מנכ"ל משרד הכלכלה, מוטי גמיש, הציג בפני הוועדה לעובדים זרים את תוכנית המשרד להקמת מתחמי מגורים ייעודיים למהגרי עבודה. לדבריו, מדובר בפתרון שיצמצם את עלויות ההסעה למעסיקים, יפחית את העומס על הכבישים ויצמצם את השפעת העובדים הזרים על שוק הנדל"ן במרכזי הערים, במהלך שעשוי לפנות כ-600 דירות. לדברי גמיש, המחסור בעובדים מהווה סיכון מאקרו-כלכלי למשק, ועל כן התוכנית נחוצה. כצעד ראשון, המשרד מבקש לקדם פיילוט להקמת מתחם מגורים עצום סמוך לאזור התעשייה נאות חובב (רמת חובב).

בפתח הישיבה הקרין גמיש סרטון שיווקי של מתחם מגורים סגור לעובדים זרים בדובאי (אבו דאבי). בסרטון הוצג מתחם מגודר המפוקח על ידי חברת אבטחה, ובו חדרי שינה עם מיטות קומתיים, חדרי אוכל, מתחמי פנאי וחנויות. גמיש מיהר להסתייג ממראה הגדרות ואמר: "כמובן שזה יהיה בלי הגדרות", והוסיף: "כמו שדינה ממשרד המשפטים כל הזמן אומרת, נגביל גם את מספר העובדים בחדרים". על פי נציג המשרד מאיר, התקן יעמוד על 4 מטרים רבועים לעובד, ועד שישה עובדים בחדר.

גמיש הדגיש כי הקרבה למקום העבודה תאפשר לעובדים להתנייד למפעלים באופניים, והוסיף: "המתחמים הללו לא יהיו חובה, וגם לא נוכל לתת מענה לכל כמות העובדים הזרים שיש בישראל – אבל נרצה להקים פיילוט כזה בנאות חובב, איזור תעשייה שצורך בין 5,000 ל-7,000 עובדים זרים". על תהליך האישור הצהיר גמיש: "נרצה להקים מתחם פיילוט למגורי כ-5,000 עובדים זרים, וכבר יש לנו הסכמה עקרונית של רשות מקרקעי ישראל".

באשר למימון, הסביר גמיש כי המדינה תוציא מכרזי שותפויות לגופים פרטיים שיבנו את המתחם ויגבו מחיר מקסימום: "המודל הכלכלי האו הקצאת קרקע כמו הקמת מפעל כשהיזם הוא זה שמוציא את הכסף. במודל הזה המדינה לא מוציאה כסף אלא מכניסה כסף. אנחנו רוצים שיהיה לעובד ארוחת בוקר קלה, אוכל ארוז לעבודה וארוחת ערב חמה. בתי תפילה, גישה לשירותי רפואה בסיסיים ונגישות לבריאות. אנחנו מעריכים שהעלות למעסיק תהיה 1,300-1,500 שקלים לעובד לחודש ותכלול שירותי הסעדה ובריאות כשכיום מעסיקים משלמים 2,200-3000 שקלים לעובד". בנוסף ציין כי במשרד הכלכלה ישנם כ-30 מפקחים שיוכלו לסייע בפיקוח.

ביקורת חריפה בממשלה: ממשרד המשפטים ועד רשות האוכלוסין

למרות הצהרות המנכ"ל, נציגי משרדי הממשלה השונים הביעו הסתייגות ניכרת מהתוכנית. נציגת משרד המשפטים הבהירה: "הנושא לא עלה בדיונים מולנו וגם לא מול היחידה למאבק בסחר בבני אדם במשרד. הנושא צריך לעבור אותנו". גם בר מיוחס מאגף התקציבים במשרד האוצר הכחיש את הטענות על תיאום הקרקעות: "אנחנו לא מכירים הסכמות להקצאת קרקעות בנושא". והוסיף כי "לא העלנו כאן את הסוגייה התקציבית. לא הוצגה כאן תוכנית מי משלם, האם זה מתקציב המדינה, בשיתוף מעסיקים".

