"היה פיצוץ. החלון עף החוצה. היססתי אם להתקרב ובסוף התקרבתי", אומר יורה, בעודו דורך על מה שהיה לפני 12 שעות חלון הסלון שלו. "מרחוק ראיתי כדור אש בתוך חלון ושמעתי קול של ילד צועק: אבא, אבא, אבא, אבא. בשלב מסוים הרגשתי כאילו 50 אנשים צועקים. מבקשים עזרה. לא האמנתי שזה באמת קורה. שמחוץ לחלון קרה הנורא מכול".

הילד שצעק לאביו היה ככל הנראה אחד מילדי השכנים המתגורר בבניין ברחוב בן יאיר 37 בערד, שנפצע קשה ומאושפז מאז הלילה בסורוקה. רבקה, אחת השכנות, מספרת שחלק נפיץ מהטיל שפגע במגרש שבין ארבע הכניסות לבניין עף ישירות לתוך חלון המשפחה, פוצץ את הקיר החוצה, ואיתו את הילד. היא מספרת שהצעקות שלו היו מחרישות אוזניים. "כל העצמות בגוף שלו שבורות", היא אומרת בפנים חתומות.

"כשהכול הסתיים, עלינו לבית ופתחנו בקבוק קוניאק"

אחרי שהתגברו על ההלם הראשוני, מוקדם בבוקר, היא ושכניה התחילו להסתובב ולהבין מה אפשר להוציא מהבית עד שהמשטרה תסלק אותם משם. "רוצים שניסע לבית מלון", היא אומרת. "אבל כל מה שאנחנו מבקשים זה להיות לבד רגע. להיות עם עצמנו".

קבוצות של חסידים, נשותיהם, ילדיהם הקטנים ופנסיונריות שעלו מחבר המדינות מסתובבות בין הכניסות לבתים עם מזוודות. הם רבים עם השוטרים, שמנסים לתחום את האזור עם סרטי סימון. "לא נשאר כלום. אני לא יודעת כלום. רק מה שאתה רואה עליי", מצביעה יבגניה על פיג'מה אפורה וכובע. "זה מה שהספקתי לכבס אצל שכנה", היא צוחקת. "אתה יודע, כשכל זה הסתיים עלינו לבית ופתחנו בקבוק קוניאק. רצינו גם לעשות איזה קפה אבל ראינו שניתקו את המים והחשמל – אז ויתרנו".

ויכוחים בפתח המקלט

התרעה נשמעת מהטלפונים הסלולריים ושל הסובבים, ויבגניה רצה לצד קבוצה נוספת של חסידים מהבניין ממול למקלט שמתחת להריסות. החשמל עדיין מנותק והם יושבים יחדיו בעלטה מוחלטת, כשרק פנסי הטלפונים מאירים אחד את השני.

יבגניה מספרת שהציבור דובר הרוסית ממושמע ונכנס במהירות לתוך המקלט גם אם זה אומר לרדת שלוש קומות. בכניסה לדירה הם אפילו מחזיקים מזוודה קטנה עם תרופות.  "אבל הדתיים לא יורדים – בגלל זה מספר הפצועים הגדול", היא אומרת בתקיפות. "הפיצוץ היה כל כך חזק פה למטה שהלסת שלי ננעלה. אני לא זוכרת כלום עד שהתחילו לצרוח: 'לצאת החוצה! לצאת החוצה!' פחדו שיש דליפת גז ושכל הבניין תכף יקרוס עלינו".

ביציאה מהמקלט, חסיד שהאזין לדבריה של יבגניה, מבקש לשמור על כבודה של הקהילה ומסביר שהיא לא צודקת, שרוב המשפחות כן הולכות למקלט ובכלל – הטיל פגע בבניין כמה שניות אחרי שהתחילה האזעקה. לדעתו, האירוע הזה ישים סוף לשאננות שפקדה את האזור. לאחר מכן הוא מתקרב ואומר בלחישה: "אבל תראה את הניסים! את הניסים! את הניסים! עשר דקות לפני החצר הייתה מלאה בילדים שנכנסו לתוך הבניין. והטיל לא פגע באף בניין!"

מה נפגע ולמה?

