ביום שישי האחרון היה פיצוץ ברובע היהודי כתוצאה מנפילת שברי יירוט לאחר ירי מאיראן. זו הפעם השלישית שאזור האגן הקדוש נפגע מאז תחילת המלחמה. עם תחילת המערכה הנוכחית מול איראן ביקשה המשטרה לצמצם את מספר המתפללים בהר הבית, והוואקף הודיע כי מתחם הר הבית סגור.

"ירושלים והרמדאן קשורים זה בזה", מסבירה ניבין סנדוקה, פעילה חברתית ותושבת מזרח ירושלים. "הרמדאן הוא לא רק חודש קדוש, הוא החודש של הרווחה הכלכלית. הסוחרים כאן מחכים כל השנה לרמדאן ולפסחא. אנשים מהארץ ותיירים מגיעים, אבל היום הכניסה לעיר העתיקה אסורה".

היא מסבירה כי מעבר לקושי הכלכלי והחשש מהמצב הביטחוני, ערביי מזרח ירושלים חושדים מניסיון לדחוק את רגליהם מהאתרים הקדושים. "אנשים שומעים דמויות מהימין שאומרות שזו ההזדמנות להשתלט על אל-אקצא. הם מפוחדים מכך", היא אומרת.

התושבים אמנם מבינים שמסוכן להתכנס במקום פתוח, אך לטענת סנדוקה "באל-אקצא ישנו מתחם גדול מתחת לפני הקרקע. אנשים יכולים להתכנס שם. מצד שני לאחר איסור הכניסה, אנשים מתכנסים מחוץ למתחם בשער הפרחים וברחובות הסמוכים. האם זה יותר בטוח? אנשים כאן חושבים 'הם לא רוצים באמת להגן עלינו, הם רוצים לקחת את אל-אקצא'".

6 מקלטים ל-40,000 איש בשועפאט

כשבוע לאחר תחילת חודש הרמדאן, פרצה המלחמה באיראן. סנדוקה מספרת כי מספר המקלטים הציבוריים במזרח ירושלים קטן מאוד ביחס לאוכלוסייה, וכי אין מיגוניות בחלק זה של העיר. עם זאת, היא מציינת שהעירייה פרסמה את מיקומם של כל המקלטים הציבוריים.

"רוב הבתים במזרח ירושלים, כמו בית הורי בשועפאט, נבנו לפני 1995 ואין להם ממ"ד" היא מוסיפה ומסבירה של-40,000 תושבי שועפאט יש 6 מקלטים הנמצאים בבתי-ספר. מעיריית ירושלים נמסר כי רוב המקלטים בעיר נבנו לפני 1967, כאשר מרבית מזרח ירושלים הייתה תחת שלטון ירדני.

על הבדלי הגישה בין תושבי מערב העיר למזרחה מספרת סנדוקה כי כאשר ביקרה בקניון בשכונת תלפיות אנשים, יהודים ברובם, מיהרו למרחב המוגן בזמן אזעקה, אך בשכונת בית חנינא אנשים ממשיכים בשגרת יומם בזמן אזעקה. לדעתה, זה עניין פסיכולוגי, הידיעה שאין איך להתגונן מביאה את האנשים הלך רוח לפיו "אם זה יפול, זה יפול. לי אין מה לעשות. שרדנו עד עכשיו ונשרוד גם את זה". היא מוסיפה כי לאחר הנפילות והאזעקות בשבוע האחרון "ניתן לראות, שאנשים נזהרים קצת יותר. בזמן אזעקה הם מנסים למצוא את המרחב המוגן ביותר".

סנדוקה זוכרת כילדה את הדריכות שהייתה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, אך לדבריה "גם זה התפוגג במהירות ואנשים עלו לגגות לצפות בטילים, כי הבינו שאין להם איך להתגונן".

