במהלך המלחמה עם איראן יצאה משלחת קטנה מישראל לתחרות בשחיה שנערכה בשוויץ. בסיומו של מסע מאתגר זינקה השחיינית האולימפית אביב ברזלי לבריכה בשוויץ, העפילה לשלושה גמרים, זכתה במדליית הכסף במקצה ה-200 מטר גב והכי חשוב קבעה מחדש את הקריטריון לאליפות אירופה שתערך הקיץ בצרפת.

"תמיד כיף לתחרות, אבל עם המלחמה זה מקבל משמעות אחרת לגמרי. אין גאווה גדולה יותר מזה. כן, יש איומים ויש חששות – אנחנו מישראל, תמיד יהיה מישהו שלא יהיה מרוצה. אבל אני באה ועושה את הספורט שאני אוהבת למען האנשים בארץ, אלה שמקריבים את עצמם ואלה שיושבים בממ"ד או נהרסו להם החיים. אני מביאה את עצמי במאה אחוז, רוצה להיות הכי טובה, כדי להראות מי אנחנו ומה אנחנו ושאי אפשר לעצור אותנו".

בלי בריכה להתאמן ועם עיכובים בטיסה

התחרות בשוויץ סומנה על ידי איגוד השחייה כתחרות מטרה מרכזית לעונה. המצב המורכב בו נמצאת מדינת ישראל מאז פרוץ המלחמה בשביעה באוקטובר, משפיע על היכולת של משלחות ספורט ישראליות לצאת ולהתחרות במדינות רבות בעולם. התחרות במדינה כמו שוויץ הייתה הזדמנות חשובה לשחיינים הישראלים שמתאמנים בארץ לצאת ולקבוע את הזמן הנדרש בקריטריון לאליפות אירופה. ברזלי שמתמחה במשחה 200 מטר גב, כבר קבעה את התוצאה הנדרשת בשנה שעברה ורק הייתה צריכה לאשרר אותה, כלומר לא לקבוע מחדש את הקריטריון, אלא לקבוע תוצאה מאוד קרובה לקריטריון.

שבוע וחצי לפני התחרות החשובה, יצאו ארה"ב וישראל למבצע "שאגת הארי". הירי מאיראן גרם לכך שברזלי ושאר שחייני הנבחרת נאלצו להפסיק באופן מוחלט את אימוני המים ונדרשו למציאת פתרונות יצירתיים להמשיך בשגרת אימונים "אז כמובן שאין בריכה ואין איפה להתאמן אז זה הורס בעצם את כל ההכנה ואת כל התוכנית. ואת מגיעה לתחרות, אחרי שעבדת קשה על תוכנית A, אך אז צריך לעשות את ההתאמות ולהגיע עם תוכנית B. עשינו מה שיכולנו. אני עשיתי ריצות בחוץ, או תרגילים בבית, הכל כדי לשמור על תנועה ותזוזה. אבל אין ספק שבעצם זה שלא ראינו מים, ולא התאמנו, הרס את ההכנה לתחרות".

הכאוס לא הסתיים עם סגירת הבריכות. ממש שעות בודדות לפני הטיסה הישירה מישראל לג'נבה, היא בוטלה. הספורטאים היו אמורים לצאת יחד, אך חלקם שירתו במילואים ולא קיבלו אישור מהצבא לעזוב.

"הכל היה באי ודאות. אם בכלל תהיה טיסה, אם יהיה אישור לצאת" .המנהל המקצועי יעקב טומרקין הצליח ברגע האחרון לסדר טיסה חלופית ובסוף, טסו ארבעה שחיינים בלבד: ברזלי, מירון חרותי, תומר שוסטר ומיכאל לייטרובסקי.

"אני הייתי בדיוק באימון וקיבלנו הודעה על שיבוץ לטיסה חדש ללונדון ומשם לשוויץ, ואז רכבת בשוויץ, בכל מיני סיבוכים כאלה ואחרים הטיסה מלונדון הייתה מאוד גדולה, לכל אחד היתה שורה לעצמו".

במצבי קיצון בני אדם נמדדים בחוזק המנטלי שלהם. למרות כל האתגרים שבדרך, מסע לא פשוט והכנה לא אידיאלית, ברזלי הגיעה מפוקסת על המטרה והצליחה להעפיל לשלושה גמרים במשחי 50, 100 ו-200 מטר גב. "זאת המציאות שאנו חיים בה ואין לי איך לשנות אותה. אני בדיוק כמו כל בן אדם אחר, מנסה להתאים את עצמי למצב. לא נתתי לזה להשפיע עליי. עבדתי קשה בשביל הרגע הזה וידעתי שמשם זאת בעיקר עבודה מנטלית. אמרתי לעצמי, שמה שמחוץ לשליטה שלי, צריך להיות גם מחוץ למחשבות שלי. ידעתי שגם בלי האימונים, אני יכולה לעשות את התוצאה ולאשרר את הקריטריון לאליפות אירופה".

התחרות בלוזאן הייתה ברמה גבוה עם שחיינים מהטופ העולמי וארגון נוצץ כולל הצגה מרשימה של השחיינים במקצי הגמר. ברזלי סיימה במקומות התשיעי בגמרים ב-50 ו-100 מטר גב ובמקצה המרכזי שלה ה-200 מטר גב היא זכתה במדליית הכסף והשיגה את הכרטיס לאליפות אירופה. "התחרות הייתה ברמה גבוה והיה לי ממש כיף בתחרות. אני מרוצה שעמדתי במטרה שלי ב-200 מטר גב, ידעתי למה אני מסוגלת והרגשתי שסימנתי ווי, לא היה לי חשש שלא אצליח לעמוד בקריטריון".

