"אבא שלי סיפר לי סיפורים על ילדותו באיראן", מספר איתן בסרי, "למשל על התנור הקהילתי בכראמנשאה, שבו הקהילה היהודית אפתה מצות לפני פסח. היה משהו מאוד חי וספציפי בפרט הזה, וידעתי שהוא יהיה בסיס נהדר לסיפור".

בסרי, יהודי אמריקאי שגדל באזור המפרץ וחי בסיאטל, פרסם ב-2022 את ספר הילדים "פסח פרסי" באנגלית. כעת יצא הספר בעברית ונקרא "מה קרה למצות?" (הוצאת הקיבוץ המאוחד). בסיפור, אח ואחות, עזרא ורוזה, מנסים להביא לליל הסדר מצות, אבל הדרך מסתבכת, והם חוששים שלא יצליחו להביא את המצות בזמן ומשפחתם תישאר ללא מצות בפסח. בתוך כך מתוארים ילדות בפרס ומנהגי חג הפסח של הקהילה.

תנור המצות הקהילתי (איור: רשין ח'ייריה' מתוך הספר 'מה קרה למצות?' של איתן בסרי)

"אבא שלי היגר לארצות הברית לפני המהפכה, ב-1968", מתאר בסרי את זהותו המורכבת, "המשפחה של אמא שלי הגיעה ממזרח אירופה. כמו יהודים אמריקאיים רבים, אני שילוב של יהודי מזרחי ואשכנזי. הקהילות היהודיות הפרסיות הגדולות ביותר בארה"ב הן בלוס אנג'לס ובניו יורק, ואנחנו בסיאטל שומרים על מנהגים פרסיים ייחודיים".

כמו מה למשל?
"כמו לאכול אורז בפסח, ולהכות זה בזה בבצל ירוק במהלך הסדר. אפילו שיהודים טורקים ויוונים שחיים כאן לא שומרים על המסורת הזו. הקהילה היהודית בסיאטל כוללת משפחות ספרדיות ומזרחיות שהן במקור ממרוקו ועד אפגניסטן וכל מה שביניהן."

יש לכם עדיין משפחה באיראן?
"רוב הדור ההוא עזב אחרי המהפכה האסלאמית ב-1979. אבא שלי ואחיו כבר היו בארצות הברית, וחלק מבני הדודים הגיעו לישראל. כיום, גם לי וגם לסוניה אשתי יש בני דודים בישראל, ואנחנו שומרים על קשר ונפגשים בכל פעם שאנחנו מבקרים".

"בכל ספרי הילדים המשפחות היו אשכנזיות"

בסרי עובד כמנהל מוצר במיקרוסופט. "כתיבת ספרי ילדים זאת יצירה עבורי", הוא אומר, "משהו שאני עושה בערבים ובסופי שבוע מתוך תשוקה אמיתית".

איך נולד הספר הזה?
"ההשראה הכי טובה תמיד מגיעה מהמשפחה. אבא שלי סיפר לי סיפורים על ילדותו באיראן. היה גם סרט איראני משנות ה-90 בשם 'הבלון הלבן' שנשאר איתי. העלילה מתרחשת בערב הנורוז, חג האביב הפרסי. בסרט, שני ילדים נשלחים לבצע שליחות לפני החג, הזמן דוחק, דברים משתבשים, אבל בסוף הכול מסתדר. חשבתי שזה מבנה מצוין לסיפור, ילדים במשימה, ספירה לאחור לחג, וקצת צרות בדרך.

איתן בסרי. "רבים עדיין לא יודעים שיש קהילות יהודיות שחיו באיראן אלפי שנים, וזו הזדמנות לשתף ולהנגיש את ההיסטוריה הזאת" (צילום: יוסף קלינקו)

"אבל מה שנתן לי את המוטיבציה הכי עמוקה היה פער שחוויתי כשגדלתי. היו לי הרבה ספרי ילדים יהודים נהדרים, אבל בכולם המשפחות היו אשכנזיות, בין אם במולדת הישנה או החדשה. לא היה שום ייצוג לילדות במשפחות יהודיות-פרסיות או בכלל ספרדיות ומזרחיות. כשנהייתי הורה, הפער הזה היה עדיין קיים, וזה הפריע לי. אז סוניה אמרה לי: 'למה שלא תנסה לכתוב משהו בעצמך?', וכך עשיתי".

הספר יוצא בישראל בתזמון 'מיוחד'. איך זה להיות יהודי פרסי בארה"ב בימים אלה?
"זה מורכב. אחרי 7 באוקטובר והעלייה באנטישמיות ובקולות האנטי-ישראליים, שאלות שבעבר היו תיאורטיות הפכו לקונקרטיות, שאלות לאן אנחנו שייכים, נאמנות ובית, על מה זה אומר להיות במקביל אמריקאי, יהודי ופרו-ישראלי.

"עבור יהודים פרסים יש שכבה נוספת. המדינה שממנה הגיעו משפחותינו עוינת את ישראל ואת היהודים כבר כמעט 50 שנה. אבל איראן של שנות החמישים וגם הרבה לפני כן, הייתה מקום שבו יהודים פרחו. יש קהילות יהודיות בפרס למעלה מ-2,000 שנה. התרבות הפרסית והיהודית קשורות זו בזו, ואני מאמין שיש עתיד משותף לשני העמים.

