בהודעה לתקשורת ביום שני כתב נשיא לבנון ז'וזף עאון כי בפני המדינה עומדות שתי אפשרויות: "או המשך המלחמה עם כל ההשלכות ההומניטריות, החברתיות, הכלכליות והריבוניות שלה, או משא ומתן שישים קץ למלחמה זו וישיג יציבות בת-קיימא". ד"ר עופר גוטרמן, אל"מ (מיל') וחוקר בכיר בתוכנית 'מסכסוך להסדרים' במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), פורש בפני 'דבר' את הדרך לנצל את המשא ומתן ליצירת הסדרים של יציבות וביטחון בין ישראל ללבנון.

מה המצב הביטחוני מול חיזבאללה כיום, לעומת התקופה שלפני מבצע 'שאגת הארי'?
"למצב שלנו מול לבנון כרגע לעומת לפני חודשיים יש כמה יתרונות – יש כמובן את הפגיעה בכוחות של חיזבאללה אבל בעיקר היצירה של רצועת ביטחון מעבר לקו הצהוב החדש, בעומק של עד עשרה קילומטר מהגבול. רצועת הביטחון הזאת נועדה לחצוץ בין לבנון ליישובי הגבול ולהגן מירי נ"ט, צלפים וכדומה. זה כמובן שיפור משמעותי.

"מצד שני, היכולת של חיזבאללה לפעול בצורה חופשית, כולל לשקם יכולות גם בעומק דרום לבנון ובעומק לבנון בכלל, גדלה. לפני המבצע, לישראל היה חופש פעולה משמעותי בכל לבנון. אך על פי סעיפי הפסקת האש, מותר לצהל לפעול רק מול איום קרוב – ולישראל אין הרבה מה לעשות ביחס לפעולות השיקום של חיזבאללה שמתרחשות בבקעת הלבנון ובמקומות אחרים רחוקים מהגבול.

מימין: ראש הממשלה נוואף סלאם, נשיא לבנון ז'וזף עאון, ויו"ר הפרלמנט מטעם תנועת 'אמל' השיעית נביה ברי (צילום: Lebanese Presidency press office via AP)

"בהרבה מובנים המציאות הביטחונית המתהווה דומה מאוד למה שנוצר בעזה לאחר ההסכם. גם שם אנחנו משתמשים באותו מונח של 'קו צהוב' – לקחנו חלק מהשטח, אנחנו שולטים בו בכוח צבאי, אבל מעבר לקו אנחנו הרבה יותר מרוסנים ומוגבלים".

מה המשמעות של השיחות בין ישראל לממשלת לבנון? מה התפקיד שלהן בפירוק חיזבאללה מנשק ויצירת ביטחון בטווח הארוך?
"יש השפעה גדולה לגישה שלנו, הגישה שבה ישראל נוקטת בדרך כלל, ובמיוחד מאז 7 באוקטובר: דחייה של כל תהליך הסדרה ותליית תקוות בהפעלת כוח מתמשכת, הסרת איומים בכוח צבאי בכל פעם שהם צצים. הגישה הזאת מלווה פעמים רבות ברטוריקה של 'ניצחון מוחלט', אנחנו רואים שההבטחות האלו במידה רבה מתפוגגות בכל חזית כמעט.

תהלוכת העשורא בפרבר הדרומי של ביירות: תומכי חיזבאללה מניף דגל "יא חוסיין" מעל מיצג ענק של הקוראן במהלך הצעדה ההמונית. (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

"הפוטנציאל של השיחות הוא להוביל להסכם שלום עם לבנון או לכל הפחות, לשילוב רגל מדינית לצד הצבאית מתוך עמדה של עוצמה כדי לייצר פתרונות ארוכי טווח. אם לא נכניס את הרגל המדינית – גם אם חיזבאללה ימשיך להיות חלש ונכתש על ידי ישראל – מישהו אחר ימלא את הוואקום שייווצר בשל היחלשות הארגון. אם לא נדאג לקדם את הגורמים המתונים בלבנון שימלאו אותו, יש מי שיחזק את הסונים הקיצונים שם, כמו טורקיה או קטאר".

מה היכולת של השיחות לסייע לממשלת לבנון לקדם מהלכים מול חיזבאללה במצבה?
"בגלל שחיזבאללה מהווה סוג של מדינה בתוך מדינה, כשהוא הגורם החזק יותר מבחינה צבאית-ביטחונית, יש צורך לחזק את ממשלת לבנון לצד פעולות נגד חיזבאללה. יש שותפים פוטנציאלים רבים גם במערב וגם בעולם הערבי כדי לקדם מהלך כזה, שכולל קודם כל חיזוק של צבא לבנון וסילוק נאמני חיזבאללה מתוכו, הקמת מנגנון בינלאומי שיחליף את יוניפי"ל ויפקח על תהליך הפירוק מנשק, הלאמת המוסדות הכלכליים ומעין מדינתיים של חיזבאללה, כמו בתי חולים ומוסדות חינוך, וגדיעת ערוצי העברת הכספים לחיזבאללה מאיראן וארגוני פשע בעולם.

פעילות חטיבה 226 בדרום לבנון (צילום: דובר צה"ל)

"אלה הם תהליכים מורכבים שיימשכו שנים, ומעבר לכך ידרשו אמון. מצד אחד חיזבאללה נתפס בקרב רבים מהלבנונים כעול וכגורם זר, מצד שני הוא מתיימר להיות כוח שמצליח לפעול מול ישראל. לכן החתירה להסכם שלום שמסדיר, למשל, את 13 נקודות המחלוקת בגבול עם לבנון והקדשת מחשבה לדעת הקהל הלבנוני בנושא הפעילות הצבאית שלנו, הם משמעותיים ליכולת להכיל תהליך ארוך של שינוי ולפיתוח תפישה לבנונית ציבורית שלפיה המשא ומתן בין הצדדים הוא מה שיבטיח את עתידם, ולא 'ההתנגדות'.

"בשנתיים וחצי האחרונות, התרגלנו בישראל לצעדים צבאיים, וכמו גם לשלם את המחיר בחיים ופצועים, תחת הבטחות של חיסול והשמדה, רק כדי לגלות שהאויב עדיין שם. אני חושב שלצד הפעולה הצבאית, התחלת השיחות מעניקה הזדמנות לדרך נוספת של התקדמות לביטחון ארוך טווח".