ברזלי סיימה את התחרות עם טעם קצת חמוץ- מתוק. השיא האישי שלה הוא 2:09.63 דקות, אך בעקבות המחסור באימונים התוצאה אותה היא קבעה הייתה רק בגמר 2:12.46, 6 מאיות בלבד אחרי המנצחת לו-אן גואיטון מצרפת. "מצד אחד לקחתי מדליית כסף בתחרות ברמה יחסית גבוהה. מצד שני, הפסדתי למקום ראשון בשש מאיות השנייה, שזה כלום. אבל אני והמתחרות שלי לא נמצאות באותה סיטואציה. באתי ועשיתי את מה שיכולתי באותו רגע, עם התנאים שהיו לי. אז אני באמת שמחה שלפחות גם עם כל מה שקרה, הצלחתי איכשהו לתת מעצמי ולקחת את המדליה הזאת".

הדרך חזרה לארץ לא הייתה פשוטה יותר מהדרך לשם. המשלחת נסעה מלוזאן ברכבת לג'נבה,משם טיסה לאתונה, קונקשן של שבע שעות, ואז עוד טיסה לישראל. אך גם כאן הדרמה לא נגמרה, כאשר רבע שעה לפני הנחיתה בישראל, הטייס הכריז בקריזה: יש התרעת טילים, אין אישור לנחות "עשינו חצי שעה סיבובים באוויר עד שהיה אישור לנחות", ברזלי נזכרת. "חזרנו בארץ באחת עשרה בלילה, אחרי שיצאנו בשש וחצי בבוקר משוויץ".

בסיומה של התחרות חזרו חברי הסגל הבכיר להתאמן בבריכה, בניסיון להוציא את הטוב ביותר מהסיטואציה המורכבת במהלך המלחמה מול איראן "פעמים רבות במהלך האימון יש פתאום לנו התרעה, ואנחנו בדיוק כמו כולם יוצאים למרחב המוגן. שוהים שם עד שאפשר לצאת, ואז ברגע שהאירוע הסתיים חוזרים למים וממשיכים את האימון כרגיל. מצד אחד זה מוציא אותך מריכוז והמחשבות שלי עם המשפחה שלי וזה לגמרי מוציא את הפוש מהאימון. אך מצד שני אני מודע לכך שאני יכולה לצאת מהשגרה המורכבת הזאת, ללכת לאימון ולעשות את מה שאני הכי אוהבת".

עבור ברזלי, המטרה המרכזית השנה היא להמשיך להשתפר ולשבור את השיא האישי ב-200 מטר גב "אני עובדת צמוד עם מאמן כושר ותזונאי כדי להעלות את מסת השריר", היא מספרת, "אנחנו כבר רואים שיפור בשטח. תמיד הרגשתי שהטכניקה והאירובי נמצאים שם, אבל הכוח היה החוליה החסרה. השנה אני שמה על זה דגש מיוחד".

באשר לציפיות מאליפות אירופה הקיץ, היא נשארת ממוקדת בתהליך "השאיפה היא קודם כל לשפר את התוצאה. כבר הייתי בגמר אליפות אירופה וסיימתי במקום החמישי, כך שאני יודעת מה אני שווה. כמובן שכל דבר שהתוצאה הזאת תביא, זה יהיה כמובן מבורך".

"לא אני בחרתי בגב, אלא הגב בחר בי"

ברזלי בת ה-23 מאגודת מכבי חיפה כרמל גדלה ביישוב מצפה אביב במועצה האזורית משגב. היא אחת השחייניות הבכירות של ישראל, היא השתתפה באולימפיאדות טוקיו 2020 ופריז 2024. שחתה בשלושה אליפויות העולם וסיימה במקום החמישי בגמר 200 מטר גב באליפות אירופה בסרביה ב-2024.

היא מספרת שהיא הגיעה לבריכה כבר בגיל צעיר "בגיל כמה חודשים אימא שלי הייתה לוקחת אותי לבריכה ומלמדת אותי לצוף. לענף עצמו נכנסתי בכיתה א' , בכיתה ה' כבר עברתי לנבחרת של משגב והתחלתי להשתתף בתחרויות. ב-2018 עברתי למכבי חיפה".

ברזלי שחיינית גב, מספרת שהיא מרגישה שלא היא שבחרה את המקצה, "אני תמיד אומרת שלא אני בחרתי בגב, אלא הגב בחר בי. כשאת ילדה את מנסה לשחות הכול, והגב זה מה שהייתי הכי טובה בו באופן טבעי, ופשוט המשכתי להתעסק בזה. לאט לאט הבנתי שזה זה, שאני לא צריכה לחפש משהו אחר. כמובן באימונים עובדים על הכול. אבל הגב כמובן הוא הפייבוריט שלי. אז זה פשוט קרה".

בשנה שעברה היא חזרה לישראל אחרי ארבע שנים בהם למדה והתאמנה באוניברסיטת טקסס A&M . היום היא מתאמנת בווינגייט, כחלק מהסגל האולימפי "יש לנו מסגרת מעטפת מעולה. רופאה, פיזיותרפיסט, תזונאי, פסיכולוג. אני לא מרגישה שחסר לי שום דבר", היא אומרת. "זה בהחלט ממש ממש שונה מקולג' שהיה לי לימודים ואז אימון ואז לימודים ואז אימון ואז ישנים ואז כאילו ממש הכל צפוף והכל סוג של אותו דבר ועכשיו יש לי קצת יותר חופש בחירה וחופש תנועה ואני עושה אך ורק את הספורט שאני אוהבת אז אני ממש נהנית מהשגרה החדשה שלי".