רוני קסטן לא נותנת לשום דבר לעצור אותה בדרך להגשמת חלומותיה. בשבוע שעבר היא זכתה בשתי מדליות ארד באליפות צ'כיה הפתוחה ובחודש פברואר סיימה במקום התשיעי באליפות העולם בבדמינטון פראלימפי בבחריין.

"אליפות העולם הייתה התחרות השלישית שלי בלבד, ואני שמחה שלמרות זאת סיימתי במקום התשיעי בעולם. זה היה מאוד מרגש, נתתי את כל כולי וסיימתי את התחרות עם תחושת הצלחה", היא אומרת בראיון לאתר 'דבר'.

קסטן לקתה כילדה בשיתוק מוחין – ולמרות זאת הייתה בעברה שחקנית נבחרת ישראל בסקווש. היא מתחרה רק שנה וחצי בענף הבדמינטון הפראלימפי וכבר העפילה לאליפות העולם: "הייתי מהמתחרות האחרונות שהעפילו לאליפות. הגעתי לשם בעצם ללמוד. זה היה רגע מאוד מרגש בשבילי. באתי לנצח, זה לא עניין אותי כמה שנים של ניסיון יש למי שמשחקת מולי. אני באתי לתת בראש, זה היה בשבילי אתגר".

אליפות העולם נערכה בבחריין, ולאור המצב הביטחוני הרגיש, הנסיעה של המשלחת נשמרה בסוד "מבחינת האבטחה, היה אסור לנו לשתף אף אחד שאנחנו שם. התייחסו אלינו מאוד יפה ובכבוד. האבטחה שם ביקשה מאיתנו לשמור על פרופיל נמוך. כאשר נכנסתי למשחקים, אז שמתי את חולצת ישראל, אבל איך שיצאתי הייתי צריכה להוריד אותה".

קסטן, שמתחרה בקטגוריית SL3, פתחה את הטורניר בשלב הבתים עם הפסד 21:9,21:10 למנדייפ קאור מהודו, המדורגת שלישית בעולם וסיימה את התחרות עם מדליית הארד בזוגות מעורבים. קסטן ניצחה את רוזנה ויצ'ייס ממקסיקו 3:21, 3:21 ואת אליזבט אומה מקניה 3:21, 1:21. הודות לניצחונות, העפילה קסטן לשמינית הגמר – אך שם ההגרלה לא העירה לה פנים והיא פגשה את אלופת העולם המיועדת שינו קאוואי מיפן, שלה הפסידה 21:1, 21:1.

"זה היה טורניר מאתגר, אבל הייתה לי הגרלה די טובה", קסטן מסכמת. "השחקנית היפנית הייתה רמה גבוהה מדי, אבל הרגשתי שנתתי פייט. מבחינתי, אני מרגישה שניצחתי, בגלל המקום שאליו אני הגעתי. וגם לשחק מולה מבחינתי זה היה כבוד".

"מעולם לא נתתי למגבלה שלי ביטוי"

קסטן, בת 32 ממודיעין, נולדה כילדה רגילה. מסיבה לא ברורה יממה לאחר הלידה, היא הפסיקה לנשום לכמה שניות. לאחר בדיקות, הרופאים הודיעו להוריה שהיא סובלת משיתוק מוחין: "מאז זה היה רק להבין לאן זה ילך ובאיזו דרך. בגלל זה ההורים שלי החליטו שאני צריכה מגיל צעיר מאוד להתחיל להתעסק בספורט", אומרת קסטן.

"יש לי בעיה במוטוריקה בכף יד שמאל ובכף רגל שמאל ואני קצת צולעת. אבל מגיל קטן אני עושה ספורט, לכן מעולם לא נתתי למגבלה שלי ביטוי. זאת אומרת, המגבלה מבחינתי זה שאנשים אומרים לי שאי אפשר, זה שאנשים מכניסים לך שאת לא יכולה, שם אני מרגישה יותר את המגבלה, ולא במגבלה הפיזית שלי".

היא החלה לשחק סקווש כבר בגיל 6, לאחר שהוריה חיפשו עבורה חוג ספורט בהמלצת הרופאים. לאורך שנים היא שיחקה במסגרות רגילות מול יריבים ללא מוגבלות: "התאהבתי בענף מהרגע הראשון. הייתי חלק מנבחרת ישראל, השתתפתי במכביות, באליפויות אירופה וזכיתי באליפות ישראל לנערות".

עבור קסטן, הניצחון על שחקניות בלי מוגבלות היה מרגש ומעצים במיוחד. היא המשיכה לעסוק בספורט באופן מקצועני עד לתקופת הצבא, אז הפך הסקווש לתחביב: "הבנתי שאני לא יכולה לעבוד בזה או להרוויח בזה כסף. הייתי צריכה להתחיל להבין מה אני רוצה לעשות בחיים שלי".

"הכי אהבתי בדמינטון"

המעבר לענף הפראלימפי קרה בעקבות השתתפותה במשחק ראווה של ענף הסקווש בתל אביב: "אחת המנהלות בענף הפראלימפי, לימור גולדברג, ראתה אותי משחקת. היא ניגשה ושאלה אותי למה אני לא בספורט הפראלימפי. שאלתי אותה אם יש סקווש, היא אמרה שלא והציע לי מגוון ענפים אחרים. הכי אהבתי בדמינטון".