על פעילות העירייה: "כיוון טוב, אך לא רלוונטי"

גם פעילויות הרמדאן מטעם עיריית ירושלים נקטעו עם פרוץ המלחמה. אודי שחם מדוברות העירייה מספר כי תוכניות הרמדאן הוחלפו בפעילויות לשעת חירום. במהלך הלחימה פועלת העירייה דרך המנהלים הקהילתיים בפעילויות חינוך והעצמה, במתן סיוע, פעולות רווחה, ביקורי בית וכן בהסברה בשפה הערבית.

סנדוקה מציינת לטובה את פעילותה של העירייה, ובמיוחד את פעילות ההסברה, אך מטילה ספק באפקטיביות שלהן. "בזמן הרמדאן הם ניסו לעשות פעילות לילדים ואף הודיעו כי יחלקו משחקים למשפחות שחולקות מרחב מוגן. אבל אף אחד לא נמצא במרחב מוגן כאן. זה כיוון טוב, אך לא רלוונטי. למעשה, בשטח, זה כל אחד לעצמו".

"90% מהפלסטינים במזרח ירושלים בטראומה"

השנה, נאלצת סנדוקה לוותר על נסיעה מתוכננת לעקבה במהלך עיד אל-פטר. "בדרך כלל אנו ואהבים לטייל בחג", היא אומרת. "השנה נפתח את החג בתפילה ליד אל-אקצא, ונבקר זה את זה". היא מספרת כי בדרך כלל בשני הימים האחרונים של החג הם לרוב מטיילים בארץ, אבל השנה הם יישארו בירושלים.

"יש הלך רוח של להיות פלסטיני, כלומר אי אפשר לעזוב את המקום עם כל המתרחש סביב", היא מסבירה ומוסיפה כי "עדיין לא עיבדנו והשלמנו עם הפליטות ומה שקרה מ-1948. יש חשש שאם נלך לא נוכל לחזור". אך החשש איננו רק היסטורי או אידיאולוגי. מרבית תושבי מזרח ירושלים נוסעים לחו"ל עם תעודת מעבר, לפיכך הם חוששים כי במידה והגבולות ייסגרו הם לא יוכלו לחזור.

"אנחנו בטראומה, אבל לא מדברים על זה", מסבירה סנדוקה. "90% מהפלסטינים במזרח ירושלים בטראומה והם לא יודעים את זה. הם נוהגים אחרת, הם מגיבים אחרת אחד לשני, אין יותר סבלנות. אנשים צועקים זה על זה. אנשים פוחדים, אבל הם לא מראים זאת. הם נוהגים כרגיל. כל אחד הוא פרשן, כל הזמן צורכים חדשות, זה נובע מטראומה שלרוע המזל אף אחד לא מטפל בה".

העיר העתיקה: סגר, השבתה כלכלית וחוסר במיגון

זכי מאג'ד, פעיל חברתי תושב העיר העתיקה, מספר על המצב באזור. "זה סגר מוחלט. נכנסים לשם רק התושבים. השוק עצמו סגור. הכל סגור. יש מאות אנשי ביטחון שמחלקים דוחות למי שאפילו רק חושב על לפתוח את החנות שלו", הוא אומר ומדגיש את האבסורד: "כמה מטרים מחוץ לחומה, ברחוב צלאח א-דין ובכל רחובות סביב העיר העתיקה, החנויות פתוחות".

לדבריו, עם פתיחת מבצע 'שאגת הארי' הוטל סגר על העיר העתיקה. "30 אלף תושבים איבדו את חופש התנועה. אני יכול לצאת למשפחה מחוץ לחומות, אבל הם לא יכולים לבוא אליי". מאג'ד מספר כי זה מזכיר לתושבים, שחלקם במקור מחברון, את סגירת רחוב אל-שוהאדא בחברון בשנת 2000, אשר נותר מאז סגור. מאג'ד ער לשיקול הבטחוני, אך לדעתו הדבר קרה בקלות כל כך בשל היעדר נציגות של תושבי מזרח ירושלים בכנסת.

מרבית הבתים בעיר העתיקה כמובן ישנים מאוד, ואינם מצוידים במיגון כפי שמתחייב בתקינה החדשה. מאג'ד עצמו מתגורר בבית בן 500 שנים, ומספר: "בבתים אין ממ"ד ואין מקום לשים מיגונית ברחובות. אין כאן מקלטים ציבוריים".

