"אין מספיק מענים לאנשים עם מוגבלות ולקשישים בלי מיגון – אנחנו מתריעים על זה הרבה זמן, ניסינו מעל לכל במה", אומרת ל'דבר' עו"ס רבקה ליאון זדה, רכזת מדיניות חברתית באיגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. "אין היערכות, והמדיניות לא מחייבת להפעיל את המענים שיש. אי אפשר לחכות למחר, משרד האוצר צריך להכניס את היד עמוק לכיס. יש תוכניות במגירה, כמו יחידות פנויות בדיור של משרד הרווחה, יחידות פנויות של הדיור הציבורי, ויש את המלונות ובתי האירוח. חלק מהתוכניות האלו לשעת חירום לא מופעלות בגלל תקציב".

מבין כמעט 8,000 נפגעי 'שאגת הארי', רבים הם זקנים. לפחות שלושה מתוך 26 האזרחים שנהרגו במלחמה האחרונה לא הספיקו להתמגן בשל קשיי התניידות, ונהרגו מפגיעה ישירה של טיל איראני. הפתרונות שהצליחה המדינה להעמיד לטובת אזרחיה שאין להם מיגון מספק בבית הם מועטים. לקשישים הציע משרד הרווחה פתרון בדמות 'מקלט לילה' ועבור אנשים עם מוגבלות התאפשרו פינויים למרחבים בטוחים, אך רבים נותרו חשופים לחלוטין.

כבר אחרי הסבב השני מול איראן שנמשך 12 ימים, מה שקרוי 'עם כלביא', באיגוד העו"ס הבינו שיש צורך עצום שלא מקבל מענה. "מי שעני יותר, מי שמוגבל יותר ומי שקשיש יותר, מת יותר", אמרה ביוני האחרון יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים עו"ס ענבל חרמוני בוועדת הרווחה של הכנסת. "הייתה פה היערכות לתקיפה, יש מצב חירום תמידי. זה לא הגיוני שאנחנו מוותרים מראש על אוכלוסייה בגלל הגיל ובגלל מוגבלות".

"הנושא של מיגון אנשים עם מוגבלות וקשישים לא חדש לאף אחד", אומרת ליאון זדה. "מי שחי בלי ממ"ד בבית יש לו קושי, וגם אם יש לו מקלט בבניין, הוא לא תמיד יכול להספיק בזמן. המדינה לא נערכת מספיק והמדיניות עצמה לא מחייבת את הרשויות לספק מענה. גם הפתרונות שהוצעו, כמו 'מקלט לילה', מיטות אחד ליד השני, זה לא משהו מכבד, ולא מאפשר שהייה לאורך זמן. הרבה אנשים שהבינו שהמענה לא יהיה מכבד – החליטו להישאר בבית, מופקרים לגורלם".

ליאון זדה מדגישה את הבעייתיות הגדולה בפתרונות שמגיעים מהעולם העסקי, כמו זה שהציע בנק לאומי, שמימן 1,000 חדרי מלון לטובת אזרחים מעל גיל 80 ללא מיגון בבית. "כשגורמים פרטיים עושים את זה, ההיגיון הוא שמי שהתקשר ראשון, זכה, ומי שלא לא. זה מחליש יותר את החלשים. למדינה יש את היכולת לעשות את התיעדוף בצורה הכי חכמה והגיונית".

רבקה ליאון זדה. "יש תוכניות מגירה שלא מופעלות בגלל תקציב" (צילום: באדיבות איגוד העו"ס)

לעומת חוסר המוכנות של מערכת החינוך למלחמה, שהפכה לנושא מרכזי בשיח הציבורי ובדרישות מצד גופים שונים – לא היה מאבק דומה על מצב מערכת הרווחה, ועל חייהם של קשישים ובעלי מוגבלות. באיגוד העו"סים מורדים בכך.

"אנשים עם מוגבלות וקשישים זה החצר האחורית, כי זה לא פוגע במשק באופן מובהק", אומרת ליאון זדה, "אבל ברגע שהמדינה בוחרת לצאת למלחמה, החוזה הבסיסי זה בינה ובין האזרחים הוא ההגנה עליהם, ובעיקר בעורף". היא מוחה על הפרת החוזה הזה: "אין לנו שר רווחה ושר בריאות במשרה מלאה, אז איך אפשר לשים משהו בראש סדר העדיפויות כשאין מי שידפוק על השולחן ויקצה את המשאבים?"