בעשר בלילה, כשהם נערכים כבר לסידורי הלוויה, נזכרה מורן דיטש שבעלה יונתן חתם על כרטיס אד"י. "מה קורה עם זה?", שאלה את קצינת הנפגעים. הלוויה נדחתה, ותרומת הקרניות של דיטש הצילה את הראייה של שני אנשים. "יונתן הציל חיים לא רק במותו, גם את החיים שלי", מספרת מורן, "גם המאבק על להביא את הבן שלנו ארי לחיים".

"אני לא קורא לזה להמשיך בחיים", אומר לני דיטש, אביו של יונתן, "זה קשה כאב שכול, אבל אין לי ברירה אחרת. אני צריך לוודא שהמשפחה מתפקדת, ממשיכה לתרום, לכבד את החיילים שלנו שנפלו".

יונתן דיטש, לוחם מילואים בגדוד הסיור 6623 בעוצבת 'חוד החנית' (55), נפל בקרב בחאן יונס, בשבעה בדצמבר 2023, מירי צלף. דיטש בן ה-34 שהה בחופשה עם משפחתו במלטה בשבעה באוקטובר, הפך עולמות כדי להצליח ולחזור לארץ כדי להילחם. "הוא ניסה להסביר לסבתא שלו, אמא של אשתי קארן, שכדי לחגוג לה יום הולדת נסענו לחופשה, למה הוא צריך לחזור לארץ", מספר האב לני, שעלה לישראל ממנצ'סטר כילד. "'יש לי שתי משפחות', הוא אמר לה, 'הגרעינית, ועוד משפחה, עם ישראל וחברים שלי לנשק. פה בחופשה אתם מסודרים, ושם צריך אותי יותר'.

במשך החודשיים שנלחם בעזה ובלבנון, הצליח דיטש לצאת לכמה שעות ליום הולדת שנתיים של בנו ארי. "שמונה השנים של הניסיון להביא ילד היו יותר קשות מהסרטן", מספרת מורן, "היינו לבד בזה, עם המון כישלונות. ואחרי שארי נולד אלו היו השנתיים הכי טובות בחיים". במשך השנים של המאבק בסרטן האלים שהתגלה בגופה של מורן חודשיים לפני חתונתם, היה דיטש לצידה כל הזמן. "לא סתם בחרנו את 'יהיה פסדר' כסלוגן. קרו לנו דברים קשים מאוד, והוא תמיד היה אופטימי".

מורן (מימין), לני וארי דיטש. מורן: "פשוט לחיות כל יום כיום, לשרוד את היום הזה. לעשות את הדברים הקטנים, לאט, להסתכל אחורה ולראות כמה התקדמתי" (צילום: יונתן בלום)

"יש נפילות", מספרת מורן על החיים בשכול, "לדעוך זה גם לגיטימי. הכול מציף, המלחמה, חגים, ימי הולדת, כל פעם שרואים חייל. מאוד קשה לקום מאבל, אבל אני חייבת לשרוד, יש ילד שמסתכל עלי. זו לא בחירה בחיים, בכולנו יש תעצומות נפש כשאתה מגלה כשמשהו כזה קורה לך. פשוט לחיות כל יום כיום, לשרוד את היום הזה. לעשות את הדברים הקטנים, לאט, להסתכל אחורה ולראות כמה התקדמתי. הלוואי שהיה ספר שהיה אומר מה צריך לעשות, אבל כל אחד צריך לכתוב את הספר שלו. זה מה שעבד לי, הדברים הקטנים, לצאת לסופר כדי לא לבכות בבית. להפריד בין עיקר לטפל, ולבחור בעיקר".

לזכרו של דיטש הוקמו שורה של מיזמי הנצחה: כוח המילואים 'יע"ל' שמאפשר למסיימי שירות מילואים למלא את השורות בהגנה על ישובי עוטף עזה; סירה שנתרמה לצופי ים; ועמותת 'האור של דיטש' שמספקת מעטפת לתלמידים עם קשיי למידה בתיכון בו למד. אבל ההנצחה שהכי מדברת אל מורן היא השיר 'אבא בוא', שכתבה ושרה הזמרת נונו ברגישות. "זה מפתיע אותך באמצע שום מקום, עם הדמעה בא חיוך. בעוד מאה שנה נבקש עוד בית לשיר הזה, שיהיה בו ביטוי לזה שאנחנו לא כל הזמן חזקים, שיש לנו את התהומות שלנו. שכמו שכשנופלים יש הכרח לקום, לעלות בסולם, להתעשת".

"אני שואל את עצמי לפעמים מה יונתן היה עושה", מספר לני, שקרא לבנו על שם יוני נתניהו, גיבור מבצע אנטבה. "אני לא חושב שהוא חשב שיהיו לו חיים קצרים, והוא האמין שצריך לעשות טוב, ליהנות. מי שרוצה לחיות פה, צריך לתת למדינה ולעם ישראל. צריך לדעת שהבן אדם הזה יצא לקרב, כדי שנוכל לשבת בבית קפה, להתעסק בחיים, לחיות".