רב-סרן שילה הר-אבן נפל ב-7 באוקטובר 2023 בקרב הגבורה על מוצב נחל עוז, בן 25 בנופלו. "אלה היו 25 שנים של שמחת חיים, חזון, חברות עמוקה, אהבה עם בת הזוג שלו וחינוך דורות של חיילים עליהם פיקד", מספרת אמו, אינגריד הר-אבן, "הוא ראה את עצמו כמחנך לפני מפקד". בשבוע שעבר אירחה הר-אבן (55) מפגש בביתה ביישוב עלמון-ענתות, יחד עם משפחתה, מפגש לזכרו של שילה. "אני יודעת", היא אומרת, "שבמפגשים כאלה הוא גם נמצא איתנו".

המפגש נערך כחלק מיוזמה חדשה של ארגון 'קומו' בשם 'מנציחים ביחד', שמבקשת לחרוג מהרשמיות של טקסי יום הזיכרון, לטובת מפגש קרוב ובלתי אמצעי עם דמותם של החללים והחללות, בבתי המשפחות  שלהם.

"הוא היה כמו אבא במשפחה"

"שילה היה הראשון מבין שלושה בנים, אבל הוא היה כמו אבא במשפחה, אחד שמרגיע, מחבק, מסדר דברים, מנחם ומייעץ", מספרת הר-אבן, "גם בזמן שהיה מפקד פלוגה עסוק בגזרת נחל עוז, תמיד הצליח לדאוג למתנות לימי הולדת. הוא היה נחוש מאוד ולא ויתר אף פעם על מה שרצה להשיג, החל מלשחק כדורסל אף שהיה נמוך ורזה, וכלה בלשנות את האופן שעושים בו תרגילים ביחידה שלו – גם אם אמרו לו שאין מה לשנות את מה שעושים כבר 20 שנה באותה הדרך. הוא נבחר לתוכנית 'גדעונים', לייעוד מפקדי פלוגות בחיל הרגלים לתפקידי פיקוד בכירים".

רס"ן שילה הר-אבן עם אמו אינגריד. "הוא הבין את נפש האדם" (צילום: אלבום פרטי)

הר-אבן הגיע לפקד על פלוגה בגולני משירות ארוך ביחידת הקומנדו אגוז. "הוא תמיד סיפר לי שמשעמם שם ושהם לא עושים הרבה, ורק אחרי שהוא נפל הבנתי על כמה מבצעים מסוכנים הוא פיקד. הוא נכנס לתפקיד מ"פ מסגן מפקד פלוגה, בערב שבו שני מ"פים נפלו במקרה של ירי דו-צדדי, וההחלטה הראשונה שלו הייתה להשאיר את החיילים בבסיס ולא לשחרר אותם הביתה, כדי שיוכלו לעבד את האירוע ולהיות אחד בשביל השני".

מה הביא אותו להחלטה כזו?
"הוא הבין את זה לבד, בלי תורות ופסיכולוגיה, כי הוא הבין את נפש האדם. כשהוא ראה דינמיקות בין ותיקים לצעירים בפלוגה שלו בגולני על מי שוטף כלים, הוא החליט להצטרף אליהם לתורנות מטבח. כי אם המ"פ בעצמו עושה תורנות מטבח, אז לוותיקים אין זכות להגיד שזה לא בשבילם. שילה קיבל אותם באוגוסט 2023, כשהם היו במורל נמוך. חודשיים אחר כך הם נלחמו כל אחד כמו אריה, הם רצו לתוך האש ולא ויתרו עד הרגע האחרון".

"בנה את תוכנית ההסתערות בקור רוח, אחרי שנלחם כשעתיים ואיבד יד"

בבוקר 7 באוקטובר, רב סרן שילה הר-אבן היה בכל גזרת מוצב נחל עוז, עם נגמ"ש הנמ"ר שלו. יחד עם חייליו הוא הצליח לשבור את הגל הראשון של המחבלים שחדרו מרצועת עזה, ובכך הציל אלפי תושבים מקיבוץ סעד והיישובים באזור, ומנע מהמחבלים להתקדם דרך כביש 25 למושב שובה, לנתיבות ולבאר שבע. אחר כך חזר רב סרן הר-אבן למוצב נחל עוז לשחרר כ-100 חיילים מיחידות שונות, בהם התצפיתניות, שהיו כלואות בחמ"ל המוצב. הוא נורה בידו ואיבד אותה, וחבריו עשו לו חוסם עורקים. למרות זאת הוא המשיך להילחם, עד שנפל בקרב עם המחבלים בפתח המוצב.

רס"ן שילה הר-אבן. "שילה עם 40 חיילים, נמ"ר אחד, ושלושה טנקים על גזרה ענקית, והוא הבכיר בשטח" (צילום: אלבום פרטי)

"הוא לא התפנה, אלא יצא לארגן הסתערות רגלית לתוך המוצב", מספרת הר-אבן, "אפשר לשמוע בהקלטות הקרב איך הוא בונה את תוכנית ההסתערות בקשר בקור רוח, אחרי שהוא כבר נלחם כשעתיים ואיבד יד. שילה עם 40 חיילים, נמ"ר אחד, ושלושה טנקים על גזרה ענקית, והוא הבכיר בשטח. בלי חיל אוויר, בלי מפקדים בכירים יותר, לאחר שהסמג"ד נפצע קשה".

