ממשל טראמפ שוקל בחשאי את האפשרות שיושב ראש הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, ישמש שותף פוטנציאלי של ארה"ב, ינהל מולה משא ומתן – ואף ינהיג בעתיד את איראן, כך דווח אתמול (שלישי) באתר 'פוליטיקו'.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ רמז ביום שני כי נוצר קשר עם "דמויות יציבות מאוד" בתוך איראן ואמר שיעצור במשך חמישה ימים "כל תקיפה צבאית נגד תחנות כוח ותשתיות אנרגיה איראניות" על מנת שטהרן וושינגטון יוכלו להתחיל במשא ומתן דיפלומטי.

קאליבאף (64) שאיים פעמים רבות על ארה"ב ובעלות בריתה בנקמה נחשב, לפחות על ידי חלק מאנשי הבית הלבן, שותף מעשי שיכול לנהל משא ומתן עם ממשל טראמפ בשלב הבא של המלחמה – ואולי אף להנהיג את איראן בעתיד, כך אמרו ל'פוליטיקו' שני בכירים בממשל.

הבית הלבן אמנם לא מוכן עדיין להתחייב לאדם אחד ורוצה לבחון כמה מועמדים בזמן שהם מחפשים מישהו שמוכן לעשות עסקה, הוסיפו המקורות, אך קאליבאף "הוא אפשרות 'לוהטת'," אמר גורם בממשל ל'פוליטיקו': "הוא אחד ה… הבכירים ביותר, אבל אנחנו צריכים לבדוק אותם, ואי אפשר למהר".

"טראמפ רוצה מישהו בעל כוח מבפנים"

על פי אחד המקורות, טראמפ מקווה שהמנהיג האיראני הבא יעשה עמו עסקה דומה לזו שעשתה דלסי רודריגז, סגניתו של נשיא ונצואלה לשעבר ניקולאס מדורו, שקודמה לתפקיד לאחר חטיפתו לארה"ב. לדברי המקור, "מדובר במינוי של מישהו כמו רודריגז בוונצואלה, שלה אמרנו, 'אנחנו נשאיר אותך. את תעבדי איתנו ותתני לנו עסקה טובה, עסקה ראשונה על הנפט'".

אך יש מי שמטיל ספק בכך שקאליבאף, ראש עיריית טהרן לשעבר, יגלה גמישות כפי שעשתה רודריגז. "קאליבאף הוא אדם שאפתן ופרגמטי – אך מחויב באופן יסודי לשימור הסדר האסלאמיסטי של איראן", אמר עלי וייז, אנליסט בכיר לאיראן במכון המחקר 'קבוצת המשבר הבינלאומית' (ICG) ל'פוליטיקו'.

"לא סביר שיציע שהוא לוושינגטון ויתורים משמעותיים", אמר וייז, "ואפילו אם היה נוטה לבחון את הגבולות, הממסד הצבאי של איראן והאליטה הביטחונית כמעט בוודאות יגבילו אותו. בעקבות פעולות ארה"ב וישראל, האווירה בטהרן אינה של גמישות, אלא של חוסר אמון עמוק; המערכת כולה לא רואה סיבה להאמין שטראמפ או ישראל יכבדו את התנאים של הסכם האפשרי".

עם זאת, רבים בממשל האמריקאי רואים במבצע בוונצואלה מודל למה שעדיין אפשרי באיראן. בשל כך, האופוזיציונר הגולה ובנו של השאה, מוחמד רזא שאה פהלווי, נחשב לאפשרות לא סבירה בעיני טראמפ ואנשיו. הממשל אינו מאמין שתהיה לו לגיטימציה בתוך איראן, אמרו שני בכירים ל'פוליטיקו': "עכשיו אתה רוצה להכניס את רזא פהלווי? לא, הוא גדל בחוץ. הוא האחרון שתרצה להציב שם. זה יגרום לכאוס".

קצין ומפקד מוערך, פוליטיקאי ומקורב לחמינאי

קאליבאף הוא יו"ר הפרלמנט האיראני (האסיפה האסאלמית המייעצת). בעברו שירת כקצין במשמרות המהפכה (IRGC) ומונה לתפקידים בכירים, כולל מפקד חיל האוויר של המשמרות ומפקד המשטרה האיראנית. בחייו האזרחיים, כיהן קאליבאף כראש עיריית טהרן במשך יותר מעשור – מ-2005 עד 2017. הוא התמודד כמה פעמים בבחירות לנשיאות ונבחר ליו"ר הפרלמנט ב-2020.

מבחינה פוליטית הוא מזוהה עם הפלח הקיצוני שמכונה 'סיעת העקרונות' או 'הזרם העקרוני' -קבוצה שנאמנה לפרשנות מילולית אדוקה של שלטון חכם ההלכה, השואפת לשמור על עקרונות המהפכה האסלאמית של 1979. קבוצה זאת גם מתנגדת להשפעה מערבית. עם זאת, אף קאליפבאף הגדיר את עצמו כמה פעמים כמנהל פרגמטי.

באיראן הוא ידוע כאחד ממנהיגי הממסד העוצמתיים ביותר, עם ניסיון צבאי ופוליטי עשיר ובעל קשרים לאליטה השולטת.