לדבריו גודלו הממוצע של בית בעיר העתיקה הוא 40 מ"ר, ו"בזמן אזעקה אנשים נשארים במקום, הם אפילו לא מחפשים את המרחב המוגן". מרבית תושבי העיר העתיקה עובדים בתחומי התיירות ברחבי ירושלים, מקצתם עובדים בעיר העתיקה עצמה וחלקם עובדים של הוואקף המוסלמי. "זה משפיע גם על המצב הכלכלי, אין כסף אין הכנסה".

"בבית עם שני חדרים יש חמישה אנשים שצועקים על הזום"

בימים כתיקונם, מאג'ד עובד עם נוער המצוקה במזרח העיר. דבריו, בני הנוער מושפעים מהמצב, הן מהפחד עקב האיום הביטחוני והן עקב הפגיעה בשגרה: "עכשיו הם כל היום במיטה וכל הלילה ברחוב. אין עבודה, צופים בחדשות".

כמו כל התלמידים בארץ, גם במזרח ירושלים עברו ללמידה מרחוק, אך התשתיות הירודות והמצב הכלכלי הופכות מקשות מאוד על הלימודים. "בבית עם שני חדרים, יש חמישה אנשים שכל אחד יושב על הזום, צועק, ולא שומעים אותו. האינטרנט הוא חלש בתוך העיר העתיקה, זה חיים מאוד קשים", מסביר מאג'ד. "אנחנו לא רואים את האור בקצה המנהרה. לא רואים את הסוף".

גם סונדקה מספרת גם היא על הקושי בני הנוער במזרח ירושלים בלימודים מרחוק. על בנה בן ה-15, היא מספרת: "הוא לומד בזום, אבל האנשים כאן לא עשירים, לא לכולם יש מחשב בבית. הנוער חושב שזה מעין משחק מחשב, שלחיות בזמן מלחמה זה מגניב. אבל האחיינים הצעירים שלי מפוחדים, הם מתרוצצים בזמן אזעקה ורואים עליהם שהם לחוצים. אנחנו מנסים להרגיע אותם וצוחקים איתם בזמן האזעקה ולפעמים צריך לשקר ולומר שהכל בסדר".

אוסרים כניסה להר הבית ומפזרים תפילות ברחובות

ב-15 במרץ, הלילה הקדוש ברמדאן המכונה לילת אל-קדר, התאספו מאות מתפללים פלסטינים בסמוך לעיר העתיקה בירושלים כדי לקיים את תפילות התראוויח המסיימות את הצום. כוחות משטרה הגיעו למקום והוארו למתפללים להתפזר.

מאג'ד מספר כי המשטרה מאשרת כניסה של חמישים אנשים למתחם הר הבית. "רק עובדי הוואקף הם 50. אנשים מתפללים במסגדים שעד לאחרונה היו סגורים. הם מתפללים ברחוב ואז באה המשטרה ומפזרת אותם".

לאחרונה פנו האגודה לזכויות האזרח ועמותת 'עיר עמים' למשטרה בדרישה להתיר את הכניסה לעיר העתיקה ולהתיר את התפילות בקבוצות קטנות ברחוב.

"החירות שנטלו לעצמם שוטרי מחוז ירושלים למנוע כניסת פלסטינים לעיר העתיקה ולאסור על פתיחת חנויות בה, נטולת סמכות", אמר עו"ד טל חסין מהאגודה לזכויות האזרח. "אין כל איסור על מסחר בירושלים, יהודים מסתובבים חופשי בעיר העתיקה, ואין כל עוגן חוקי המתיר למשטרה למנוע כניסה לאזור מסוים על בסיס מוצא, דת ולאום, או לפזר קבוצות מתפללים קטנות, בפרט שעה שיהודים שבו להתפלל במנהרות הכותל. זאת פגיעה אסורה בחופש התנועה, בזכות לפרנסה, בשוויון ובחופש הדת והפולחן".