אפליקציה חדשה מסייעת לניצולי שואה להיזכר ולהאזין לשירים מהילדות שלהם. בממשק קל לתפעול, המשתמש מכניס את המדינה בה נולד והשנים הרלוונטיות, והאפליקציה מאתרת שירים שסביר שיכיר, ומשמיעה אותם דרך יוטיוב.

האפליקציה, 'זיכרונות מוזיקליים', נוצרה על ידי טל אנגרט, תרפיסט במוזיקה, ותום ווליניץ, יזם ומפתח תוכנה, בשיתוף עמותת 'עמדא', שמסייעת למשפחות של חולי דמנציה ואלצהיימר במהלך ההתמודדות האישית והמשפחתית שלהם.

אנגרט, תרפיסט במוזיקה של ניצולי שואה בעמותת "עמך", חוקר ומפתח טכנולוגיות בתחום של בריאות הנפש בנה את האפליקציה יחד עם חבר ילדות שלו, תום ווליניץ. זו לא האפליקציה החברתית הראשונה שלו, בעבר הוא יצר את 'הגזלייטר' – כלי מבוסס AI לזיהוי ומניעת גזלייטינג במערכות יחסים, ואת HarmonicBrain, טכנולוגיה שמגבירה את הריכוז בפודקאסטים, מדיטציות מוקלטות וספרים קוליים על ידי תנועה איטית ועדינה של הסאונד.

"אחת הפרקטיקטות בטיפול במוזיקה זה למצוא שירים שהמטופל אהב כשהיה ילד, נער. פה אנחנו מחפשים שירים שאהבו לפני השואה", מסביר אנגרט את הרעיון, "על פניו אין להם תקליטים, הם לא זוכרים איך קוראים לשירים שהם אהבו לפני השואה".

מפתחי האפליקציה "זיכרונות מוזיקליים", המטפל טל אנגרט (מימין) ויזם ומפתח התוכנה תום ווליניץ (צילום: אלבום פרטי)

איך נולד הרעיון לבנות אפליקציה כזו?
"ביקשתי מהצ'אט (צ'אט ג'יפיטי) שימצא שירים שהכי סביר שמישהו מבודפשט בשנת 1936 יכיר. כשהשמעתי את השירים למטופלים זה היה מדהים, כי הם זכרו וסיפרו זיכרונות. ואז לקחנו את זה צעד אחד קדימה והקמנו אפליקציה. האפליקציה עצמה מאוד פשוטה – אתה כותב איפה חיית בילדות, באיזה שנה נולדת ובאיזה שפה הייתה המוזיקה ששמעת וזה מוצא לך שירים שסביר שתכיר עם קישור ליוטיוב".

"לחזור לשירי ילדות מחזק את מבנה הנפש"

האפליקציה מבוססת על מודל השפה של גוגל, ג'מיני. "באופן עצמאי ג'מיני לא הצליח לקלוע בשירים, אז אני צמצמתי לשירים שהכי סביר שיכירו, כחלק מהניסיון שלי כתרפיסט במוזיקה. נתתי לו הגדרות, שירים שהיו שרים בטקסים, שירי חגים, שירי ילדות, שירים שהיו בסרטים באותה תקופה, ואז זה מצא שירים".

אנגרט מסביר שהאפליקציה ממש פשוטה לתפעול בגלל קהל היעד שלה – ניצולי שואה מבוגרים. "אפשר לבחור שירים מתקופת הילדות, הנעורים, או מאיזה גיל שאתה רוצה שזה יהיה. עשינו את זה בכוונה כמה שיותר פשוט, כדי שכמה שיותר אנשים יוכלו להשתמש בזה. תרגמנו אותה ל-17 שפות, ביניהן שפות כמו פיליפינית והינדית כדי שמטפלים יוכלו להשתמש בה עבור המטופלים שלהם".

בסרטון: "יום ראשון העצוב" – שיר מהונגריה של שנות ה-30

איך לשמוע שיר מהילדות משפיע על ניצולי שואה?
"אנשים מתחברים לרגשות מאוד חזקים שהיו להם בילדות, לפני הטראומה, זה מחבר אותם לרגשות מאוד שמחים, טובים. זה מעורר משהו בזהות שלהם. השואה זה אירוע שפירק את הזהות של האנשים, והזהות שלהם לא חזרה, כי הם לא חזרו לתרבות, למקום שהם היו בו לפני. לחזור לשירי ילדות מחזק את מבנה הנפש.

"יש אנשים שיש להם דמנציה, וזה מדהים כי הם זוכרים שירים שלמים, זה יוצר התרגשות ושמחה. בנוסף, זה מחבר בין האדם שמשמיע לאדם ששומע. הרבה פעמים מי ששומע מספר סיפורים על השיר – איפה שמעתי, מה הרגשתי וכו'. מישהו אמר לי שהכנסתי אותו למכונת זמן".

בסרטון: "סיגריות" – שיר ביידיש מ-1932

תרפיה במוזיקה היא פסיכותרפיה שהמוזיקה היא עוד שפה בה. מתבטאים דרך מנגינה או בחירה של שיר או שירה משותפת. "כשניצולי שואה שומעים שירים שהם אהבו כילדים, בגלל שזה היה כל כך מזמן והם לא זוכרים איזה שירים הם אהבו, זה יוצר אצלם תגובות מאוד משמעותיות. בגלל זה האפליקציה חשובה, כי היא מזכירה להם את השירים שהם שמעו ואהבו בתור ילדים".

מסתבר ששירים משנות ה-30 וגם לפני קיימים ביוטיוב. לדברי אנגרט, "כמו שיש 'זמרשת' בישראל, יש בפולין שירים מפעם שעלו ליוטיוב. כמעט בכל מפגש אני מציע לאדם לשמוע שיר. אחנו מחפשים שירים באפליקציה ומדברים מתוך השירים על העבר וההווה, שרים ביחד, לפעמים רוקדים ביחד. גם הקולגות שלי משתמשים בזה".

כוחה של שפת האם

לדברי אנגרט, "יש עניין נוסף עם ניצולי שואה, שאנחנו רוצים להשמיע להם מוזיקה בשפת האם, כי זה מגיע לאזורים במוח ששירים בשפות אחרות לא מגיעים אליהם. יש המון מחקרים שמוזיקה מגיל הילדות והנעורים מעוררת רגשות טובים. ויש משהו במוזיקה מהילדות שמעירה משהו שהמוזיקה מהנעורים לא".

בסרטון: "טנגו מילנגה" – שיר מפולין של שנות ה-30

בגלל שניתן להגדיר באפליקציה שנים, ניתן להשתמש בה עבור אנשים שהם לא רק ניצולי שואה, למשל ילדים של ניצולי שואה שירצו לשמוע שירי ערש שהוריהם שרו להם, או אנשים צעירים יותר. "בתקופה של המלחמה עכשיו", מספר אנגרט, "אחרי אזעקות בלילה כשהייתי חוזר מהמקלט, הייתי מפעיל ושומע את המומינים, 'זה רק ספורט' וג'סיקה".