עופר (פושקו) מוסקוביץ, בן 60, מנהל גידולי האבוקדו בקיבוץ משגב עם שבגליל העליון, הוא הגבר שנהרג הבוקר (ראשון) מפגיעה ישירה של רקטה ששוגרה משטח לבנון לעבר רכבו. מהקיבוץ נמסר הבוקר בכאב כי מוסקוביץ היה "דובר, חקלאי, חבר, סמל ומורשת עבור כולנו". קהילת משגב עם הוסיפה: "אנו שולחים תנחומים מעומק הלב וחיבוק חזק למשפחתו ולכל קהילת משגב עם. הגליל לא ייראה עוד אותו הדבר בלעדיו. יהי זכרו ברוך".

צוותי מד"א שהוזעקו הבוקר לזירה בקיבוץ קבעו את מותו של מוסקוביץ לאחר שחולץ מרכבו שעלה באש. הפגיעה הקטלנית התרחשה ללא התרעה מוקדמת, ובעוד כוחות ההצלה פועלים בשטח, נשמעה אזעקה שהתריעה על שיגור נוסף מלבנון, אשר לבסוף לא חצה לשטח ישראל.

הכוחות הראשונים שהגיעו למקום זיהו שני כלי רכב בוערים. בצה"ל מתחקרים כעת את נסיבות האירוע, בין היתר כדי לזהות באיזה סוג של חימוש מדובר. חובשי רפואת חירום במד"א, תייסיר סובח וספא אבו ראפע, שחזרו את הרגעים הקשים: "הגענו למקום וראינו שני כלי רכב עולים באש. תוך כדי פעולות הכיבוי של לוחמי האש זיהינו גבר במושב הנהג. ביצענו בדיקות רפואיות, אך הוא היה ללא סימני חיים ונאלצנו לקבוע את מותו".

גם בתנועה הקיבוצית פרסמו הודעת אבל וספדו לו: "לב התנועה שבור. עופר מוסקוביץ', מעמודי התווך של קיבוץ משגב עם והגליל, נהרג הבוקר בגבול הלבנון. קיבוץ משגב עם הוא סמל הגליל, ועופר היה הסמל של משגב עם. הוא פעל לחזק ולשקם את הקיבוץ ללא לאות בעקבות הנזקים שספג במלחמה, והיה תמיד עם חיוך רחב וסבר פנים טובות. ההודעה הבוקר על הירצחו טלטלה את התנועה הקיבוצית ומדינת ישראל כולה. נוח על משכבך בשלום חבר יקר".

בשנים האחרונות התבלט מוסקוביץ כאחד הדוברים המרכזיים והבלתי מתפשרים של החקלאים בגבול הצפון. הוא פעל ללא לאות כדי להדהד את מצוקות התושבים מול המשבר הכלכלי והביטחוני, וגיבה את דבריו במעשים: למרות האש הבלתי פוסקת מצד חיזבאללה ששרפה חלקים נרחבים ממטעי הקיבוץ, הוא דבק באדמתו וסירב לנטוש את השדות שעל גדר המערכת, אותם המשיך לעבד גם תחת אש.

"האכזבה שלי כל כך גדולה מההבטחות שלהם"

רק לפני יומיים, בריאיון לענבר דותן ואלי לוי ברדיו חיפה, התייחס מוסקוביץ לייאוש מול הבטחות הדרג המדיני, במיוחד סביב מבצע "עם כלביא" בחודש יוני האחרון. "זה לא כעס, זה מעבר לכעס. זאת אכזבה", אמר אז פושקו בכאב. "אני כל כך מאוכזב מהאנשים האלה שאני סומך עליהם כל כך, והם אומרים לי פנים אל מול פנים 'אין חיזבאללה' ו'אין שום דבר'. יום למחרת הפסקת האש אני עומד אצלנו בתצפית המפוארת במשגב עם, ורואה שמגיע רכב שחור שממנו יוצאים ארבעה אנשים ושמים דגל חיזבאללה. האכזבה שלי כל כך גדולה מההבטחות שלהם".

באותו ריאיון ביטא מוסקוביץ את משאלתו הפשוטה לביטחון: "בכל מערכה אני אומר שמצידי זה יכול להימשך חצי שנה. אם אני יודע שזאת פעם אחרונה וזה נגמר, מבחינתי שיגיעו עד לטורקיה. אני רוצה שיהיה לי שקט בבית, אני רוצה שהנכד החדש שנולד לי השבוע יישב אצלי במרפסת בבית וירגיש בטוח. מגיעים אליי ואומרים 'יש פה מוצבים' וכל מיני סיפורים והבטחות. וכל פעם אני אומר לעצמי 'בוא ניתן צ'אנס'. אבל צר לי, מספרים סיפורים. זה לא לעניין, אנחנו רוצים שקט. אנחנו מאוד אוהבים את המדינה, הגליל העליון זה החיים שלנו. החקלאות זה בנשמתנו ובדמנו, אנחנו רוצים שיסתכלו עלינו בעין שווה".