תרבות מנצחת מלחמות

כחלק מתוכנית 'גדעונים' כתב הר-אבן נייר עמדה בשם "תרבות מנצחת מלחמות", שמגלם את תפיסת הפיקוד שלו. בין היתר עסק במשמעת פנימית, אהבת הפלוגה והחברים בה, התפיסה שאדם מסוגל לכול, ו'שיפור שווה הצלחה'. מבחינתו אלו לא היו רק סיסמאות: "הייתה לשילה טבלת אקסל עם התוצאות במבחנים הפיזיים של כל החיילים, והמצטיינים לא היו אלו שהשיגו את התוצאה הכי טובה, אלא מי שהציגו את השיפור הכי טוב – אלו שהיו הכי טובים ביחס לעצמם".

לדברי הר-אבן, שילה האמין שיש דברים שחייל לא יכול ללמוד בלי תהליך ערכי. "אם אתה לוקח חיילים ואתה רק מדבר איתם על המקצוע, כשהם יגיעו לקרב הם לא יבינו מה ואיך ובשביל מה הם עושים את מה שהם עושים. הצלחה בקרב היא מתוך אהבה לחברים ולמדינה, זה מתחיל מלהיות חבר טוב ונדיב ואכפתי לזולת. רק ככה אפשר להיות מפקד שהולכים אחריו באש ובמים".

את החשיבות שבחינוך החיילים לפעול מתוך ערכים היא רואה בקרבות הגבורה של 7 באוקטובר. "הרי מה היה לעזרתנו באותו היום? הגדר שעלתה מיליארדים ואמרו שהיא בלתי חדירה קרסה, חתכו אותה עם קאטר. המערכת 'רואה-יורה' שאמרו שהיא המושלמת בעולם קרסה, ויש לצערי עוד דוגמאות כאלה. מה הציל את מדינת ישראל באותו היום? 600 חיילים שהיו שם, וכל אחד מהם עשה בחירה באותו הבוקר להגן על המדינה ועל החברים שלו, גם אם זה יהיה במחיר חייו. ברגע האמת הערכים של החיילים הם אלה שאפשרו להם לפעול, ובערך 300 מהם קיפחו את חייהם באותו הבוקר".

"לקבל חיבוק גדול, ולזכות בחסד של להנחיל את הבן שלך בלבבות"

המפגש הפתוח בו סיפרו בני משפחת הר-אבן על שילה נערך בחצר ביתם, וחבריו של שילה ארגנו יחד עם המשפחה את החצר ואת הכיבוד. "הגענו דרך חברה לפרויקט 'מנציחים ביחד', והקהל הרחב הוזמן לבוא. חשבנו שיהיו בעיקר אנשים שלא מכירים את שילה, אבל הגיעו הרבה חברים, שכנים ואנשים שכבר שמעו עליו, או היו קשורים בדרך זו או אחרת, ולא מצאו את ההזדמנות".

איך המפגש היה עבורכם?
"בתוך הזוועה שאנחנו חיים בה יש גם רגעי חסד, וזה היה רגע כזה. זכינו לראות לראשונה את התינוק האחרון שנקרא על שם הבן שלנו, וחיבקתי אותו המון. זה הניצחון של שילה. שמענו פלייליסט שהוא הכין של שירים שהוא אוהב, שתינו 'יין שילה' שנקרא על שמו, ישבנו, דיברנו, ראינו סרטונים שלו, צחקנו ובכינו".

בני משפחתו של שילה הר-אבן במפגש 'מנציחים ביחד' לזכרו, בביתם בטלמון (צילום: אלבום פרטי)

אתם חושבים שאירוח המפגש הוא התפתחות נכונה של יום הזיכרון? במה זה מוסיף על לספר עליו בטקס למשל?
"אנחנו העדים של שילה, נעיד עליו בכל מקום ובכל זמן, זו השליחות שלנו. אני הולכת לבתי ספר ותיכונים, ובני, אבא שלו, עושה סיורים בעקבות הקרב בנחל עוז. אנחנו עושים מדי שנה חפירות ארכיאולוגיות בתל שילה לזכרו. זה לא נכון להצטמצם לטקס. כשאני נפגשת עם תלמידים ומספרת להם על האיש והחבר והמפקד שהוא היה זה ישר נכנס להם ללב. ילדים ניגשים ואומרים שהם רוצים להיות כמו שילה, או שהם רוצים להיות יותר טובים ולקחת אחריות."

היא ממליצה להורים שכולים נוספים לערוך מפגשים כאלה. "לכל הורה שיש לו את כוחות הנפש להזמין אנשים אליו הביתה, לבית שבו הבן שלו גדל, אני חושבת שזה דבר נכון. זה לקבל חיבוק גדול, ולזכות בחסד של להנחיל את הבן שלך בלבבות. זה פרויקט מאוד נכון, להכיר אותם באופן קצת בלתי אמצעי. זה שונה מלשבת באולם ולראות מצגת, זה להכיר אנשים שקשורים אליו, חברים ומשפחה.

"הרי מה קרה לך בשיחה איתי עכשיו? שילה נכנס לך ללב. אני חושבת שמי ששמע על שילה רק בתקשורת זכה להכיר אותו יותר, ואימץ אותו ללב מהמפגש. ומי שמכיר את שילה בא לחבק ולהתחבק".

פרויקט 'מנציחים ביחד' החל בשבוע שעבר ויימשך בימים הקרובים ברחבי הארץ. ניתן להירשם למפגשים בבתים באתר. גם בפרויקט 'ניצחון בסלון' מארחות משפחות שכולות לספר על יקיריהן ברחבי הארץ.