אשר קיסוס בן ה-74 לא הרגיש טוב באמצע התפילה, הרגשה שלא הייתה לו מעולם. זה היה ערב שבת באמצע המלחמה, והכביש מבית הכנסת לביתו בקריית ים, מרחק של 150 מטרים, לא נגמר. "אין אף אחד, והכביש לא רוצה להיגמר", הוא מספר, "הצלחתי לעלות במדרגות, אמרתי, אני אשכב כמה דקות. שכבתי אבל זה לא עבר, קמתי ודפקתי על הדלת של השכנים, משם אני לא זוכר כלום".

השכן שעל דלתו דפק קיסוס הוא יעקב בן-דוד, שכנו בשנים האחרונות. "הוא אמר 'כואב לי חזק חזק בחזה'", מספר בן-דוד, "אמרתי, קודם כל תירגע, נתקשר לאמבולנס. הוא התחיל לאבד אוויר, להתעוות. קראתי לבן שלי ניב והתקשרתי שוב לאמבולנס, ואז שלומי ענה לי". בצד השני של הטלפון היה המדריך הוותיק שלומי פילו, מתנדב שנים רבות במד"א, ובשנה וחצי האחרונות עובד במוקד. "יעקב היה מאוד בלחץ אבל קואופרטיבי", מספר פילו, "אני רק דיברתי ואתה והבן עשיתם את הפעולה".

בזמן שניב ויעקב ביצעו את ההנחיות של פילו, צוות האמבולנס עם הנהג מוסטפא שחאדה (40) והפרמדיקית פאטמה חזבון (26), כבר דהרו אל עבר הבית. "טיפלנו באותו הערב בכמה מקרים", מספרת חזבון. "חזרנו לתחנה של מד"א, מוסטפא עוד לא הספיק לרדת מההגה וקיבלנו קריאה דחופה ויצאנו. בדרך עודכנו שהוא התמוטט, נסענו בדחיפות ועברנו רמזורים אדומים". מוסטפא, שמתנשא לגובה של 1.80 מטר, זוכר איך טס במעלה המדרגות עם הציוד עליו, כדי לסייע לקיסוס.

כשהגיעו לדירה, מצאו שחאדה וחזבון את ניב בן-דוד ממשיך לעסות את חזהו של שכנו המבוגר. הם הוציאו את הציוד, והתחלפו איתו. "במסגרת השירות הצבאי יצא לי לעשות החייאה רק על בובות", מספר בן-דוד הצעיר, "הכרתי את העקרון, אבל אף פעם עד אשר לא עשיתי את זה על אדם חי". חזבון הפרמדיקית מדגישה ש"בלעדי העבודה של יעקב וניב זה לא היה מצליח. העזרה של מד"א מתחילה בהנחיות לאזרחים בשטח".

אנשי מד"א והשכנים שהצילו את חייו של אשר קיסוס. יושבים, מימין: קובי פילו, אשר קיסוס, ניב בן-דוד; עומדים: מוסטפא שחאדה, פאטמה חזבון, יעקב בן-דוד (צילום: יונתן בלום)

בזמן שהפרמדיקית המוסלמית ניסתה להציל את היהודי המבוגר שעובר אירוע לבבי, אזעקות בעקבות ירי מאיראן וחיזבאללה פילחו את האוויר. "פתאום התראה ןאזעקה, ואני מסתכל על פאטמה. רק במבט הבנו שאנחנו נשארים", נזכר שחאדה. "פאטמה אמרה לשכנים להיכנס לממ"ד, וכשמעלינו יירוטים, הבית רועד, עם כל הזכוכית מסביב, ואנחנו אומרים אחד לשנייה 'הולכים על זה'. התעלמתי מהיירוטים, ואז עוד אזעקה". הצוות לא מוותר, מצליח להחזיר לקיסוס את הנשימה, ובדרך לבית החולים כבר נותנים תרופות ומשוחחים עם הקרדיולוג.

"בזכותם אני קיים. כשהתעוררתי ראיתי רק צינורות, והרופא אמר לי שהיתה לי חסימה של 92% עם הפרעת קצב קטלנית", מחייך קיסוס, אבא לשלושה וסבא ל-11 נכדים, כשהוא מסתכל בעיניים הטובות של שכניו ושל צוות מד"א, שהגיעו לפגוש אותו אחרי שחזר מבית החולים, במצב טוב. "בזכות כל הצוות שפעל אני פה. אין לי איך להודות לכם, אתם מצילים הרבה אנשים כמוני, ועושים מלאכת קודש. עליתי לארץ בגיל 19 עם תנועת 'דרור', לבד מהמשפחה, ממקנז במרוקו. חייתי עם מוסלמים, ואני יודע שכל המלחמות האלו זה סתם, המנהיגים מחפשים מי יאמר את המילה האחרונה".

"גדלנו בארגון שהערך בו הוא לתת הכול כדי להציל כל אדם", אומרת חזבון, "לא מבדילים בין גזע, דת, מין. ועכשיו האושר זה לראות שזה הצליח, שהוא בחיים".

"יש לי עוד הרבה שנים לחיות, יש לי עוד יש לי משימות בעולם הזה", מסכם קיסוס. "אין אף מדינה בעולם שיש בה ארגוני חסד כאלו, רק בישראל. אני יודע שיש על מי לסמוך, בכל רגע נתון יכולים להגיע לכל מקום, והעם שלנו בידיים טובות".