"חוזק בהייטק פרטי אינו מתורגם אוטומטית ליכולות מדינתיות. חסרים תיאום ממשלתי, השקעות תשתיתיות ארוכות טווח, ותפיסה של בינה מלאכותית כתשתית לאומית", אומרת ל'דבר' הדס לורבר, ראש מיזם שותפויות טכנולוגיות במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). לורבר, לשעבר ראש חטיבה במטה לביטחון לאומי, מתייחסת למרוץ להשלמת פערים שהולכים ומתרחבים ביכולות של המדינה לעמוד עצמאית וריבונית בעידן הבינה המלאכותית – מאמץ שישראל מתניעה בפיגור ביחס לרבות משכנותיה ולמדינות המפותחות ברחבי העולם.

באוקטובר האחרון הונחו על שולחן הממשלה המלצות הוועדה הלאומית להאצת תחום הבינה המלאכותית בראשות פרופ' יעקב נגל, וחודש קודם לכן החליטה הממשלה להקים מטה לאומי לבינה מלאכותית במשרד ראש הממשלה. בעקבות המהלכים האלו פרסמה לורבר בפברואר האחרון דו"ח שמציג תפיסה רחבה מזו של ועדת נגל, ועוסק לא רק בתחרות בינלאומית ואבטחת נתונים רגישים, אלא ב'ריבונות דיגיטלית' מקיפה, שדורשת אסטרטגיה לאומית מרחיקת לכת.

תשתית קיומית: "כמו חשמל או מים"

בוועדת נגל אומנם הבינו את הבינה המלאכותית כ'מעצב ביטחוני לאומי', גורם שעומד להשפיע מהותית על יכולותיה האסטרטגיות של ישראל – אך לורבר הולכת עוד צעד קדימה: לדבריה, מדובר בתשתית קיומית למדינה, "כמו חשמל או מים", והשליטה המקומית בתשתית זו "שקולה לריבונות ביטחונית במלוא מובן המילה", ממש כמו שליטה על שטחים פיזיים. במילים אחרות, היקף השליטה על כלל מרכיבי הבינה המלאכותית, מה שנקרא 'סטאק ה-AI' – מהשבבים והחשמל, דרך חוות השרתים ועד לנתונים ולאלגוריתמים המתקדמים המכונים מודלי שפה – יגדיר את היקף הריבונות בפועל של מדינת ישראל במאה ה-21.

במשך דור שלם בנתה ישראל מעצמת הייטק שהתבססה כמעט אך ורק על מוחות ותוכנה, עם תלות בתשתיות שנמצאות במקומות אחרים. נכון שאינטל, אחת מענקיות ייצור השבבים, היא מעסיק גדול בישראל, אך גם בה מועסקים עובדים ישראלים בעיקר בתפקידי הנדסה ותכנות, ואילו השבבים עצמם, כמו רוב ה'ברזלים' שבהם תלוי כל העולם הדיגיטלי, מיוצרים בחו"ל.

הפרדוקס הישראלי: מקום ראשון בטאלנטים, תשתיות בפיגור

מדד 'AI Index' השנתי של אוניברסיטת סטנפורד ממחיש את הפרדוקס שמתארת לורבר. המדד העניק לישראל את המקום הראשון בעולם ב'צפיפות טאלנטים ב-AI' ב-2026, וגם בשנתיים שקדמו לה, וזאת למרות בריחת מוחות מאז 2023. אבל באותו דו"ח ממש מופיעה גם רשימת המדינות עם הכי הרבה חוות שרתים, וישראל בכלל לא נכללת בה. אף אחד מ-500 מחשבי-העל שיש בעולם לא נמצא בישראל. גם במדד 'Global AI Index' של 'טורטס' הבריטי, הטאלנט הישראלי מדורג שביעי מתוך 83 מדינות, אך ישראל במקום ה-26 בתשתיות וה-65 ב'סביבת הפעולה'.

