הפעלתם של הנתיבים המהירים בצפון כביש 20 החלה השבוע ונפתח החניון הענק בשפיים, לאחר חודש וחצי של עיכובים בגלל המלחמה. בשלב זה, הנתיבים אינם פתוחים לרכבים פרטיים (גם לא 3+), אלא לתחבורה ציבורית בלבד.

במקום זה, הנתיבים מציעים לנהג הרכב הפרטי עסקה אחרת: החנה את הרכב בחינם בחניון ליד שפיים, ועלה על שאטל חינמי לתל אביב, שעוקף את הפקקים. האוטובוסים נוחים ומהירים, אבל ההגעה לא פשוטה. בדיקת 'דבר': כמה זה כדאי, ומה חשוב לדעת?

ניווט והגעה: 'מתחם התחבורה שפיים' בווייז

על אף שבעיתונות ובפרסומים של משרד התחבורה החניון מופיע פעמים רבות כ"חניון שפיים" או "חניון הנתיבים המהירים", חניון שפיים אינו קיים, והשם "חניון הנתיב המהיר" שייך לתאומו הדרומי של החניון בשפיים, סמוך לראשון לציון, שצפוי להיפתח במחציתה השנייה של 2026.

לכן, כדי להימנע מבלבול, יש  לכתוב 'מתחם התחבורה שפיים'. חשוב לציין גם שאפליקציית ווייז, לפחות מכיוון צפון, ככל הנראה אינה מעודכנת עדיין בכניסות למתחם, ולכן תביא את הנוסעים ממש לצומת הצמוד, אך לא תורה על הפנייה. למרבה המזל, החניון יחסית בולט. הנסיעה אליו ככלל פשוטה ומהירה יחסית, בצמוד לכביש 2.

כניסה וחנייה: אין שילוט שמורה לדלג על הקומות הראשונות

בנקודת הכניסה הדברים מסתבכים. החניון הוא בן 4 קומות, ולכל אחת מהן כניסה משלה, מ-0 (הסמוכה ביותר לצומת, והנמוכה ביותר) ועד 3.

אלא שלחונה הלא מנוסה זה לא בדיוק ברור: חלק מקומות החניון סגורות בשער סורגים, אחרות רק במחסום מוט. חונה שיתקרב לשער הסורגים בשתי הקומות הראשונות יתאכזב: השער לא יתרומם, גם כשהרמזור הסמוך יהפוך ירוק. מסתבר שבשלב זה קומות 0 ו-1 עוד סגורות, ללא שילוט – ולא ברור איך הנהגים אמורים לדעת. חלק מהחונים נאלצים בעקבות זאת לעשות נסיעה מסוכנת לאחור כדי לחזור להמשיך לקומות הבאות.

סיכום: מבוצע לא טוב, ועלול לגרום לא רק לבזבוז זמן אלא גם לסכנה ממשית לנהגים. 4/10.

חנייה והתמצאות: צבעוני וקומפקטי

בכניסה לקומה 2 מקבלים תחושה אחרת, ולנהג מחכה סדרן וכניסה נוחה ומהירה. החניון נעים, מאוורר ומואר יחסית, ויש חנייה בשפע. ייתכן שהשפע יפחת עם העלייה בפופולריות שלו, אך עם זאת, יש בחניון עוד שתי קומות שאינן פתוחות עדיין, ויספקו מקומות חניה כשיגבר הביקוש.

ההתמצאות פשוטה מאוד: החניות ממוספרות, החניונים מסומנים לפי קומה וצבע, ואפילו מבהירים לנוסע איפה הצפון והדרום. גם העלייה לקומות הבאות פשוטה: המבנה הריבועי הפשוט של החניון מבהיר יחסית בקלות גם למי שחדש היכן מגיעים למעלית שתיקח את הנוסע אל הרציפים. הרציפים נמצאים בקומה 3, הגבוהה ביותר. יש גם מדרגות נעות עם נוף, וגם מעין חצר מוארת עם מקומות ישיבה. הכל מונגש כהלכה לאנשים עם מוגבלויות.

לבעלי רכבים חשמליים: יש בחניון גם מספר רב של עמדות טעינה לרכבים חשמליים, אולם הטעינה שלהן מבוצעת, באופן לא אינטואיטיבי, דרך עמדה שנמצאת ליד המעליות ולא ליד המכוניות, מה שעלול להיות מבלבל למבקרים חדשים. כמו כן, לפחות בשלב זה, נראה שרובן אינן פעילות.

סיכום: אלא אם מדובר בבעלי רכבים חשמליים, החניון נותן חוויה נעימה בהרבה מהחניון הממוצע. יש הרבה חנייה, וקשה ללכת בו לאיבוד. 8/10.

