חרף החלטה ברוב גדול של חברי קיבוץ כפר עזה על הריסת שכונת 'דור צעיר' והעברת חלקה לאתר זיכרון חיצוני, מספר משפחות ששכלו את ילדיהן בשכונה פנו באמצעות עורכי דין להנהלת הקיבוץ, ובמקביל דורשות את התערבות המדינה בעצירת הפינוי.
את הדרישה לשימורה של השכונה, שהפכה לסמל לטבח בקיבוץ ובעוטף כולו, מובילים כבר יותר משנה שמעון וענת אלקבץ, חברי הקיבוץ והוריה של סיוון אלקבץ ז"ל, שנרצחה יחד עם בן זוגה נאור חסידים ז"ל בדירתה בשכונה, ואיריס חיים, שבנה יותם נחטף מהשכונה ונהרג בשוגג מאש צה"ל, ואינה חברת הקיבוץ. אליהם חברו משפחות נוספות שילדיהן נרצחו בשכונה ואינן חברות הקיבוץ.
בתחילת השבוע הן שלחו פנייה באמצעות עורך דין להנהלת הקיבוץ בדרישה לעצור כל תכנון עתידי לגבי השכונה. בנוסף, פנו המשפחות לשר המורשת עמיחי אליהו, בבקשה שיטיל וטו על כל מהלך של הקיבוץ הקשור בשימור הזיכרון בה. בעבר, לאור ביקורת שהופנתה מצד הקיבוץ על התערבות יתר של המדינה בעניין, טען השר שלא יתערב בהחלטות הקיבוץ, אך כעת נראה שעמדתו ועמדת המשרד השתנו, והם תומכים בשימור השכונה כפי שהיא, במקומה המקורי.
"מה שקרה בשבעה באוקטובר לא שייך רק לקיבוץ כפר עזה", אומרת אלקבץ ל'דבר'. היא הייתה הראשונה לפתוח את הדירה של ביתה לסיורים, מתוך תפיסה הרואה בהכרות עם סיפור השכונה כערך לאומי "לא הצבעתי, למרות שיכולתי, על ההחלטה מה לעשות עם השכונה. מבחינתי זה בכלל לא עניין שנתון להצבעה", אומרת אלקבץ, "אני מכבדת את הקיבוץ וההחלטות שלו, אבל הצבעות בכפר עזה הם על עניינים פשוטים יותר, שקשורים ליום-יום של הקיבוץ – פה מדובר בעניין לאומי, גורלי".
עורך הדין יחיאל וינרוט, המייצג את המשפחות שדורשות בשימור השכונה בתוך הקיבוץ, ציין שלשר אליהו יש את הסמכות לבטל את חלופת הקיבוץ מטעמי 'עליונות הצורך בשימור הלאומי' ושבמשרד מתכוונים להקים תהליך מנהלי מקביל שייבחן מחדש את החלטת הקיבוץ להרוס את השכונה. לטענת וינרוט, התהליכים שהחל הקיבוץ בתכנון הריסתה של השכונה מהווים מחטף והוא מאיים לפנייה לבית המשפט אם הקיבוץ לא יקפיא את ההריסות.
"אני מתייחסת ל'דור צעיר' כדבר מנותק מהקיבוץ", אומרת אלקבץ, "נרצחו שם ילדים לא של חברי קיבוץ. נפלו לוחמים. בקיבוץ אומרים לי שהם לא רוצים לחיות ליד אתר הנצחה, אני גם לא רוצה! השכונה במילא מבודדת, אפשר לנתק אותה מהקיבוץ, לעשות לתוכה כניסה נפרדת ושהאחריות עליה תעבור לידי המדינה"
ההחלטה על הרס השכונה התקבלה בתחילת מרץ ברוב של 210 מול 90, לאחר מעל שנה של דיונים בתוך הקיבוץ. השכונה כולה צפויה להיהרס וחלק ממנה יועבר מחוץ לקיבוץ לאזור מיועד להנצחה בין הקיבוץ לבית הקברות, הנמצא מעט דרומית אליו. חברי הקיבוץ, ש-62 מחבריו נרצחו ו-19 נחטפו, טוענים שמדובר בסוגיה הרגישה ביותר מכל עשרות הנושאים שדנו מאז הטבח, ומספר המשתתפים בהצבעה על עתיד השכונה, שהיה גבוה במיוחד, מעיד על רצינות החברים אל מול הסוגייה הכבדה.
חבר הקיבוץ שי חרמש: "אנחנו לא נכס ממלכתי. רק הקהילה תחליט על השימור וההנצחה"
"לחברי כפר עזה יש את הסמכות המלאה להחליט על אופי הקהילה והמרחב שלה" קובע שי חרמש, חבר הקיבוץ וחבר כנסת לשעבר, שאיבד את בנו עומר במתקפה, "אנחנו לא נכס ממלכתי, זה לא שטח ציבורי. לא יד ושם ולא הר הרצל. רק הקהילה תחליט על אורח החיים, השימור וההנצחה".
כפי שמראים נתוני ההצבעות, גם עם רוב משמעותי, מספר לא מבוטל מבין חברי הקיבוץ התנגד למהלך. בראיונות שנתנו בשנה האחרונה, פדויי השבי שגרו בשכונה – אמילי דמארי והאחים גלי וזיוי ברמן הביעו התנגדות להרס השכונה. בראיון ל'מקור ראשון' בשבוע שעבר, גם חברת הקיבוץ אביבה סיגל, שנחטפה ושוחררה, הביעה צער על ההחלטה.
בראיון ל'דבר' בימים לאחר ההצבעה הדגיש ציון רגב, מנהל קהילת הקיבוץ, שהמחלוקת בנושא היא דבר מוכר שאינו ניתן לפתרון קל, אך מבחינת הרוב המוחלט של חברי הקהילה, בלי קשר לעמדתם, המאבק הנוכחי נגד החלטת הקיבוץ, שכבר זלג לאפיקים משפטיים ומערב בתוכו משפחות מחוץ לקיבוץ וחברי ממשלה, נתפס כקמפיין פוליטי על ראשה של הקהילה.
"אנחנו לא רוצים מלחמות ומאבקים", אומר חרמש, "זיכרון הבנים יקר מדי בשביל מסחרה פוליטית. יש לי את האמון והכבוד לקיבוץ שידע לפעול בדרך הכי טובה בעניין. שהמדינה גם תדע לכבד את זכותנו, אורח חיינו – ושלא תתערב".