חלק אינטגרלי בהתפתחות של משמרות המהפכה

קאליבאף נולד בטורקאבה (Torqabeh), עיר במחוז חוראסאן רזאווי וסמוכה לעיר משהאד, היכן שהתגוררו כמה מהדמויות הבולטות של המהפכה האסלאמית, לפני שפרצה. כשהיה בן שנתיים, קידם השאה מוחמד רזא פהלווי את תוכנית המודרניזציה שנקראה 'המהפכה הלבנה'. התוכנית כללה סדרת רפורמות מקיפה, ובהן חלוקת קרקעות, זכות בחירה לנשים, חינוך חובה והלאמת יערות. היא כונתה "לבנה" משום שבוצעה בתחילתה ללא שפיכות דמים, אך הובילה בסופו של דבר לתסיסה חברתית ונפילת השאה.

הרפורמות השפיעו בעיקר על אזור משהאד שבו גדל קאליבאף, מה שתרם לדעותיו השמרניות – וב-1979, כשהיה בן 17, התחוללה המהפכה האסלאמית.

ב-1980, שליט עיראק סדאם חוסיין, פתח במבצע צבאי לכיבוש שטחים איראניים וקאליבאף הצטרף למשמרות המהפכה כדי להילחם בצבא העיראקי. באותה תקופה משמרות המהפכה היו מליציה כושלת שהתבקשה לאבטח את המהפכה בתוך איראן. מלחמת עיראק-איראן שינתה את מצבה והפכה אותה לצבא מפותח, וקאליבאף, שהפך למפקד בארגון ב-1982, היה חלק מצמיחתה.

כשהסתיימה המלחמה עם עיראק, משמרות המהפכה החלו לקחת חלק גדול יותר במבנה הכוח של המדינה. ב-1994 קאליבאף מונה למנכ"ל של חברה שאחראית על פרויקטי תשתיות, וב-1997, קודם למפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה.

מעורב בדיכוי מחאת הסטודנטים ב-1999

מחאות הסטודנטים ביולי 1999 היו נקודת מפנה באיראן, וקאליבאף היה אחד מהדמויות המרכזיות שהיו מעורבות בדיכוי שלהן. המנהיג העליון דאז עלי חמינאי ניסה לדכא את הרצון ברפורמות, והכוחות השמרניים במדינה התמקדו בהדחה ורדיפה של פוליטיקאים ודמויות במערכת הפוליטית שהביעו הזדהות עם הרפורמיסטים.

במסגרת הדיכוי, נרצחו כמה סטודנטים ומאות נפצעו ונעצרו. קאליבאף טען לאחר מכן שהוא עצמו היכה מפגינים – אך בפעמים אחרות אמר שסרב למלא אחר הוראות פתיחה באש.

לאחר דיכוי המחאות, תנועת הרפורמיסטים נדחקה לשוליים ואילו משמרות המהפכה הפכו לכלי דיכוי אכזרי של המשטר. קאליבאף מונה למפקד אכיפת החוק של איראן, והיה אחראי על דיכוי הפגנות הסטודנטים גם ב-2003.

ב-2005 התפטר קאליבאף מתפקיד מפקד המשטרה והתמודד לנשיאות. הוא הגיע למקום רביעי ולנשיאות נבחר מחמוד אחמדיניג'אד השמרן. לאחר מכן התמודד קאליבאף בבחירות לראשות העיר טהרן, וזכה.

כראש עיריית טהרן, קאליבאף היה אחראי על תהליכי מודרניזציה של התשתיות, כולל בנייה של שכונות חדשות ושיפור שירותים ציבוריים. הוא ייפה את פני העיר, השקיע באמנות ותרבות והרחיב את המרחבים הירוקים. עם זאת, הפופולאריות שלו נפגמה בשל הזיהוי שלו עם משמרות המהפכה.

נתמך על ידי המנהיג העליון

ב-2013 הוא שוב התמודד לנשיאות מול אחמדיניג'אד, והגיע למקום השני עם פחות מ-17% מהקולות. ב-2015, קאליבאף שוב ניסה את מזלו בבחירות – הפעם מול חסן רוחאני הרפורמיסט, אך פרש ברגע האחרון והעביר את תמיכתו לאבארהים ראיסי השמרן במטרה להדיח את רוחאני – מהלך שנכשל. בבחירות לנשיאות ב-2021 ניצח ראיסי.

ב-2020, החליט קאליבאף להתמודד על חברות בבפרלמנט וזכה ברוב מוחץ בתפקיד יושב הראש. בתפקיד זה קידם יוזמות שזכו לתמיכת המנהיג העליון ומשמרות המהפכה, אך התנגח עם הנשיא ראיסי והתומכים בו בפרלמנט.

ב-2022, כשאיראן הייתה שרויה במשבר כלכלי חמור, עורר קאליבאף את זעם הציבור כשהתגלה שמשפחתו הוציאה כספים רבים על מוצרי תינוקות בטורקיה. בפברואר 2024, נחשף כי בנו אישאק הגיש בקשה לתושבות בקנדה והצהיר בה כי ברשותו כסף רב. עם זאת, במאי, קאליבאף נבחר שוב ליו"ר הפרלמנט הודות לתמיכתו של חמינאי. בבחירות לנשיאות ביוני – שנערכו עקב מותו בתאונת מסוק של ראיסי – הוא שוב הפסיד, והפעם למסעוד פזשכיאן.

על פי דיווחים, קאליבאף הוא קרוב משפחה של אישתו של חמינאי ומקורב גם לבנו מוג'תבא חמינאי, המנהיג העליון החדש. ב-1982 הוא התחתן עם זהרה סעדאת מושיר, מרצה לסוציולוגיה, בטקס שאותו ערך מנהיג העליון דאז חומייני. לזוג יש שלושה ילדים.