תיק ישן, ובו רישומים נדירים ממחנה ריכוז בגרמניה מתקופת מלחמת העולם השנייה, נמצא כחמישה עשורים לאחר מכן בארון במהלך שיפוץ שגרתי של בית בניו יורק. הרישומים מוצגים כעת בתערוכה ב'מרכז לשואה, רצח עם וחינוך בין-דתי' (HGI) באוניברסיטת מנהטן.
סיפורה של התערוכה Lost Voices of the Holocaust: The Art of Marcel Roux מתחיל ב-1993, כשבני הזוג קנת והלן אורסה רכשו בית במחוז ווסטצ'סטר שבמדינת ניו יורק מרות אפשטיין, אלמנתו של ויליאם אפשטיין, ששירת כרופא צבאי במלחמת העולם השנייה ונפטר ב-1990.
הזוג אורסה התחיל בשיפוץ הבית אך כשניקו את הארון, הם מצאו להפתעתם תיק שהיה ככל הנראה שייך לאפשטיין מימי המלחמה. על התיק היתה סרט דביק ועליו רשומות המילים: "קפטן אפשטיין – בבקשה להחזיר לבית החולים שדה מספר 20". התיק נותר מאחור לאחר שרות אפשטיין עזבה את הבית לאחר מכירתו. כשהזוג אורסה שאלו אותה אם היא רוצה אותו בחזרה – הם נענו בשלילה.
בתיק התגלו 20 רישומים מזעזעים – איש במדי אסיר מוכה באכזריות, גופות של אסירים רזים כשלדים, אסירי עומדים בתור לאוכל ועוד. בנוסף, היו בתיק כמה גלויות וצילומים של חופים, בניינים ומטוסי קרב אמריקאיים, לצד שני פתקים בכתב יד שנועדו לאפשטיין וכמה גזרי עיתונים. על הרישומים היה חתום משפט בצרפתית "לחברי, קפטן אפשטיין".
חברים ב"רזיסטנס"
הרישומים הם פרי יצירתו של אסיר ששרד: חבר במחתרת הצרפתית בשם מרסל רו (Roux). זהותו התגלתה לאחר שהזוג אורסה שלחו מייל ובו צילומים של הרישומים לגורם רשמי בארכיון אמנות השואה במחלקת המוזיאונים של 'יד ושם'. אותו גורם זיהה כי מדובר בעבודתו של רו, שהוחזק במחנה לנגנשטיין-צוויברגה (Langenstein-Zwieberge) לאחר שחרורו על ידי הצבא האמריקאי.
רו נולד במאי 1904 למשפחה פרוטסטנטית בעיר ארל בצרפת. הוא ואישתו הראשונה, מארי לואיז לז'ה רו, היו חברים במחתרת הצרפתית, ה"רזיסטנס". מארי לואיז נעצרה וגורשה למחנה הריכוז ראוונסבריק (Ravensbrück), שבו מתה ב-1944.
ראוונסבריק היה מחנה שבו נכלאו כ-130,000 נשים מאירופה, ביניהן יהודיות רבות, שסבלו מעבודות כפייה, ניסויים רפואיים והוצאות להורג.
על פי המאמר שמלווה את התערוכה, רו עצמו שהה שלוש שנים במחנה זקסנהאוזן לפני שהועבר לבוכנוולד בתחילת 1945 ומשם ללנגנשטיין-צוויברגה. הוא היה בן 41 כשהסתיימה המלחמה.
מחנה לנגנשטיין-צוויברגה היה מחנה ריכוז נאצי ותת-מחנה של בוכנוולד, שפעל באפריל 1944 עד אפריל 1945 ליד האלברשטאדט בגרמניה. המחנה נודע בתנאי עבודה וענישה קשים, עם אחוז תמותה גבוה מאוד.
"הסיפור של החיים במחנה"
הזוג אורסה החליט להעניק את הרישומים לאוניברסיטת מנהטן שבה למד בצעירותו הבעל קנת. "במהלך השנים, הראנו אותם לאנשים שונים שבאו אלינו. רבים מהם לא הצליחו לסיים לראות את כולם", אמרה הלן אורסה לרשת CBS.
"הרישומים של רו הם הסיפור של החיים במחנה, וניתנו במתנה לקפטן אפשטיין", אמרה פרופסור מהנאז אפרידי, מנהלת המרכז לשואה, רצח עם וחינוך בין-דתי והאחראית על לימודי דתות באוניברסיטת מנהטן, ל'ניו יורק טיימס'. אפרידי היא המוסלמית הראשונה בהיסטוריה שעומדת בראש מרכז שואה כלשהו בעולם.
לדבריה, "הוא רצה להעביר באמצעות ייצוג ויזואלי את מה שקרה לו. הדבר המדהים הוא שרו הספיק לרשום את הרישומים האלה מאוד מהר".
"רו לא היה אמן מקצועי במובן הקונבנציונלי", נכתב במאמר המלווה את התערוכה. "היצירה האמנותית שלו הייתה מוגבלת, אישית ומעוצבת על ידי התנאים של כליאתו". עם זאת, האמנית, אוצרת האמנות והכותבת מרשה ירמן מניו יורק, ציינה בכתבתה על התערוכה כי ברישומי המחנה, רו היה רשום דווקא כ"אמן" או "צייר" (kunstmaler).
אפרידי מצביעה על תעלומה נוספת: "רו השתמש בעפרונות צבעוניים, ובמה שנקרא היום 'דפי שורות'. מאיפה השיג את הנייר ואת העפרונות?"
