"החוק שיאפשר בוררות אזרחית בבתי הדין הדתיים מחייב הסכמה של שני הצדדים, שלכאורה זה נשמע הגיוני, אבל יש פה סכנה של לחץ קהילתי" – כך אומרת עו"ד ענת טהון אשכנזי, מומחית לזכויות נשים ומנהלת המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה, על החוק שאושר הלילה (בין שני לשלישי) במליאת הכנסת.

לדבריה, "הלחץ הזה צפוי לגבור ככל שיש לך פחות קלפי מיקוח: כמו במקרה של עובדים ועובדות בשכר נמוך, או עובדות בקהילה שעלולה להטיל סנקציות חברתיות. הלחץ יהיה ללכת לבוררות על בסיס בית דין דתי, ומהצד השני, לא ללכת לבתי המשפט הממלכתיים – 'אם את יכולה ללכת לדתי, למה שתלכי לאזרחי'. הלגיטימציה ללכת לבירור בבית משפט ממלכתי על פי הדין האזרחי עלולה להיפגע".

בשני העשורים האחרונים בתי הדין הדתיים הורשו לדון רק בנושאי נישואים וגירושים, בהתאם לפסיקת בג"ץ מ-2006. עד אז הם דנו גם בנושאים אזרחיים. כלומר, החוק יאפשר לבתי הדין הרבניים והשרעיים לשמש כבוררים בנושאים שעד כה לא היו בסמכותם, בתנאי ששני הצדדים יסכימו לכך.

אבל עו"ד טהון אשכנזי חוששת שההסכמה לא תמיד תהיה מדעת, ומזהירה מפגיעה בנשים, באוכלוסיות חלשות, ובמובן העמוק יותר – גם בשלטון החוק ובדמוקרטיה. "הצדדים עלולים להתבלבל, מדובר ביצור כלאיים. בית משפט עם כל הסמלים השלטוניים, שמתפקד כמו מוסד פרטי שאחד הצדדים יכול לסרב לבוררות שלו".

מי יפגעו מהבלבול הזה?
"זה עלול לקרות לאוכלוסייה רחבה. את מקבלת מכתב מבית דין רבני, ואת יודעת שעקרונית זה בית משפט שאת עלולה להיגרר אליו, בגלל שבנושאי נישואים וגירושים יש לו סמכות. את מקבלת מכתב שאת מוזמנת לדיון, כתוב איפה שהוא שיש טופס הסכמה, וכמעט כל אחד מאיתנו עלול להיגרר למצב שלא קוראים את האותיות הקטנות. בבוררות כזו יש צד אקטיבי, ואמנם נדרשת הסכמה, אבל בית הדין הוא זה שפונה לצד השני".

הדיינים הם גברים, נשים הופלו בעבר

נטען שהחוק יפגע במיוחד בנשים, זה נכון?
"כן, ויש לכך כמה סיבות. הראשונה היא היעדר הסכמה חופשית בפועל. נשים נוטות להשתכר שכר נמוך יותר משמעותית מגברים. יש יותר נשים בקבוצות שנוטות למצבי עוני, למשל יש יותר נשים חד הוריות מגברים חד הוריים. לכן נשים עלולות להידחק לחתימה על הסכמה עקב פערי כוח כלכליים, חברתיים או תעסוקתיים, למשל ביחסי עבודה. המצב הכלכלי עלול ליצור מצב של 'הסכמה' בתנאים של חוסר הוגנות מובהקת, המרוקנים אותה מכל תוכן. כך גם בקהילות דתיות שבהן הסירוב לבית דין דתי אינו אפשרות ריאלית.

"סיבה נוספת היא היעדר שוויון בבתי הדין הדתיים. הדיינים בבתי הדין הם גברים בלבד, ונשים פסולות לשיפוט. היו מקרים שבהם בתי הדין הפלו נשים, הן בהיבט המהותי והן בהיבט הדיוני.

"סיבה שלישית היא החלשת הפיקוח והפגיעה בזכויות מוגנות. בדיונים בהצעת החוק התברר כי כוונת החוק היא להשוות את פסק הבוררות למעמדו של פסק דין. המשמעות היא שפסק הבוררות לא יחייב אישור של בית משפט אזרחי לשם קבלת תוקף של פסק דין. כלומר לא תהיה ערכאה אזרחית שתוכל לוודא, כעניין שבשגרה, כי הליכי הבוררות מבטיחים את ההגנה על זכויות נשים".

מעמד של פסק דין – ללא פיקוח בית משפט

טהון אשכנזי אומרת שהנקודה האחרונה היא עניין קריטי, שנוסף לחוק במחטף של הרגע האחרון. "בניגוד לכל פסק בוררות רגיל פרטי, שאם אנחנו רוצים שיהיה לו מעמד רשמי צריך לאשרר אותו בבתי משפט, הוסיפו שפסק בוררות בבתי דין דתי לא יחייב אישור של בית משפט. זה אומר שאין פיקוח, אין ערכאה שבודקת שהפסק עומד בחוקי המדינה. בית משפט יבחן את פסק הדין רק אם יוגש ערעור, והסיכוי שבית המשפט יתערב במקרה של ערעור נמוך בהרבה".

בעיה נוספת וקשורה היא מידת המחויבות של בתי הדין הרבניים לחוקי המדינה, בבוררות שנעשית על בסיס הדין הדתי. טהון אשכנזי מסבירה בחוק להרחבת סמכויות בתי הדין הדתיים מצוינים חוקים ספציפיים של המדינה שבית הדין נדרש להתייחס אליהם, אבל הרשימה מצומצמת מאוד. "נשאלת השאלה מה עם יתר החוקים שלא צוינו, לא ברור אם בתי הדין יהיו מחויבים אליהם. עד 2006 בתי הדין לקחו לעצמם את הסמכות, וראינו אז שהם לא התחשבו בחוקי מדינת ישראל. לא סתם יש ערכאות ייחודית לכל מיני תחומים, שדורשות ידע מקצועי, ידע שלבתי הדין הדתיים אין באף נושא אזרחי.

"אחד המרכיבים של שלטון החוק זה חוק אחד לכולם"

במבט רחב, טהון אשכנזי מתריעה על סכנה לפגיעה בשלטון החוק. "בירור בסכסוכים שלא לפי החקיקה, בתחומים הכי בסיסיים שרלוונטיים לכולנו כמו דיני צרכנות, שכירות, דיני עבודה – זה יפגע בזכויות יסוד. אחד המרכיבים של שלטון החוק זה חוק אחד לכולם, אבל עכשיו חוקי המדינה לא ישפיעו על חלקים מהציבור, אנחנו יכולים לגור באותו בניין ולכל אחד יהיה דין אחר".

לדבריה מדובר גם בפגיעה יסודית בדמוקרטיה. "מורחבות פה סמכויות של מוסד שאנחנו לא יכולים להשפיע על החקיקה שלו. אני כאזרחית יכולה לבחור מפלגה שתחוקק חוקים לפי ההעדפות שלי, אבל אין לציבור השפעה כזו על הדין הדתי. אין חוק דומה לזה באף מדינה דמוקרטית. בדמוקרטיות החקיקה קורית בפרלמנט, לא על בסיס דתי. גם במדינות כמו קנדה, שאפשרו את זה בעבר, שללו את האפשרות הזו, כי הבינו שבמקרים כאלו אין באמת הסכמה".