בצל חששות גוברים בסוריה ובעיראק, טורקיה חשפה החודש את עדכון תוכנית המים האסטרטגית שלה לעשור הקרוב. מדובר בעדכון המתאים את תוכניות העבר של הממשל באנקרה אל השנים 2026 עד 2035. על אף שהמסמך הרשמי מצהיר כי "שיתוף פעולה עם מדינות שכנות הוא רכיב מרכזי במדיניות המים", התוכנית מתפרסמת על רקע ביקורת חריפה וחששות כבדים בעיתונות הערבית כלפי יחסה של טורקיה למימי נחלי הפרת והחידקל.

הפרת והחידקל הם שניים מהנהרות המשמעותיים ביותר במזרח התיכון, ויחד עם הנילוס מהווים את מקורות המים ההיסטוריים החשובים באזור. אגני הניקוז של שניהם מתחילים בשטח טורקיה וזורמים דרומה לעיראק, שם הם מתאחדים (לנהר שאט אל-ערב) ממש סמוך לשפיכתם אל המפרץ הפרסי. בדרכו לעיראק, חוצה נהר הפרת גם את שטחה של סוריה, בעוד החידקל זורם לאורך חלק מגבולה של סוריה עם טורקיה.

הן בסוריה והן בעיראק משמשים הנהרות הללו כ"אסמי תבואה" ומוקדי חקלאות קריטיים. אולם בשנים האחרונות, רצף של שנות בצורת קשות גרם לירידה תלולה בהיקפי זרימת המים. על פי הביקורת הנשמעת במדינות אלו, טורקיה מחריפה את המצוקה האקלימית בכך שהיא מנצלת את שליטתה הגיאוגרפית במקורות הנהרות, ומשתמשת במימיהם באופן בלתי מתחשב שפוגע בשכנותיה מורד הזרם.

התחממות גלובלית ומשבר הומניטרי

תופעת המדבור והיובש המחריף במזרח התיכון נתפסת כחלק בלתי נפרד ממשבר ההתחממות הגלובלית. בדומה למגמות האקלים המורגשות בישראל ובשאר מדינות האזור, גם בטורקיה, סוריה ועיראק מצב משק המים הולך ומחמיר. המצב קריטי במיוחד משום שמדינות אלו נסמכות על החקלאות כמקור פרנסה מרכזי, ולכן פגיעה בזרימת המים משמעותה פגיעה ישירה בפרנסתם של מיליוני אזרחים.

הידלדלות המשקעים, המשולבת בגידול מהיר של האוכלוסייה ועלייה בנפח שאיבת המים, גרמה לפרת ולחידקל להידלדל באופן חסר תקדים. על פי דיווח של רשת "אל-ג'זירה" מ-2021, ישנם כפרים בסוריה ששכנו בעבר ממש על גדות הפרת, וכעת מצאו את עצמם מרוחקים קילומטרים רבים מתוואי המים הנסוג. סוריה, אף יותר מעיראק, מתמודדת בעשור האחרון עם קריסה של ממש בתחום המים. ישנם חוקרים המייחסים את פרוץ מלחמת האזרחים במדינה ב-2011, בין היתר, לבצורת הקשה ולמחסור החמור במזון שקדם לה. נהר הפרת מהווה את עורק החיים העיקרי בחלקה המזרחי של סוריה, והתייבשותו ההדרגתית מלווה בקולות גוברים בדמשק המאשימים את מדיניות המים של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, במצב.

הסכם שנוי במחלוקת וביקורת בעולם הערבי

המתח סביב המים מייצר גם מהלכים דיפלומטיים מורכבים. בנובמבר 2025 דווח בסוכנות הידיעות רויטרס כי טורקיה ועיראק חתמו על מזכר הבנות לשיתוף פעולה סביב מקורות המים. במסגרת ההסכם, חברות טורקיות יקימו תשתיות מים בעיראק, פרויקטים שימומנו באמצעות רווחי הנפט של ממשלת בגדאד.

בתגובה למהלך, הוטחה ביקורת נוקבת כלפי ההסכם בכלי תקשורת ערביים, שראו בו כניעה מוחלטת של עיראק לכוחה הכלכלי והגיאופוליטי של טורקיה. בעיתון העיראקי "IRAQ News" נכתב כי טורקיה מנצלת את היקף הסחר העצום שלה עם עיראק ככלי להכתבת תנאים. העיתון ציטט את חברת הפרלמנט העיראקית פאתאווי, שטענה כי על ממשלת עיראק לשקול מחדש את יחסיה עם "מדינות שכנות" לנוכח משבר המים החמור. לדבריה, טורקיה כשלה בעבר פעם אחר פעם מעמידה בהתחייבויותיה לעיראק במסגרת הסכמי מים קודמים.

הביקורת לא נעצרה בעיראק. בשלוחה הערבית של רשת CNN צוטט ראש ארגון האקלים העיראקי, מוכתאר חמיס, שהזכיר כי כ-60% ממימיה של עיראק מגיעים אליה מטורקיה, אלא שזו מעבירה כמויות הולכות ופוחתות של מים דרומה. לטענתו, מערך הסכרים שבנתה טורקיה בשנים האחרונות הוא הגורם המרכזי לירידה הדרסטית בכמויות המים בנהרות. גם בערוץ "אל-נאהר" הלבנוני הובעה דאגה מהתוכנית הטורקית החדשה, והיא תוארה ככזו שעלולה לסכן באופן ממשי את ביטחון המים של סוריה ועיראק.

מאות סכרים חדשים ומצוקה טורקית גוברת

החששות בעולם הערבי אינם תלושים מהמציאות. על פי המסמך הרשמי של תוכנית המים הטורקית החדשה, כפי שפורסם במלואו באתר התחקירים הסקנדינבי "Nordic Monitor", מתכננת אנקרה להקים עוד 355 סכרים חדשים ברחבי המדינה, וזאת בנוסף ל-522 סכרים שכבר נמצאים בשלבי בנייה שונים.

אמנם התוכנית אינה מספקת פירוט מדויק לגבי מספר הסכרים שיוקמו ספציפית באגני הניקוז של הפרת והחידקל, אך המסמך מצהיר במפורש כי אזור זה הוא "חשוב מאוד" ליציבות משק המים הטורקי. התוכנית מפרטת תכנון להקמה מאסיבית של מאגרי מים ומתקנים לטיהור שפכים באגן זה, תוך הבטחה טורקית כי המהלכים הללו אמורים "להיטיב גם עם שכנותיה" של המדינה – טענה שמתקבלת בספקנות רבה מעבר לגבול.

יש לציין כי המדיניות הטורקית נובעת ממצוקה פנימית אמיתית. על אף שמצבה של טורקיה נחשב לטוב יותר מזה של שכנותיה מדרום, על פי נתוני משרד החקלאות הטורקי, המדינה סובלת ממחסור במים כבר היום. באתר המשרד מוסבר כי טורקיה נמצאת כיום הרבה מתחת לרף המגדיר "מדינות רוויות במים" (כ-10,000 מטרים מעוקבים של מים בשנה לאדם). לפי הנתונים הטורקיים הרשמיים, הממוצע הנוכחי לאדם עומד על כ-1,000 מטרים מעוקבים בלבד – נתון שצפוי לרדת אל מתחת לקו זה לקראת שנת 2030, בשל הגידול באוכלוסייה והחרפת מגמות הבצורת.