משרד ראש הממשלה מסרב לגבש מתווה כלכלי שיתמוך במשפחות שורדות טבח שבעה באוקטובר משלושת הקיבוצים שנפגעו בצורה הקשה ביותר – ניר עוז, בארי וכפר עזה – ואינן רוצות לחזור לקיבוצים אלה – כך עלה אתמול (שני) בדיון בוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל בנושא "היעדר מענה כלכלי לתושבי העוטף שאין ביכולתם לשוב לבתיהם".
בדיון נאמר כי המדינה מתנגדת לסייע לחברי ותושבי שלושת הקיבוצים שהצהירו שלא יחזרו לבתיהם – ומסתפקת במתן אפשרות להנחה סמלית במחירי קרקע רק למשפחות שמעוניינות לבנות בית בקיבוץ אחר, בנוסף לכמה הטבות סמליות אחרות.
לדברי צביקי טסלר, יו"ר קיבוץ ניר עוז בשנה האחרונה, המדינה מתנערת מאחריותה, ומשמעות הדבר היא ששום גוף אינו עוסק כרגע בשיקום של משקי בית שלא מוכנים לשוב לשלושת הקיבוצים המקוריים – או לעבור לקיבוצים אחרים.
משקי הבית הללו מבקשים להקים ועדת חריגים ולבחון במסגרתה כל מקרה לגופו. לטענתם, ועדה כזאת הובטחה להם על ידי המדינה, אך טרם הוקמה.
אובדן זכויות בשל עזיבת הקיבוץ
את המאבק לקידומו של מתווה סיוע מובילות כמה עשרות משפחות מניר עוז, בארי וכפר עזה שבגלל המבנה הכלכלי-משפטי של הקיבוץ שלהם, איבדו זכויות רבות עקב עזיבתן – וחלקן אף לא יכולות למכור את הבתים שלהם או את הזכות לבנות במגרשים שיועדו להם בקיבוץ.
לטענתן, הן לא יכולות למשוך את הזכויות שהיו להן בקיבוץ בתחומי חינוך ובריאות משום שהחליטו לעזוב לצמיתות. אובדן הזכויות האלה, הן אומרות, מסתכם במאות אלפי שקלים למשפחה.
"המדינה קבעה שהיא נותנת את הכול לאלו שחוזרים -אבל אלו שלא, לא מקבלים דבר", אמרה בוועדה יעל אדר, אימו של תמיר אדר, חבר כיתת הכוננות של ניר עוז שנרצח ונחטף בשבעה באוקטובר. אדר, שחיה בקיבוץ שלושים שנה ונכדיה הם דור רביעי בקיבוץ, חיה היום במושב לא רחוק מניר עוז. לדבריה, גם ארבעת ילדיה, שלא נחשבו חברי קיבוץ, לא צפויים לשוב, ואין מערכת כלכלית שתדאג להם. זאת לאחר שרבות מהמשפחות ביססו את חייהן על מערכות הרווחה של הקיבוץ והזכות לבנות בו בית.
כחמישים משפחות נוספות שכוללות ילדים של חברי ניר עוז, ולרובן יש מעמד של תושבות, עברו בשנה האחרונה לקיבוץ בית ניר הודות למסגרת כלכלית מיוחדת שבנתה התנועה הקיבוצית. מסגרת זאת גיבשה בעבורן מסלול מותאם לחברות, שכולל קרקע לבנייה בשווי 600 אלף שקלים. לטענת אדר, עד שבעה באוקטובר, התכנונים הכלכליים של רוב המשפחות יועדו לבניית בית בעלות קרקע אפסית – וכעת הן מתמודדות עם הוצאות בנייה חדשות שמציבות אותן בפניי קשיים ניכרים.
"אנחנו לא מבקשים בית בסביון"
"במינהלת תקומה הסבירה לי שהם מטפלים רק במבנים ותשתיות", אמר ירון מאור, חבר ניר עוז שגר עם משפחתו בצפון הארץ ומגדיר את עצמו מנותק קשר מהקהילה. כמוהו, יש עוד כשלושים משפחות שלא חוזרות לקיבוץ, לא רוצות לעבור לקיבוץ אחר – ומבקשות הכרה ותמיכה כלכלית בבניית בית חדש. מהלך כזה, טוען מאור, דורש העברה כספית שוות ערך לכסף שאבד למשפחה בעקבות האסון.
"התפתחה מתפיסה כזו של 'לא רוצים' לחזור. אין כזה דבר 'לא רוצה לחזור לניר עוז'. אני נחטפתי מניר עוז", אמרה קרינה אנגל-ברט, שנחטפה לעזה ובן זוגה, רונן אנגל, נרצח בשבי. לדבריה, העיכוב הבלתי סביר בגיבוש המתווה עבור משפחות כמו שלה והמאבק שלהן לפיצויים, יצר תחושה כאילו הן מנסות לנצל את המדינה, בעוד זו המדינה שמתנערת מהאחריות כלפיהן: "אין דבר שהייתי רוצה יותר מלחזור, אבל היום אני כבר לא שייכת לשום מקום. אנחנו לא מבקשים בית בסביון אלא כלים להתחיל את חיינו מחדש במקום אחר".
אין דמות אחראית
כינוס של צוות בין-משרדי שאמור להקים ועדת חריגים עבור אותן משפחות נמשך מזה כשנה. לטענת אנשי משרד ראש הממשלה, כל הוצאה כספית עבור משפחה כזו, שלא כלולה במערך כספי השיקום של מינהלת תקומה, נושאת בחובה השלכות רוחב, קרי, הגדלת הוצאות המדינה על תושבי העוטף שלא במסגרת תקציבי המינהלת.
השר לשיקום הצפון והדרום, זאב אלקין, ויו"ר מינהלת תקומה, אביעד פרידמן, טענו כמה פעמים בשנה האחרונה שאין זה מקומה של המינהלת לעסוק בענייני פרט. לדבריהם, הדבר צריך להיות באחריות של משרד ראש הממשלה, ואם יש צורך בכך – לעבור החלטה ממשלתית ייעודית. הדבר עלה כבר כמה פעמים, אך מעולם לא קודם.
כיום אין דמות אחראית ברורה שמולה אפשר לדרוש את הפיצויים, מלבד אולי ראש הממשלה. הוועדה שאמורה לטפל בעניין פועלת ללא מסגרת זמנים – ולא ידוע אם ומתי היא צפויה לאפשר את הפנייה אליה כדי לקבל מענה לצרכים של אותן משפחות או אם צרכים ייענו בכלל.
ראשי מועצות אשכול ושער הנגב שפנו למדינה בעניין טוענים שלא חלה שום התקדמות בנושא. טסלר אמר בדיון אתמול שמזה כשנה אין מענה ענייני בסוגיה ממשרד ראש הממשלה, האוצר או מנהלת תקומה: "היו לנו הבטחות מפה עד להודעה חדשה, ולא קרה כלום. נאלצנו לפנות דרך עורכי דין, ועדיין לא קיבלנו מענה".
לדבריו, אף שהמדינה טוענת שהיא מנסה לגבש מתווה הוליסטי למשפחות שלא צפויות לחזור לקיבוץ, על השולחן מונחת כרגע הצעה אחת בלבד – הנחה מסוימת על קרקע ותמיכה בשילוב בקיבוץ אחר: "אנחנו דורשים מהמדינה לקחת אחריות לא רק על שיקום הקיבוצים, אלא גם על משקי הבית".