מרשות האוכלוסין שיתפו בניסיון עבר עגום עם מתחם מגורים לכאלף עובדים באזור ראשון לציון, שנאלצו לסגור. נציגי הרשות תיארו מצב תברואתי מזעזע שבו, בשל המרחק לשירותים ועומס העובדים, התשתיות הסניטריות קרסו. עוד צוין כי נוצר קושי אכיפתי עצום לשייך כל קרוואן לתאגיד העסקה ספציפי ולקבוע מי נושא באחריות על המתחם. עו"ד ענת אמיר מהתאחדות התעשיינים הצטרפה לחששות ואמרה: "מה תהיה חלוקת האחריות בין המדינה למעסיקים? אני לא מצליחה להבין איך זה יצמצם תחלופה של עובדים וברחנים". מנגד, מנכ"ל "עלי אקספרס" בישראל, אייל מוס, דווקא בירך על היוזמה. ישי פולק העלה חלופה אחרת ותהה אם לא פשוט יותר לשנות את תוכנית המתאר הארצית (תמ"א) באזורי התעשייה כך שמעסיקים יוכלו לשכן עובדים בסמוך לעסק.

"מדובר באיזור מזוהם שאסור לגור בו"

ארגוני החברה האזרחית התייצבו בחזית אחידה נגד היוזמה. ארגון "קו לעובד" ועמותת "במקום" הגישו נייר עמדה בו הזהירו: "הדבר ייצור ריכוזים של אוכלוסייה עניה, פגיעה ומוחלשת, במקומות מסוימים הרחק לא רק משירותים בסיסיים, אלא גם מהחברה הישראלית בכללותה. ההצעה תגביר את שקיפותם ואת בידודם של מהגרי העבודה, בידוד שיהיו לו מימדים אתניים ולשוניים ברורים. היא תחזק סטריאוטיפים ותעמיק את חשיפת העובדים להפרות זכויותיהם".

עו"ד אלעד כהנא מ"קו לעובד" הוסיף בדיון: "יש משמעות לזה שהרחוב הישראלי פוגש את האנשים הללו, כי הם חלק מהחברה. להגיע לכאן לחמש שנים זה לא מעט זמן, ולבודד אותם זה מטריד. הסרטון שמשרד הכלכלה הציג הוא מדובאי ואני לא חושב שזו מדינה שאנחנו רוצים להידמות לה". כהנא העלה תהיות לגבי חופש התנועה של העובדים בסופי שבוע וגישתם לשירותים בסיסיים כמו בנקים או שווקים, והביע דאגה מיוחדת לביטחונן של נשים השוהות במתחמים אלו.

ואאיל עבאדי, הסתדרות עובדי הבניין והעץ. "מה שראיתי בסרטון שהציג המשרד נראה כמו בית כלא אמריקני" (באדיבות המצולם)

ד"ר מיכל בראייר מעמותת "במקום" תקפה את מיקום הפיילוט הנבחר: "מדובר באיזור מזוהם שאסור לגור בו, ושחלות בו מגבלות בריאותיות וסביבתיות. לא ברור לי איך אתם חושבים שאפשר לבנות שם מגורים נאותים".

ואאיל עבאדי מהסתדרות עובדי הבניין והעץ זעם על המודל שהוצג: "מה שראיתי בסרטון שהציג המשרד נראה כמו בית כלא אמריקני. אי אפשר להביא עובדים ולשים אותם במתחמים שמזכירים בתי סוהר. אנחנו מדברים על כ-7,000 אנשים שיגורו במתחם שכזה, זה סדר גודל של מחצית מהיישוב שבו אני מתגורר. מי ינהל את המתחם הזה? האם תהיה בו למשל תחנת משטרה? תחבורה ציבורית?".

גם בוועדת עובדים זרים של לשכת עורכי הדין, שהגישה נייר עמדה בנושא, ציננו את ההתלהבות. לצד ההכרה בפוטנציאל לשיפור תנאי המחיה, נכתב: "לצד זאת, יש להבטיח כי הקמת מתחמי המגורים תיעשה תוך שמירה מלאה על זכויות העובדים הזרים, מניעת תלות יתר במעסיקים והבטחת תנאי מחייה ראויים בהתאם לדין הישראלי ולסטנדרטים בינלאומיים. יש להבטיח כי מגורים במתחמים אלה יתבססו על בחירה חופשית של העובדים ולא יהוו תנאי מחייב להעסקה, תוך שמירה מלאה על חופש התנועה, כבוד האדם וזכויות העובדים".