התושבים מספרים שזה ויכוח שהתחיל להתנהל בקבוצות הווטסאפ והתקשורת עוד מהלילה, כשאנשים ניסו להסביר מה נפגע ולמה. רם לוי, בעלי מכון יופי במרכז הבלוק הפגוע, מנסה לשכנע שסוללת היירוט, שנמצאת מחוץ לבית שלו, לראשונה לא פעלה. הוא לא מבין איך זה שבהפרש של פחות משעתיים החץ החמיץ שני טילים באותו אזור.

לטענת צה"ל, היו כמה ניסיונות יירוט אך הם נכשלו. גם הסברה של פגיעה ישירה בבניין בעיר התבררה כלא נכונה. הטיל פגע במרכז החצר שבין שמונה בניינים ותלש את חזיתותיהם. בחלקם ההרס כל כך קשה עד שחלק מהדיירים כבר קיבלו הודעה שבתיהם ככל הנראה ייהרסו.

בתור הארוך לעמדת מס רכוש

גלינה, שכנתה של יבגניה זה 30 שנה, מספרת בדמעות שהיא לא מבינה למה היה הכרחי לעקור את דלת הכניסה לדירתה ממקומה, במיוחד כשהבניין שלה כמעט לא נפגע. הסבירו לה שבמהלך הלילה, בחיפוש אחר לכודים, כוחות החילוץ פירקו את רוב החלונות והדלתות של כל שמונת הבניינים שנפגעו, אך כעת, כשהיא עומדת בתורים הארוכים בעמדת מס רכוש, זה כבר פחות משנה לה. "החלפת חלון אחד עלתה לי 7,000 וספרתי לפחות ארבעה שיצאו ממקומם", היא אומרת. "מתי יתקנו? מתי יחזור הגז? מתי נוכל לחזור הביתה?"

בתור ניתן לשמוע את אותם המשפטים שנשמעים כבר שנתיים וחצי: "איך אדע אם הנזק הוא פחות או יותר מ-30 אלף שקלים?" – עניין של שבועות עד חודשים בעולם החזרי השיפוצים; "איפה כדאי למלא בקשה – פה או באינטרנט?"; ושאלת השאלות – "יש לך תמונות בפלאפון של החפצים שלך בבית?"

"איפה לא יורים? שם אני מוכן לחיות. אבל אין מקום כזה"

אישה מתחילה לבכות ומישהו מגיש לה כוס מים. "הבית – הלך. הבגדים – הלכו. בחיים שלי לא חשבתי שאהיה חסרת בית!", היא ממשיכה לבכות ואיש גדול מגיע ומחבק אותה: "גברת, אל תייללי. תסתכלי עליי – אני בסדר. את בסדר. יהיה בסדר".

בעקבות עוד התרעה כל הסובבים חוזרים למקלט. בפנים איש עצבני שגר בבניין שעתיד להיהרס צועק לתוך הטלפון: "בקריות יורים? בכרמיאל יורים? תגידי לי איפה לא יורים – שם אני מוכן לחיות. אבל מה לעשות אחי, אין כזה מקום". בשלב מסוים הקליטה נופלת ומשתרר במקלט שקט.

"מקלט זו הצלה. זה שהם נשארו בבית – זו טרגדיה"

"כשהייתי בת 10 הייתה רעידת אדמה בטשקנט", מספרת גלינה. היא בת 75, ועלתה לארץ, ישירות לערד, לפני יותר מ-30 שנה. "אני זוכרת עד היום איך ברחנו החוצה, הסתכלנו על הפיג'מות אחד של השני וצחקנו כל הלילה. חיינו ככה ברחוב כמה לילות עד שהצבא הביא לנו אוהלים".

היא מדגישה שניסיון העבר אינו מקהה את החוויות מליל אמש. "בתקשורת דיווחו שאין פה מתים אז כאילו הכול בסדר, אבל הכול לא בסדר", היא אומרת ומתייחסת למצבם של ילדי שכניה החסידים שנפצעו, שלטענתה היחסים איתם מצוינים. היא אומרת שאינה מבינה את הדחיפות של כולם מסביב להאשים אותם, אך מדגישה שלו הגיעו למקלט, יכלו להינצל: "הירידה לפה זו לא בדיחה. מקלט זו הצלה. זה שהם נשארו בבית – זו טרגדיה".