הרפתקה שמסתבכת עם סוף טוב (איור: רשין ח'ייריה, מתוך הספר 'מה קרה למצות?' של איתן בסרי)

"בהקשר הזה, ההוצאה של הספר בעברית, לקוראים ישראלים, משמעותית בעיניי. פרסים, ובמובן הרחב יותר מזרחים, הם חלק אינטגרלי בחברה הישראלית, ואני מקווה שהספר יביא לקוראים משהו מוכר, משהו שמשפחות בישראל יוכלו להגיד, 'כן זה שלנו, זה הסיפור שלנו'".

מה אתה מרגיש ביחס למצב באיראן בכלל?
"המצב הזה כואב, ואני חושב שהרבה יהודים פרסים חווים צער באופן מורכב. איראן כמו שההורים והסבים שלנו הכירו, מקום של תרבות עשירה וקהילה יהודית עתיקה, לא נגישה לנו היום. אבא שלי סיפר לנו סיפורים על החיים שם, כולל אנטישמיות שהיו לה צורות שונות, אבל הוא גם סיפר על קהילה חיה ותוססת שהייתה חלק ממרקם חיים שלם. אני רוצה את מה שגם רוב האזרחים בישראל רוצים, איראן חופשית מהמשטר הנוכחי, איראן שלא רוצחת את אזרחיה ומעלימה מתנגדי משטר, איראן שהיא לא מדינת טרור שלא מאיימת על ישראל, איראן שתוכל לממש את הפוטנציאל שלה כמדינה עם עבר מפואר ועתיד מבטיח".

מחכה לתגובות מישראל

הספר מלווה באיורים של רשין ח'ייריה, מאיירת ממוצא איראני. "המו"ל ואני מחפשים תמיד מאיירים יהודים שכבר מכירים עברית ומסורת יהודית, ועדיף כאלה עם חיבור אישי למקום שבו מתרחש הסיפור. רשין, במקור מאיראן, הביאה פרטים שלא הייתי יכול לדמיין בעצמי, הטקסטורות, האור, האווירה".

ספר קצת על תהליך הכתיבה.
"בדרך כלל אני מתחיל מכרטיסיות, רעיונות קטנים, שברים של מחשבות ואפשרויות. אני תולה אותן, מציג אותן לסוניה ורואה מה עובד. אחרי שיש לי רעיון, אני כותב טיוטה ראשונה שמגיעה בערך ל-2,000 מילים, ואז מתחיל תהליך הצמצום. ספרי תמונות הם בדרך כלל בין 1,000 ל-1,200 מילים, כך שיש הרבה ליטוש וזיקוק. הקולגות של אשתי הן גננות והן היו הקוראות הראשונות שלי, הן עזרו לי להבין מה עובד לילדים בני חמש".

לאיזה קהל יעד מדומיין כתבת?
"בעיקר ילדים בני חמש עד שמונה. אבל למעשה כתבתי לשתי קבוצות: הראשונה היא משפחות יהודיות פרסיות ובכלל ספרדיות ומזרחיות, שמעולם לא ראו את המנהגים שלהן מיוצגים בספרים. הרגע שבו ילד אומר 'היי, גם אנחנו עושים את זה!' הוא רגע עוצמתי מאוד.

"הקבוצה השנייה היא כל ילד יהודי שלא מכיר את המסורות האלה. ספרי ילדים מאוירים יכולים לעשות משהו שתמונות משפחתיות וספרי תפילה לא יכולים, וזה לפגוש ילדים בגובה העיניים, עם איורים צבעוניים, דמויות שמזדהים איתן ומקצב שמזמין אותם פנימה. רבים עדיין לא יודעים שיש קהילות יהודיות שחיו באיראן אלפי שנים, וזו הזדמנות לשתף ולהנגיש את ההיסטוריה הזאת".

הספר נבחר ב-2022 כבחירת חג האביב של איגוד הספריות היהודיות, וב-2023 נבחר על ידי הספרייה המקוונת לספרי ילדים יהודיים. "זה כבוד גדול ומשמעותי", אומר בסרי. "הספרייה PJ library מגיעה לעשרות אלפי משפחות יהודיות, כך שהכללת הספר בתוכנית הזו הביאה אותו לבתים שאולי לא היו נחשפים למסורות הללו בכלל".

ואיך התגובות?
"התגובות הכי משמעותיות הן לא ביקורות או פרסים אלא תמונות. קיבלתי המון תמונות של ילדים שקוראים את הספר שוב ושוב. וזה כל העניין מבחינתי. כשהורה אומר שהילד שלו מבקש את 'מה קרה למצות' כל ערב לפני השינה, זה הסיפוק האמיתי. כשאני מבקר בבתי ספר ומבקש מהילדים להתבונן היטב באיורים ולמצוא דברים שגם המשפחה שלהם עושה, החדר מתמלא אור. הרגע הזה שילד אומר 'היי, גם אנחנו עושים את זה!' אף פעם לא נמאס. ועכשיו, כשהספר זמין בישראל, אני מחכה בקוצר רוח לשמוע את התגובות ממשפחות שם. אני מקווה שהם יפנו אליי באינסטגרם (@etanb) או, יתייגו אותי בתמונה ויספרו לי אם הם אהבו את הספר".