בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה את תביעתו של משתתף בתוכנית הריאליטי "האח הגדול", שביקש להכיר בו כעובד של ההפקה ולחייב את החברות המפיקות בתשלום שכר, גמול שעות נוספות ופיצוי בגין התעמרות.

בפסק הדין נקבע כי עצם ההשתתפות בתוכנית אינה מהווה "עבודה", אלא השתתפות בתחרות שמטרתה חשיפה ציבורית ואפשרות לזכייה בפרס.

גד פניבילוב, שהשתתף בעונה העשירית של התוכנית בשנת 2020, תבע את חברות ההפקה בכ-120 אלף שקלים. לטענתו, במהלך שהותו בבית האח הגדול התקיימו בינו לבין ההפקה יחסי עובד-מעסיק. לדבריו, הוא היה נתון לפיקוח ושליטה מלאים, פעל במסגרת לוח זמנים מחייב, צולם ברציפות וקיבל תמורה שבועית – ולכן יש לראות בו עובד הזכאי לזכויות מכוח דיני העבודה, ובהן גמול שעות נוספות.

עוד תבע פניבילוב פיצויים בגין תנאים פוגעניים, בין היתר בטענה שנאלץ לישון במיטה אחת עם 20 דיירים נוספים במשך 95 יום, ונדרש לביצוע משימות פוגעניות, דוגמת שהייה בכלוב קטן עם עוד שלושה אנשים נוספים למשך יומיים. כמו כן, האיסורים – כמו האיסור לישון בבית האח הגדול בין השעות 1:00 ל-9:00 והאיסור להסיר את המיקרופון – נאכפו בכוח.

נכנסים לתוכנית מרצונם החופשי

חברות ההפקה אנדמול ישראל ורשת מדיה טענו, באמצעות עורכי הדין רמי לנדא ויותם אלקלעי, כי מדובר בהשתתפות בתוכנית טלוויזיה ולא בהעסקה. לדבריהן, המשתתפים נבחרים בהליכי מיון שאינם דומים לקבלה לעבודה, והם מודעים לכך שמדובר בפורמט תחרותי שכולל פרס כספי ואפשרות לחשיפה תקשורתית, ולא בעבודה בשכר.

השופט דניאל גולדברג קיבל את עמדת החברות וקבע כי אין לראות בהשתתפות בתוכנית העמדת כוח עבודה לרשות המעסיק. בפסק הדין הודגש כי התכלית המרכזית של ההשתתפות היא התחרות עצמה – לצד הציפייה לחשיפה ולזכייה בפרס כספי – ולא ביצוע עבודה תמורת שכר. עוד נקבע כי גם התשלום ששולם למשתתף – כ-1,900 שקלים לשבוע – אינו בגדר שכר עבודה, אלא החזר הוצאות חלקי בתקופת השהות בתוכנית.

בית הדין ציין כי המשתתפים אינם תלויים בהפקה למחייתם במובן המקובל בדיני עבודה, וכי הם נכנסים לתוכנית מרצונם החופשי, תוך הסכמה למגבלות משמעותיות על חירותם ופרטיותם.

בית הדין: בהיעדר יחסי עבודה, טענות להתעמרות אינן רלוונטיות

באשר לטענות להתעמרות, קבע בית הדין כי גם אלו אינן רלוונטיות בהיעדר יחסי עבודה. נקבע כי ההגבלות והתנאים שלהם הסכים התובע הם חלק אינהרנטי ממבנה התוכנית, ואינם יכולים להקים עילה מכוח דיני העבודה. בית הדין קבע כי גם אילו היה מכיר ביחסי עבודה בין פניבילוב לבין ההפקה, עדיין לא הייתה מקובלת עליו הטענה שעבד 15.5 שעות ביום. " אין לראות בעצם השהייה של התובע בבית האח הגדול, כאשר מהות השירות שהוא נותן לאנדמול היא עצם ניהול חייו בבית האח הגדול בתקופה עד להדחתו או להכרזתו כזוכה בתחרות, משום העמדת כוח עבודתו של התובע לטובת אנדמול תמורת שכר".

בית הדין התייחס לפסיקה של הוועדה לפיצויי עובדים (Workers Compensation Commission) באוסטרליה, שאליה הפנה פניבילוב, אשר הכירה בזכאותה של משתתפת בתוכנית ריאליטי של שיפוץ בתים לפיצויים, כ'עובדת'. לדברי בית הדין, לאחר עיון בפסיקה מצא כי העובדת באותו מקרה מחקה את הדרישה לשכר עבודה – ומהות אותה פסיקה עסקה בהיבט של זכאותה לכיסוי ביטוחי מפני פגיעה בעבודה.

בסיכומו של דבר נדחתה התביעה במלואה ובית הדין חייב את פניבילוב לשלם הוצאות משפט בסך 12 אלף שקלים לכל אחת משתי חברות ההפקה.