסתפקה בהרג אזרחים וגרמה בכוונה תחילה נזק נרחב לתרבות האוקראינית כשפלשה לשכנה ממערב ב-2022. אונסק"ו אישרה כי נכון לדצמבר 2025, 514 אתרי תרבות והיסטוריה אוקראיניים, בהם 38 מוזיאונים, 152 אתרים דתיים, 19 ספריות ו-33 אנדרטאות, ניזוקו על ידי הרוסים במהלך שנות המלחמה. על פי דיווחים, יותר מ-35 אלף פרטי אמנות נבזזו, וכשני מיליון פריטים עדיין נמצאים באזורים שנכבשו על ידי רוסיה. אנסטסיה צ'רדניצ'נקו, יו"ר הזרוע האוקראינית של המועצה הבינלאומית למוזיאונים, אמרה כי "אנחנו מכירים בפעולות אלה כרצח עם משום שהן אחד המרכיבים של רצח עם – קודם אנשים, לאחר מכן תרבות".
המאמר של אבראר עביד מגדיר מורשת תרבותית כהשתקפות של הזהות של אומה או קהילה שעברה בירושה מקודמותיה. מורשת זאת יכולה להיות אוסף של אתרים או מסורות שמאגדות את כל הערכים של תרבויות שונות ברחבי העולם. פשעים שמשפיעים על המורשת התרבותית, בין אם מוחשית ובין אם לאו, מהווים איום ישיר על רגשותיה וכבודה של קבוצת אנשים. עוד לטענתו, מורשת תרבותית מחזקת הגדרה עצמית, וקשורה קשר הדוק לשלום. במאמר נטען כי התקפה מכוונת נגד היבט כה משמעותי של האנושות, פירושה התקפה על קיומם של אנשים.
ישראל מחויבת באמנות בינלאומיות להגן על נכסי המורשת
המסגרת המשפטית שקוראת להגן על מורשת תרבותית נוצרה בעקבות ההרס הנרחב במלחמת העולם השנייה, שהוביל לגיבושה של 'אמנת האג להגנת נכסי תרבות בעת סכסוך מזוין' מ-1954 – שישראל וארה"ב חתומות עליה. האמנה נועדה להגן על מורשת תרבותית (אתרים, ארכאולוגיה, יצירות אמנות וכתבי יד) בעת מלחמה. היא קובעת כי פגיעה בנכסי תרבות של עם כלשהו מהווה פגיעה במורשת האנושות כולה ומחייבת הגנה עליהם. המדינות החתומות עליה מתחייבות להגן על נכסי תרבות בשטחן ובשטח כבוש על ידן, ולהימנע משימוש בהם לצרכים צבאיים.
ההגנה על נכסי תרבות מעוגנת גם ב'חוקת רומא' מ-1998, שהיא הבסיס להקמתו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, שדן בפשעי מלחמה, רצח עם ופשעים נגד האנושות. לפי חוקת רומא, הרס מכוון של מורשת תרבותית, מוסדות דת, חינוך, אמנות ומדע נחשב לפשע מלחמה, כשהוא מבוצע ללא צורך צבאי הכרחי, מהווה הפרה של הדין הבינלאומי. ישראל וארה"ב חתמו על החוקה בשנת 2000, אך לא אישררו אותה.
עם הזמן, ההגנה על המורשת התרבותית זכתה למעמד של חובה בינלאומית (erga omnes – 'מחייבת את כולם'). לפי המאמר של אבראר עביד, ההסבר לכך הוא שהתקפה על כל מורשת תרבותית, היא "התקפה על הקהילה הבינלאומית כולה". גם החלטת מועצת הביטחון 2347, שאומצה פה אחד במרץ 2017, והייתה ההחלטה הראשונה שמתמקדת באופן בלעדי בהגנה על מורשת תרבותית במהלך סכסוכים מזוינים – הדגישה מחדש את האחריות העיקרית של מדינות להגן על מורשת תרבותית ולמנוע הרס שלה.
ההחלטה, שמגנה גם סחר לא חוקי בעתיקות שמממן ארגוני טרור, מכירה בכך שהרס מכוון של אתרי מורשת נחשב טקטיקת מלחמה. עוד נקבע כי מורשת תרבותית היא באחריות המדינה, אך גם בעלת חשיבות לאנושות כולה. בכך היוותה ההחלטה אבן דרך משפטית בחיבור שבין שמירה על אתרי מורשת לבין ביטחון בינלאומי. החלטת האו"ם זכתה לתמיכת ארה"ב, ואושרה בישראל כחלק מהמאבק הבינלאומי בהשמדת נכסי תרבות, ומחייבת אותה להגן על אתרים כאלה.
גם 'אמנת 1972 להגנת המורשת התרבותית והטבעית העולמית' אומצה על ידי אונסק"ו כדי לזהות, להגן ולשמר אתרים בעלי ערך אוניברסלי יוצא דופן. האמנה מחייבת את המדינות החברות להגן על אתרים רשומים בשטחן, ומקימה מנגנונים בינלאומיים לסיוע בשימורם. האמנה מהווה את הבסיס המשפטי והמעשי לשימור אתרי מורשת ברחבי העולם.
ישראל הצטרפה לאונסק"ו ב-1949, אך פרשה ממנו רשמית ב-2019, בעקבות החלטות בעיקר בנושאי ירושלים והר הבית. למרות הפרישה, ישראל עדיין חתומה על 18 אמנות בינלאומיות של הארגון ומשתפת איתו פעולה בנושאי מורשת תרבותית. ארה"ב פרשה מאונסק"ו ב-2018 תחת הנשיא טראמפ, וב-2023 התקבלה מחדש כחברה.
"אתרי מורשת עולמית אינם שייכים למשטר פוליטי"
אמנת האג כוללת גם הגנה על מקומות קדושים. בישראל היא משמשת בסיס משפטי ומוסרי לשמירה על אתרים היסטוריים וארכאולוגיים של המדינה. אך מה בדבר פגיעה באתרים של מדינות אחרות? קארימה בנון, לשעבר המדווחת המיוחדת של האו"ם בתחום זכויות תרבות אמרה באו"ם ב-2016 כי "פעולות כאלה חותרות תחת זכויות אדם, כולל הזכות לחופש המחשבה, המצפון והדת".
היא הדגישה כי עימותים צבאיים הם אחת הסיבות העיקריות להרס מורשתי, כמו גם "תקיפות חסרות הבחנה" שלא הפרידו בין יעדים צבאיים לתשתיות אזרחיות ופעולות שמבוססות על הגדרה רחבה מדי של צורך צבאי. גם אם לא התכוונו לכך, נראה שישראל וארה"ב לקו באותו חוסר הבחנה בתקיפות באיראן.
נזק למסג'ד-י ג'אמע ('מסגד יום השישי') באספאהן
כריסטיאן גרובר, פרופסורית להיסטוריה של אמנות איסלמית באוניברסיטת מישיגן, שעבדה בארמון גולסתאן, אמרה לכתב העת המקוון לאמנות 'הייפר אלרג'יק' כי "אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו מעולם לא השתייכו למשטר פוליטי או קבוצת מנהיגים. הם חלק מהירושה הגלובלית המשותפת, והם זקוקים להגנה ולאפוטרופסות הקולקטיבית שלנו, במיוחד בעתות מלחמה".
