פרופ’ אהרן שי, ממייסדי החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב ולשעבר ראש החוג להיסטוריה כללית, הלך לעולמו אתמול (חמישי) בגיל 84. שי כיהן כרקטור האוניברסיטה בשנים 2010–2015, ונחשב לאחד החוקרים הבולטים בישראל בתחום ההיסטוריה של סין המודרנית והאימפריאליזם המערבי.
בהודעת בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב נמסר כי "קהילת בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב אבלה על פטירתו של פרופ’ אהרן שי, ממייסדי החוג ללימודי מזרח אסיה ולשעבר ראש החוג להיסטוריה כללית. מחקריו, שהתפרסמו בעברית ובאנגלית, וחלקם אף בסינית, תרמו תרומה משמעותית להבנת מקומה של סין בהיסטוריה העולמית ולדיון האקדמי על יחסי מערב–סין בעבר ובהווה".
שי התמחה בחקר יחסי המעצמות המערביות עם סין, בעיקר בריטניה, החל ממלחמות האופיום במאה ה-19 ועד העת המודרנית. מחקריו התמקדו בהיבטים הכלכליים והפוליטיים של האימפריאליזם ובהשפעותיו ארוכות הטווח, ובחנו בין היתר את מידת הניצול הכלכלי של סין ואת תהליכי ההתאוששות וההתעצמות שלה במאה ה-20. עבודתו תרמה להבנה מעמיקה של מקומה של סין בזירה הבינלאומית ושל יחסי מערב–סין בעבר ובהווה.
במהלך הקריירה האקדמית שלו פרסם שי 11 ספרים ולמעלה מ-50 מאמרים בעברית, באנגלית ואף בסינית. בין מחקריו הבולטים סדרת ספרים באנגלית על יחסי בריטניה וסין במחצית הראשונה של המאה ה-20, וכן ספרים בעברית שעסקו בהתפתחותה ההיסטורית והפוליטית של סין. אחד מספריו אף ראה אור בסין, בהוצאת האקדמיה למדעים בבייג’ינג – הישג יוצא דופן לחוקר ישראלי בתחום.
שי נולד בשנת 1942 למשפחה ספרדית ירושלמית ששורשיה ביוון ובבלקן. את לימודיו האקדמיים החל באוניברסיטה העברית בירושלים, שם השלים תואר ראשון ושני בהיסטוריה כללית ופילוסופיה, ולאחר מכן המשיך ללימודי דוקטורט באוניברסיטת אוקספורד. עבודת הדוקטורט שלו עסקה ביחסי בריטניה–סין בשנות ה-30 של המאה ה-20 ובמדיניות הפייסנות של המעצמות כלפי יפן.
לצד פעילותו באוניברסיטת תל אביב, שימש שי חבר המועצה להשכלה גבוהה, וכן כמרצה וכדיקן אקדמי במכללה לחינוך על שם דוד ילין בירושלים, שם היה גם חבר הנהלה. בנוסף, הופיע תדיר בתקשורת כפרשן לענייני סין וייעץ לחברות ישראליות שפעלו בשוק הסיני. מעבר לפעילותו המחקרית, כתב שי גם יצירות פרוזה, בהן רומנים היסטוריים שעסקו בראשית המדינה ושילבו בין היסטוריה לספרות.