במעין הד לתובנה הציונית שלפיה עם שנשען רק על מוחותיו ואין לו ריבונות על שטחים אינו אדון לגורלו, מומחים בהתפתחות הטכנולוגית החלו להתריע כי עם שאין לו שליטה חד-משמעית על תשתיותיו הדיגיטליות, הוא עם ללא שליטה טכנולוגית. כל קובץ אסטרטגי שמוסד מקומי שומר ב'ענן', וכל ניתוח של חיים ומוות המבוצע בעזרת בינה מלאכותית, בין אם מדובר בצילומים רפואיים או במודיעין צבאי, עלול להימצא בשרת בווירג'יניה או באירלנד, בחסות חברה זרה שכפופה לממשלה זרה. "תשתיות מחשוב ודאטה הן משאב יסוד לאומי", אומרת לורבר, "כמו אנרגיה, מים ותחבורה".

אזהרת המבקר והתוכנית הלאומית

המונח המתפשט ברחבי העולם הוא 'ריבונות דיגיטלית' (או 'AI ריבוני'), ורבות משכנותיה של ישראל, ממרוקו עד איחוד האמירויות, כבר שופכות מיליארדים על אסטרטגיות לאומיות להבטיח לעצמן את הריבונות הקריטית הזו.

במירוץ הזה, ישראל נשרכת מאחור. לקראת סיום 2024 הזהיר מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בדו"ח מיוחד כי "ההובלה המדעית והטכנולוגית של מדינת ישראל היא אחד מעמודי התווך של ביטחונה הלאומי, אך תשתיות החישוב הקיימות מוגבלות ואינן מספקות לקידום המחקר והתעשייה". המבקר המשיך בחריפות: "מדינת ישראל והממשלה בפיגור של עשור ביחס למה שהיה רצוי בתחום הבינה המלאכותית, הן לגבי התקציב והן לגבי יישומי הממשלה. לא קיימת בישראל אסטרטגיה לאומית ארוכת טווח, ולכן ללא פעילות ממשלתית רחבה ואינטנסיבית, מגמת ההיחלשות של ישראל עלולה להימשך".

גם ועדת נגל, שהמלצותיה פורסמו שנה מאוחר יותר, זיהתה כי ליבת האתגר היא שבתקופה האחרונה "ישראל נמצאת בנחיתות מובנית ובהידרדרות יחסית מול מדינות ושחקנים זרים", בעיקר בגלל היעדר ניהול מרכזי ותקציב רלוונטי. כדי לתקן זאת, הציעה הוועדה להקים בדחיפות "מטה לאומי ייעודי חזק, רזה ויעיל" בכפיפות ישירה לראש הממשלה, שינהיג אסטרטגיה אחודה. יישום הצעדים שעליהם המליצה הוועדה כולל השקעה חסרת תקדים של כ-25 מיליארד שקלים בחמש שנים, בניית 'מחשב-על בבעלות המדינה' כדי להבטיח עצמאות מחשובית, והקמת מכון מחקר לאומי שיחזיר טאלנטים מחו"ל ויכפיל את מספר המומחים באקדמיה.

"מבחן הניתוק": לקחי פרשת מיקרוסופט

האזהרות מהיעדר הריבונות הדיגיטלית נשמעות בשנתיים האחרונות גם בישיבות ועדת המשנה של הכנסת לבינה מלאכותית וטכנולוגיות מתקדמות. במרץ ב-2024 אמר לוועדה ד"ר אריאל סובלמן, בזמנו חוקר בכיר ב-INSS וכיום יועץ למטה הלאומי לבינה מלאכותית: "ישראל היא המדינה האחרונה המתקדמת טכנולוגית שעדיין לא יזמה תוכנית טכנולוגיה לאומית או העבירה חוק טכנולוגיה לאומי".

אייל כהן, איש מקצוע ותיק ומנכ"ל חברת קוגניפייבר, אמר לוועדת המשנה בנובמבר 2024: "בתור אחד שליווה את תחום הבינה המלאכותית כבר 20 שנה, אני מסתכל ואני אומר לכם חד-משמעית, זה בקיומנו. מדינת ישראל לא תתקיים כמדינת ישראל עוד חמש שנים אם אנחנו לא נהיה בהובלה".

