שדרן הרדיו, השחקן והפזמונאי משה טימור, מהקולות המוכרים של הרדיו בישראל, הלך הלילה (בין חמישי לשישי) לעולמו, בגיל 90. טימור הצטרף לקול ישראל ב-1957, לאחר שירות צבאי בלהקת פיקוד מרכז. במשך 64 שנים הוא הגיש וערך תכניות רבות בהן "בחצי היום", "במקצב יוצר", "כל צבעי הרשת", "טלרדיו", "משחקי לילה" (עם זאב ענר), "מחפשים את המטמון" (עם זאב ענר וגבי ינון) והתוכנית הסאטירית "לצון נופל על לצון".
גם לאחר פרישתו הרשמית מהרדיו, המשיך להגיש בכל יום שישי ברשת ב' את התוכנית "שישי אישי" מחצות ועד שלוש לפנות בוקר, עד 2021. הוא השתתף כקריין בתכניות טלוויזיה רבות בהן "זה הסוד שלי", "שחק אותה", "צא מזה", "תשע בריבוע" ועוד. כמו כן השתתף בתוכנית הטלוויזיה החינוכית "קשר משפחתי", ובקטעי קריינות בתוכניות "בלי סודות" ו"בסוד העניינים".
במקביל לפעילותו בטלוויזיה וברדיו השתתף טימור במספר סרטי מתיחות של יהודה ברקן, בהם "ניפגש בחוף", "גברת תפתחי זה אני", "חייך אכלת אותה" ועוד, וכן בסרטים "חמש חמש", "הגלולה" ו"הגמל המעופף". ב-1991 זכה בפרס זיו פרס זיו מטעם צדק-מדות-מוסר, לעיתונאים שהיטיבו לתאר את החיוב במציאות החיים בישראל, וב-2022 זכה בפרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים תל אביב. עד מותו כיהן כסגן יו"ר אגודת העיתונאים תל אביב.
העיתונאי יואל רפל, שהיה מחבריו הקרובים, כתב לזכרו: "האיש החי ביותר נפטר הלילה בן (כמעט) 90. אני עדיין לא מעכל , לא מצליח להבין. מרבית שנות חיי הכרתי את מושיק, האחד והיחיד. הייתה בינינו רעות חזקה וקרובה. כאשר הגעתי לקול ישראל הוא היה מהראשונים שעבדתי איתם, ותמיד הייתה בו אותה הלבביות, שמחת החיים , המקצועיות, הפתיחות, הסובלנות, הנשמה הטובה שמעולם ולעולם לא הוציא מפיו את המילה ׳לא׳. תמיד ברוח טובה לעזור, לסייע, להיות שותף.
"הכרתי את מושיק בימי הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים. ׳אלוף המתיחות׳ של קול ישראל עמד אז באותם ימי מתיחות עם מייק הולר ז״ל בכיכר עיריית טבריה, לפניהם עמדה חבית ועליה השלט ׳כאן מגייסים כספים להזזת הרי רמת הגולן׳. הייתי חייל, חינוך, ניגשתי אל שניהם ושאלתי : מה זה? והם באופן חד השיבו: שתוק, אנחנו רוצים לראות כמה אנשים מטבריה יתרמו. כך הכרתי את עולם המתיחות של הולר-טימור.
"כעבור שנה התחלתי לעבוד בקול ישראל. ראשון המגישים של תוכניותי ששודרו אז במחלקה לשידורי מורשת היה.. משה טימור.מיד הבנתי, יש שני משה טימור, הקריין המקצועי מחד ואבי המתיחות הלאומי מאידך.אלו היו פניו הנהדרים והאהובים של מושיק, מצחיקן מקצועי וקריין ומגיש תוכניות רציניות שהוא גם עושה מתיחות.
"מושיק היה אהוב על כולם, היה אי- אפשר לכעוס עליו, תמיד הצחיק, התלוצץ, אך מעת שדלת האולפן נסגרה אחריו והוא התיישב בכיסא שלפני המיקרופון הוא היה איש אחר לחלוטין, הוא כאילו החליף בגדים ונכנס לדמות חדשה. קשה עדיין לספר על מושיק, בתודעה הוא עדיין חי איתנו ומשעשע את כולנו. השנים לא הורגשו אצלו, והוא היה ׳הצעיר הנצחי׳- במראהו, באישיותו, בהתנהלותו עם חברים. על מושיק טימור ז"ל אני אבל וכואב".