"מוכן לא לקטוף אבוקדו אחד כל העונה, רק שלא יפגע אף אחד"

סדר העדיפויות הערכי של מוסקוביץ עמד למבחן כבר בתחילת המערכה. באוקטובר 2023, ימים ספורים לאחר מתקפת הפתע של חמאס ותחילת ההסלמה בצפון, התראיין ל'דבר' וסיפר על המציאות הבלתי אפשרית של חקלאי הצפון. "המטע שלנו נמצא 150 מטר מהגדר. זה אומר שאנחנו בעצם בטיווח ישיר של חיזבאללה", סיפר.

למרות שחברי הקיבוץ קיבלו הוראה להתפנות, פושקו בחר להישאר מאחור יחד עם כיתת הכוננות: "אני נשאר בקיבוץ כדי לתחזק את האבוקדו, צריך לראות שהכל מתפקד, ולקטוף מתי שאפשר. חוץ מזה אני גם הקמב"צ בחמ"ל כיתות הכוננות של המועצה האזורית. יש את החבר'ה של הלול שנשארו כי חייבים לטפל בתרנגולות".

על אף המחסור בידיים עובדות, מוסקוביץ סירב לסכן חיים למען היבול. "פיניתי מכאן את העובדים התאילנדים שלנו", תיאר באותו ריאיון. "הם מפחדים ומופעל עליהם לחץ מצד המשפחות בתאילנד לחזור הביתה. הגיעו מתנדבים מכל מיני עמותות וחבר'ה צעירים. מצד אחד אנחנו רוצים אותם, אבל מצד שני אנחנו לא רוצים להוציא אותם לשטח לקטיף כשכל כך מסוכן. אני לא מוציא אף עובד, ממש כמו שאני לא אסכן את הילד שלי, אני גם לא אסכן ילד של מישהו אחר".

הוא ידע היטב את המחיר הכלכלי, אך נשאר נחרץ בהחלטתו: "אנחנו מנסים להגיע למטע כדי לא לאבד הכול. אנחנו עדיין בזמן חסד. אני מוכן לא לקטוף אבוקדו אחד כל העונה, רק שלא ייפגע אף חייל או אזרח".

פושקו, שהגיע למשגב עם לפני 40 שנה, הותיר אחריו מורשת של התמדה בלתי מתפשרת. בראיון ל'דבר' סיכם את רוחם של חברי הקיבוץ במשפט שמהדהד היום ביתר שאת: "ראינו דבר או שניים. אנחנו קודם כל קיבוץ, ונשמור על המשק והקהילה. ככה זה בכל הקיבוצים בגזרה. אנחנו לא עוזבים כל כך מהר".

מועצת הצמחים: "חקלאי ישראל עובדים תוך סיכון חיים"

ארגון קדמה התיישבות צעירים מסר כי "פושקו היה שותף מלא לרעיון ולדרך של קדמה בקיבוץ ומהרגע הראשון פרש את חסותו על הסטודנטים והשינשינים, בחקלאות ובקהילה. החיבור שנוצר משנה לשנה עם הצעירים לא היה מובן מאליו, וכך גם הדחיפה והמסירות".
לדברי הארגון, פושקו חי ומימש את עיקרון ההתיישבות ודאג שנה אחר שנה להנחיל את הערך הזה לסטודנטים ולנערים בשנת השירות. "אין לנו מילים לתאר את הריק שמשאיר בלכתו", הוסיפו.

ממועצת הצמחים נמסר: "מועצת הצמחים מרכינה ראש וכואבת את הירצחו של עופר (פושקו) מוסקוביץ' ז"ל, מנהל גידולי האבוקדו בקיבוץ משגב עם שבגליל העליון. אנו משתתפים בצער הכבד של משפחתו, חבריו וקהילתו, שאיבדו את היקר להם מכול. כמו במערכות קודמות, נאלצים חקלאי ומגדלי ישראל לעבוד תחת איום רקטות וטילים. הם ממשיכים לדאוג לאספקת מזון לאזרחי ישראל, עובדים בשטחים פתוחים, לעיתים ללא מיגון ותוך סיכון חיים, ובכך שומרים גם על גבולות ארצנו. כשם שהם מגינים עלינו, כך על מדינת ישראל להגן על החקלאים בצאתם לעבודתם, למען ביטחונם ולמען הביטחון התזונתי של כולנו".

מהמחנות העולים נמסר: "משתתפים בצערה הכבד של משפחתו של עופר (פושקו) מוסקוביץ, ועם קהילת משגב-עם כולה על האובדן הגדול. 'תמיד היה לי חיבור לחקלאות, תמיד אהבתי חקלאות. כשהייתי ילד הייתי משוטט עם חבריי בשדות סביב קריית ביאליק. והגשמתי את חלומי להיות חקלאי בקיבוץ משגב-עם', מספר פושקו. 'החל מכיתה ד' הייתי חבר בתנועת הנוער המחנות העולים, ובגיל 18 התגייסתי לנח"ל עם חברי הגרעין שלי'. הגרעין שלו היה בתחילה בהיאחזות הנח"ל 'יבוק' בבקעת הירדן (עתה זהו יישוב בשם 'חמדת). 'הגענו למשגב-עם בשנת 1983, ומאז ועד עתה זהו ביתי". יהי זכרו ברוך".