יו"ר ועדת המשנה ח"כ אורית פרקש-הכהן (המחנה הממלכתי) הגדירה את האיום כך: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמו לראות את מבחן מיקרוסופט 2", כשהיא מתייחסת לאירוע מכונן של היעדר ריבונות דיגיטלית מתקופת מלחמת חרבות ברזל. בספטמבר האחרון חסמה חברת מיקרוסופט את הגישה של יחידה 8200 לשירותי הענן שלה (הנקרא 'Azure'), לאחר חשיפה ב'גרדיאן' הבריטי שצה"ל השתמש בהם לאחסון ועיבוד מידע ממערכת מעקב המונית אחר שיחות טלפון של פלסטינים. זה קרה בעקבות קמפיין מאורגן בשם 'No Azure for Apartheid' בהובלת קבוצת עובדי מיקרוסופט לצד פעילים פרו-פלסטינים.

גורמים ביטחוניים בישראל טענו כי לא נגרמה פגיעה מבצעית, בין היתר בשל היערכות מוקדמת וגיבוי נתונים. עם זאת, עולה השאלה אם הייתה זו אזהרה שקטה בדרך פוטנציאלית לאסון – אירוע המקביל לאייר פראנס 8969, שבו פעילי טרור מוסלמים חטפו טיסה מלאת נוסעים וכמעט הגשימו תוכנית לפוצץ אותה מעל מגדל אייפל, אירוע שהיה צריך לשמש קריאת השכמה דחופה שבע שנים לפני מתקפת 11 בספטמבר 2001.

תלות מתמשכת: הלחץ הפוליטי על הענן

לכאורה, לפי התגובות הרשמיות של צה"ל והממשלה, לתקרית מיקרוסופט לא הייתה כל השפעה. אך לדברי פרקש-הכהן, שאליה מצטרפת גם הדס לורבר, היא ממחישה במדויק את "מבחן הניתוק" – סיכון אסטרטגי הגלום בתלות המוחלטת של ישראל בתשתיות טכנולוגיות זרות. הן מזהירות מכך שבשעת חירום, או תחת לחץ פוליטי וחרם, חברת ענק בינלאומית כמו מיקרוסופט או גוגל פשוט 'תוריד לנו את השאלטר' ותחסום את הגישה לנתונים, לכוח מחשוב או למודלים של בינה מלאכותית שהם קריטיים לתפקוד המדינה.

"בניגוד למטוס F-16", אומרת לורבר, "שירותי בינה מלאכותית הם 'שירות מתמשך' ולא נכס חד-פעמי". כלומר, F-16 נשאר ברשות ישראל גם אם בחברת 'לוקהיד מרטין' שמייצרת אותו או בארה"ב יכריזו על חרם על ישראל, בעוד הגישה לנתונים של המדינה באחסון של חברה זרה יכולה להיחסם ברגע.

מעגלי ההשפעה הפוטנציאליים של ניתוק כזה הם עצומים. מערכת הביטחון הישראלית, ובראשה יחידת 8200 וחטיבת ה-AI 'בינה', פיתחה תלות עמוקה בשירותי ענן זרים כמו אזור לאחסון ועיבוד נתונים במערכות ותהליכי מודיעין המזינים תכנון תקיפות אוויריות וזיהוי מטרות. במקביל, משרדי הממשלה וגופים ציבוריים מעבירים את תחומי הליבה של הפיננסים, הבריאות והתחבורה לפלטפורמות של גוגל ואמזון כחלק מפרויקט 'נימבוס', חוזה מחשוב ענן ובינה מלאכותית בשווי 1.2 מיליארד דולר של ממשלת ישראל וצה"ל. המחקר האקדמי והפיתוח הלאומי נשענים כמעט לחלוטין על כוח מחשוב ושבבים זרים הנמצאים בשליטה של תאגידי ענק גלובליים, שלרוב פועלים בארה"ב.

סדקים בתמיכה: גוגל, אמזון והממשל האמריקאי

הלחץ הגובר נגד שותפות עם ישראל לא מופנה רק למיקרוסופט. קואליציית עובדים מחברות גוגל ואמזון, יחד עם פעילים פוליטיים, דרשו מהחברות בקמפיין 'No Tech for Apartheid' לבטל את פרויקט 'נימבוס', בטענה שהטכנולוגיה הזו הופכת את התאגידים לשותפים ב'אפרטהייד' נגד הפלסטינים.