הרציפים: קל להתמצא, קשה לשתות מים

הרציפים עצמם הם אזור נעים, עם נוף יפה ואווירה שקטה בהרבה ממה שניתן לצפות ממתחם תחבורה, בשל האוטובוסים החשמליים. בעיקרון, אמור הנוסע לשהות בהם זמן מוגבל בלבד: השאטלים אמורים להגיע פעם ב-5 דקות בשעות השיא, ופעם ב-15 דקות בשאר הזמן.

ההתמצאות ברציפים קלה יחסית: בצד אחד שלהם מתבצעת הורדה בלבד, ובצד השני איסוף. ברציפי האיסוף 1-5 פרוסים הקווים, מספרי 811 עד 815 בהתאמה, ולכל אחד מהם עמדה עם מפה משלו. בכניסה מוצב מקרא של מספרי הקווים ויעדיהם, וגם סדרן אדיב של החברה עם דוכן הסברים. אילו הייתה מחולקת מפה של כלל הקווים זה היה עשוי לעזור.

הרציפים מרווחים, מקורים ומוצלים, ויש בהם ספסלי עץ מעוצבים, אך ללא משענת. בנוסף, היעדר מוחלט של קולרים למי שתייה ושקעים לטעינת טלפונים פוגע בחוויית הנוסע, וגורם לתחושה שלא חשבו עליו עד הסוף.

סיכום: פשוט להתמצאות ומעוצב באסתטיות, אבל המחסור בצרכים פשוטים, כמו משענת, מים או טעינה, מפריע לנוחות. 7/10.

בין לבין: יש שירותים, יש קפה, אין איפה לשבת.

ואם כבר צרכים בסיסיים, אולי אחד הדברים החשובים ביותר. בכל אחת מהקומות של החניון ישנם תאי שירותים לשני המינים, וגם לאנשים עם מוגבלויות. השירותים נקיים יחסית, בכמויות ומיקומים טובים. למרבה הצער, זה המקום היחיד שאינו מרווח ויפה כמו יתר החניון, אלא צפוף, וצבוע בגסות. חבל, אבל העיקר שיש מספיק.

צורך בסיסי נוסף הוא כמובן כוס קפה. במרכז הרציפים, במקום נוח מאוד, ממוקם דוכן קטן ונעים לעין של ארומה. הדוכן נגיש, אם כי אין לדעת איך יראה בעת עומס. המחירים רגילים לחלוטין: 10 שקלים לאספרסו, 14/16 לקפוצ'ינו, והשירות מהיר יחסית. הטעם בסדר גמור.

החיסרון היחיד למי שנמצא בין קווים, מלבד המחסור במים ובשקעים, הוא שאין במתחם מקום שבו ניתן לשבת ולהמתין במזגן. הגיוני, משום שרוב הנוסעים אמורים רק לעבור כאן, ובכל זאת, הצורך בוודאי יעלה. על פי התוכניות, נראה שאמור להיות מוקם כאן מתחם מסחרי קטן, מה שבהחלט יוסיף לחוויה.

סיכום: הקפה נחמד, ויש הרבה תאי שירותים, שזה הכי חשוב. מתחם ישיבה יוסיף, אבל חשובים עוד יותר מים לשתייה. 7/10.

חווית הנסיעה: אין וויי-פיי, יש מקום לרגליים

ההמתנה קצרה, והשאטלים אכן מגיעים לפני הזמן, ויוצאים בדיוק בשעה היעודה. רוב השאטלים כמעט ריקים בשלב זה, גם בשיא היום, אבל מספר הנוסעים עוד אמור, בתקווה, לעלות.

הישיבה נוחה מאוד, עם כסאות עור נוחים, וכמובן, גאוותם הגדולה של מעצבי השאטל: מקום רב מאוד לרגליים, שאכן מסוגל להכיל בקלות גם רגליים של כתבי 'דבר' ארוכים במיוחד.

השאטלים חשמליים, ולכן אינם רועשים יחסית. ככלל, התחושה היא שמדובר בחוויית נסיעה באוטובוס, לא רכבת, אבל אוטובוס נעים יחסית. כמקובל באוטובוסים, מעל כל זוג מושבים יש כניסת USB להטענה, ולצידה גם כניסה לטייפ סי. הטעינה בקצב סביר בהחלט. האינטרנט לעומת זאת, מאכזב: מארגני השאטלים הכריזו שיהיה ווי-פיי איכותי בשאטלים, כמו באוטובוסים של פעם. בפועל, לא הצלחנו להתחבר לווי-פיי החינמי.

סיכום: מאכזב שהווייפיי לא עובד בלי סיבה טובה, אבל חוץ מזה חוויה נוחה בהחלט. 7/10.

זמנים: מהיר יותר, אבל לא מהיר מספיק. ואיפה התחנה לנסיעה חזור?

