במשפחת רחמים יש נוהל קבוע בהתרעה לפני אזעקה. "כשיש התרעה אני מבקש מכל בני הבית לרדת עם פיג'מות יפות", מספר האבא, הרב שמעון משה חי רחמים (39), מוהל ורב הקהילה בשכונת קריית שלום בדרום תל אביב, מתנדב במד"א, בארגון הצלה תל אביב ובזק"א. "אני עצמי לא יכול לישון עם פיג'מה, אלא עם בגדים שאני יכול לצאת איתם לזירה".

הוא ראה כל כך הרבה זירות, שאיתו אי אפשר להתווכח. "התרגלתי להיות כמו חייל ולהתארגן תוך 20 שניות. אני מוודא שאף אחד לא נשאר בבית, כמו איש זיהוי בזירה, יורדים למטה, ואני מכניס את המצטופפים למקלט".

מלבד שמעון מתגוררים בבית המשפחה אשתו נטלי, הבת הבכורה נעמי (17), שלמה (16), בניהו (15), ישראל (13), דוד (6) ויצחק הקטן, בן השנה וחצי. כשצריך הם יורדים מהקומה השלישית ורצים למקלט השכונתי, שנמצא כ-30 מטרים מהבית.

בשבת, כשהתחילה המערכה הנוכחית, רחמים היה בבית הכנסת. "היינו באמצע תפילת הנץ, והשער של המועדון שבתוכו המקלט לא היה פתוח. המשפחה התמגנה בחדר המדרגות עד שהגיעו מהעירייה לפתוח. התפילה בבית הכנסת התארכה מאוד, כי היינו צריכים להפסיק בגלל האזעקות, וגם כדי לגייס מניין".

הוא דואג שכולם ייכנסו למקלט, וירגישו בו בנוח. "אין פה סלקציה, כל הגוונים של בני האדם, פליטים, עובדים הודים, תושבים ותיקים, לצד בעלי חיים, כולם מתקבלים באווירה טובה. כרב הקהילה אני מרגיש אחריות גם לחיים של האנשים. אני מפציר בכולם להתמגן ולהיכנס למקלט. אם אני רואה משהו שדורש התערבות, אני מתערב. אם צריך לגשר ולייצר אחדות, זו אחריותי".

את סדר הפסח הם יערכו השנה במקלט עם כל מי שיבוא, עם שולחן ואוכל שיביאו מביתם. "אני אנחה את הסדר, וכל עדה יהיה לה המקום שלה. המקלט עצמו לא צריך הכשר מיוחד, ויש פה תורנות ניקיון שייסדנו".

הכי חשוב לרחמים שכולם יקפידו להתמגן. "יש מי שאומר שלכל טיל יש כתובת", אומר רחמים, "אבל מי שלא היה בזירה לא מבין את גודל החורבן וההרס שפצצה כזאת יכולה לייצר. ונשמרתם לנפשותיכם, זה אצלנו ערך".