No tech for apartheid!

Today, we gathered outside Google's London HQ to demand an end to Project Nimbus, which is enabling genocide in Gaza.

Solidarity with workers across the world refusing to support occupation and oppression. pic.twitter.com/xo1I1DLc0Q

— Jeremy Corbyn (@jeremycorbyn) June 27, 2024

גם בארה"ב מתהווה לאחרונה שדה מוקשים ביחס לישראל ולשותפות איתה, בשל קיטוב היסטורי בין המפלגות ופיצול עמוק בתוך המפלגה הדמוקרטית. התמיכה המסורתית בישראל נסדקת בקרב דמוקרטים מתונים, כמו הסנאטורים אדם שיף ומארק קלי, שהצהירו השבוע כי הצבעות על מכירת נשק לישראל ייבחנו מעתה ב"כל מקרה לגופו". המפלגה הדמוקרטית חווה הקצנה פנימית, ובימים האחרונים אף מינתה תומך חיזבאללה גלוי למועצת הנגידים של אוניברסיטת מישיגן. למרות שהתמיכה בישראל זוכה לרוב יציב במפלגה הרפובליקנית השולטת כעת בממשל הפדרלי,  החברות גוגל, אופן AI, אנת'רופיק, מיקרוסופט ואמזון, מבוססות במדינות תחת שליטה דמוקרטית חזקה.

לנוכח המציאות הזו, פרקש-הכהן הדגישה ש"ישראל צריכה עצמאות טכנולוגית גם לגבי דאטה מסוימת שלה ושהאירועים האלה, כמו תקרית מיקרוסופט אזור, לא יוכלו להתרחש. זו נקודה שהיא חלק מהריבונות הטכנולוגית. ועדת נגל לא באמת עסקה בהיבטים של ביטחון לאומי, אסטרטגי, מה שנקרא ריבונות דיגיטלית טכנולוגית למדינת ישראל. ממשלת ישראל חייבת לקבוע כללים שישמרו על רציפות תפקודית וחוסן טכנולוגי גם מול חברות טכנולוגיה ביחס לתשתיות בינה מלאכותית בארץ".

המודל ההיברידי: לנהל את התלות

לורבר אומרת שהקמת המטה לבינה מלאכותית היא  "צעד חיובי, כי הוא מייצר מוקד תיאום". אבל לדבריה, "הערך האמיתי יימדד ביכולת שלו להפעיל סמכויות, תקציבים ותיאום בין-משרדי – לא רק לייעץ".

מעבר לכך, היא מסתייגת מהתפיסה המשתמעת מתוכנית נגל, לפיה המפתח לעצמאות הוא לפעול לבד. בין המציאות הנוכחית, שבה הכול תלוי בתשתיות זרות, לבין תוכנית נגל לבנות את עולם ה-AI מחדש 'אין-האוס' לגמרי, לורבר מציעה דרך שלישית. גישתה ההיברידית מורכבת מבניית תשתיות מקומיות לצרכים הרגישים ביותר, לצד מערכת בריתות אסטרטגיות בין המדינה לשוק הפרטי, למדינות אחרות ולתאגידים בינלאומיים, במסגרת רגולטורית המעוצבת במפורש לטפל ב"מבחן הניתוק".

לדבריה, בפועל אין אפשרות אחרת. "למדינת ישראל אין, וסביר שלא יהיה בעתיד הקרוב, את הסקייל הכלכלי, האנרגטי והטכנולוגי להקים לבדה תשתית AI מלאה תחרותית, שכוללת מחשוב, שבבים, מודלים. מצד שני, הסתמכות מלאה על שוק פרטי גלובלי חושפת לסיכוני ניתוק, השפעה פוליטית וחוסר שליטה. לכן המודל ההיברידי מנסה לאזן: שליטה מדינתית בשכבות קריטיות (נתונים רגישים, יכולות ליבה, רגולציה), לצד מינוף שחקנים פרטיים ובינלאומיים לסקייל. כן, זה מורכב יותר, אבל האלטרנטיבות גרועות יותר".