מהירות הנסיעה היא אולי החלק המספק מכולם. השאטל נוסע בנתיב המהיר בקצב נוח, ומשאיר משמאלו עוד ועוד מכוניות מאחור. לכל שאטל 3-5 תחנות, והוא אכן מגיע אליהן במהירות יחסית: בקו 814, אולי הארוך מכולם, הוא מגיע לתחנה הראשונה בדרך השלום בתוך כ-21 דקות, ולתחנה האחרונה בלה-גווארדיה בתוך 32 דקות.

בנקודה זו השאטל מסתובב, וחוזר בחזרה דרך איילון. כאן מגיע החלק הפקוק יחסית של הנסיעה, עיכוב של כ-3 דקות בגלל שהנתיב המהיר באזור אינו פתוח. עם זאת, האוטובוס שב לנתיבים המהירים באזור דרך השלום, ומכאן הנסיעה המהירה מביאה אותו בחזרה אל החניון, תוך כ-16 דקות. כלומר, גם אם נוסע עלה על הנסיעה חזור לחניון בתחנה הראשונה, הוא יגיע לחניון, בתאוריה, תוך 27 דקות.

"הבעיה היא שקשה למצוא את התחנות", מספרת אורין כהן, בת 25, שיורדת עם אימה, ענת, מאחד השאטלים בחזרה למתחם. "פספסנו ככה איזה שלושה קווים. גם הנסיעה חזור מאוד ארוכה אם אתה עולה בתחנה הראשונה". ענת, בת 49 מאור עקיבא, צוחקת. "זה לא מעט נסיעה ביחס לכמה שזה חוסך, יוצא איזה שעה הלוך חזור".

סיכום: העמידה בזמנים טובה והנסיעה מהירה יחסית, לפחות כרגע. עם זאת, לפחות בקווים הארוכים, הנסיעה בתוך תל אביב אכן לוקחת הרבה מהזמן. 7/10.

אז האם זה כדאי?

בסופו של דבר, לצד כל מיני פספוסים קטנים, החניון מספק אווירה נוחה יחסית, אין ספק, והשאטלים נעימים בהחלט. לא בטוח שזה מספיק.

"הייתה חוויה נחמדה", אומרת ענת, "אבל אני לא חושבת שאחזור לכאן". אורין מהנהנת ומוסיפה: "לי זה לא מספיק משתלם. אני חושבת שלאבא שלי, שנוסע כל יום לאזור, זה יכול אולי להתאים".

בסופו של דבר, החיסכון הוא קטן יחסית: בין 25 ל-35 דקות לכיוון זה מהיר יותר מאשר בפקקים, ועדיין לא מהיר בהרבה. על פי וויז, הנסיעה מאזור הרצליה ללה-גווארדיה נעה בשעות השיא בין 47 ל-57 דקות בהלוך, ומעט פחות בחזור. כלומר, הנסיעה בשאטלים חוסכת ברוטו בין 15 ל-30 דקות לכיוון.

זה לא מעט, אבל גם אם מניחים שהחנייה לא לוקחת הרבה זמן, ושהנוסע יודע למצוא את הקו שלו במהירות, המעבר בחניון והזמן שבו הנוסע מחכה לקו לוקחים זמן גם הם ומקטינים את הנטו לכ-10–20 דקות לכיוון.

בשורה התחתונה, החניון לא חוסך לרוב האנשים כמויות גדולות של זמן, אבל כן חוסך התעסקות בפקקים והחנייה בגוש דן. במובן הזה, יש לו פוטנציאל גדול עבור האנשים שמעוניינים בנוחות: עצירה לשירותים, הפסקה מהנהיגה, קפה, זמן בטלפון ושקט נפשי. הוא גם חוסך לא מעט כסף על דלק וחנייה.

בתחום הזה, לחניון יש דווקא עוד הרבה מה לשפר: שירותים טובים יותר, עמדות מים וטעינה, יכולים להפוך את החוויה הזו לטובה ומזמינה יותר, מבלי לשנות מהיסוד את התשתית התחבורתית. שילוט טוב יותר בכניסה הוא בגדר חובה, ויחסוך זמן יקר ותחושת כאוס עבור הנהגים.

ציון סופי: 6.5/10. בסך הכל מדובר בחוויה נעימה יחסית, שיכולה לחסוך מעט זמן בדרכים. חוסר הבהירות בכניסה הוא מסוכן, והמחסור בתשומת לב לחלק מהצרכים הקטנים של הנוסע, וכן הבעיה בטעינה החשמלית, פוגעים ביתרון העיקרי, אבל ניתנים לתיקון יחסית בקלות. מומלץ למי שבכל מקרה נוסעים ברכב פרטי בכביש 2, ומעדיפים פחות לחץ ופחות כסף, אך אין סיבה לצאת במיוחד ממסלול הנסיעה בשביל החוויה.