אף שבשני הענפים עושים שימוש במחבט, קסטן מתארת את ההבדלים ביניהם "שמיים וארץ" – האחיזה שונה, המכות אחרות והשימוש בכדור נוצה דורש הסתגלות שונה מאשר כדור הסקווש. בשל המעבר לענף ספורט חדש, קסטן חוותה תחושה מורכבת של "ירידה ברמה" – משחקנית מובילה בסקווש לשחקנית מתחילה בבדמינטון. עם זאת הרקע שלה בסקווש העניק לה יתרון, לדבריה: "אני יודעת קצת לחבוט ואני יודעת לתפוס כדור בזמן".

כשהסתיימה תקופת הניסיון, קסטן החליטה לעזוב את ענף הבדמינטון הפראלימפי. נקודות המפנה קרתה בשנת 2022, כאשר חלתה במחלת הסרטן בבלוטות התריס: "לאחר שהחלמתי מהסרטן, רציתי עוד יותר להראות שהנה, אף שעברתי את הניתוח והייתי צריכה לעשות טיפולים – עשיתי את זה, ועכשיו זה מאחוריי, ואני מגשימה חלומות. זה היה כבר בשבילי וואו, זה שאני מתעוררת ואני עושה את מה שאני אוהבת".

קסטן מתאמנת אצל המאמן הלאומי ראובן מוזס. בישראל היא מתאמנת מול שחקניות ללא מוגבלות, ומציינת כי ליריבות קל מאוד לרוץ קדימה ואחורה ולבצע שינויי כיוון מהירים, אך "לצערי אין לי מתחרות פאראלימפיות בארץ. אנחנו מתאמנות לפי החוקים של המשחק הפראלימפי. בעיני זה יתרון שאני מתאמנת מולן, כי ברגע שאני מתחרה בחו"ל, זה הופך ליתרון שלי מול השחקניות בעלות מוגבלות".

היא משתפת כי המפגש עם שחקניות פאראלימפיות אחרות היה בשבילה מקור השראה. היא ראתה שחקניות עם מוגבלויות פיזיות שנראות קשות משלה, שמשחקות בצורה "מדהימה ומטורפת", מה שחיזק אצלה את האמונה שאפשר לנצח גם כשנקודת הפתיחה הפיזית מאתגרת.

"הטורניר היה מאתגר בכמה רמות"

המלחמה עם איראן השפיעה על האימונים של קסטן, בדומה לכלל הספורט הישראלי: "בתחילת המלחמה לא יכולנו להתאמן כי הכול היה סגור. המאמן שלנו היה בחו"ל, אך מאמנת אחרת הצליחה להשיג לנו אולמות להתאמן בהם, אבל כל פעם נאלצנו לעבור להתאמן באולם אחר".

למרות הכנה לא אופטימלית, נבחרת הבדמינטון הפראלימפית של ישראל יצאה לפני שבועיים לאליפות צ'כיה הפתוחה. "הטורניר היה מאתגר בכמה רמות", קסטן מספרת. "לפני כל משחק הייתי מאוד לחוצה, אבל ידעתי מה אני צריכה לעשות כדי להיות רגועה ולעלות לכל משחק הכי מוכנה שניתן ולתת את הכול".

העבודה הקשה השתלמה וקסטן זכתה בשתי מדליות ארד ביחידות ובזוגות – המדליות הראשונות בקריירה שלה בענף:  "הזכייה במדליות הייתה עבורי הניצחון האישי שלי, זאת הייתה עוד תקרת זכוכית שאני שוברת".

במקביל להיותה שחקנית מקצוענית, קסטן עובדת כמאמנת אישית לילדים עם צרכים מיוחדים במודיעין ובתל השומר: "יש לי עסק משלי, אני עובדת עם ילדים דרך ספורט, אני משלבת בין שני העבודות ובמקביל מתאמנת בבדמינטון. אני חושבת שאפשר לעשות את הכול במקביל, בצורה הכי טובה שאפשר".

קסטן משתפת את הילדים הצעירים בחלום האישי שלה להגיע למשחקים הפאראלימפיים בלוס אנג'לס 2028: "אני רוצה להראות להם שכל אחד יכול להגשים את המטרות והשאיפות שלו, לא משנה באיזה גיל. אני בת 32, ואני מנסה להגשים את החלום שלי ולהגיע למשחקים הפראלימפיים. אני רוצה להראות לילדים שמתאמנים אצלי, שלא משנה מה אומרים להם, שלא יעצרו וימשיכו לנסות ולהגשים את החלומות שלהם".

ניסיונה של קסטן לימד אותה שהמגבלה האמיתית אינה דווקא פיזית, אלא נובעת לעיתים קרובות מהחברה ומאנשים שאומרים "את לא יכולה". היא מדריכה את הילדים להתעלם מרעשי רקע ומהסביבה שעלולה להגביל אותם, ולהתמקד במיצוי היכולות האישיות שלהם: "אנשים אמרו לי 'עזבי' ושמו לי לפעמים מרפקים. אני רוצה להראות לילדים שאין דבר כזה 'אני לא יכולה' או 'לא מסוגלת', צריך פשוט למצוא את הדרך וברגע שאת מחליטה, וזוכה במקביל לעזרה מאנשים טובים, הכול אפשרי!".