לורבר ממשיכה באזהרה מפני שורת 'בורות' שעלולים להכשיל את ישראל בפילוס דרכה לריבונות דיגיטלית, ובראשם תלות יתר בספק יחיד, מחסור באנרגיה לתשתיות, רגולציה שמעכבת חדשנות ובריחת טאלנטים. היא מדגישה כי בעת תיעדוף משאבים, קשה לוותר על תשתיות מחשוב ואנרגיה ונתונים איכותיים, אך ניתן להישען, בזהירות רבה, על גורמים חיצוניים עבור שבבים ומודלים כלליים, כמו מודלי השפה הגדולים של חברות אופן AI וגוגל. לשיטתה, המדד לריבונות אינו המבנה אלא התוצאה: "מספיק עצמאות כדי לא להיות פגיעים", תוך הבטחת יכולת לבצע משימות קריטיות באופן עצמאי, ושמירה על חופש פעולה אל מול לחצים גיאופוליטיים.

בריתות חדשות ומודלים מקומיים

ומה לגבי המגמות המטרידות ביחסים עם ארה"ב? לורבר מכירה בסיכונים הפוליטיים, אך קובעת כי ארה"ב היא "השותפה היחידה שמסוגלת לספק סקייל אמיתי", ולכן הגישה צריכה להיות "לא להימנע מתלות – אלא לנהל אותה", באמצעות גיוון שותפים ויתירות. לדבריה, "יש פוטנציאל עם מדינות כמו איחוד האמירויות", במיוחד בנוגע למשאביה באנרגיה והון, וגם עם מרוקו. היא מדגישה ש"השילוב בין משאבים משלימים יכול להועיל מאוד".

נוסף על מודלי ה-AI המסחריים המרכזיים, שכולם מבוססים על אימון על טקסטים בעיקר באנגלית, בטווח הארוך לורבר רואה חשיבות אסטרטגית בפיתוח מודלים מקומיים, כמו אלו של החברה הישראלית "AI21" ופרויקט הקוד הפתוח "דיקטא". לדבריה, מודלים מקומיים יוכלו לתת מענה גם לצורך האזרחי של הכלת קבוצות המיעוט של המדינה, הדוברות ערבית, רוסית ואמהרית למשל, ולצרכים מודיעיניים של הבנת שפה, תרבות ונרטיבים של אויבי המדינה, והגנה מפני ההרעלה האנטישמית והאנטי-ציונית של המודלים הגלובליים.

"זה נוגע גם לשירותים אזרחיים וגם לביטחון", אומרת לורבר, "נדרש איסוף נתונים איכותיים, התאמת טוקניזציה, אימון או fine-tuning ייעודי", כלומר בחירה ועיבוד של נתונים וטקסטים בצורה מותאמת תרבותית, שרק מוסדות ישראליים מבינים. היא מדגישה כי רק עם מודלים מקומיים, מערכות הבינה המלאכותית המעבדות נתונים וטקסטים מקומיים יבינו אותם כמו מקומיים במקום כמו אמריקאים. "זה דורש דאטה ייעודי ושילוב בין בינה מלאכותית למודיעין".

לשאלה האם יש דוגמאות למדינות שבנו בהצלחה מערכת היברידית של ריבונות דיגיטלית, לורבר משיבה כי "יש ניסיונות, בעיקר באירופה ובמפרץ. מדינות כמו צרפת וגרמניה מקדמות 'sovereign cloud' ('ענן ריבוני') בשיתוף אמזון, מיקרוסופט ונביאוס, תחת רגולציה מקומית. איחוד האמירויות משתפת פעולה עם חברות אמריקאיות בהקמת תשתיות בינה מלאכותית, תוך ניסיון לשמור על שליטה רגולטורית. עם זאת, אין עדיין מודל מושלם שמבטיח 'אי-ניתוק' מוחלט – זה תחום מתהווה".

"AI ריבוני אינו פרויקט טכנולוגי בלבד", מדגישה לובר, "מדובר בפרויקט לאומי-אסטרטגי רב-שכבתי, הדורש התאמה של המערכות האזרחיות והביטחוניות כאחד".